שערי עבודה, שער חמישי ז

1ועל בחינה זו נאמר בעץ חיים שהתגלות עתיק הוא בבינה כידוע ליודעי ח"ן שבבחינת כתר יש שני בחינות דהיינו עתיק וכתר וכתר הוא ראש לנאצלים והוא מצד התמשכותו יתברך בבחינת רצונו בבחינת הדרגין שהם חכמה ובינה להבין כחו הפלא אשר על ידי בחינת הפלא הזה מתקשרין ומתייחדין כל הדרגין לאחד וכמאמר התיקונים ואנת הוא דקשיר לון ומייחד לון ובחינת עתיק הוא מצד המאציל דהיינו כחו יתברך שלא נחית לדרגין ולכן נקרא עתיק יומין שנעתק מבחינת יומין שהם הספירות שהם בחינת כלים רק שכחו יתברך הוא מקיימם ומהוום בכח נסתר בלי השגה והבנה רק ההבנה היא שהוא יתברך הוא קיומו של כל העולמות אך איך הוא לא ידיעה כלל ולא יתיידע:

2אשר על כן יש בבינה גם כן שני בחינות בינה אחד הוא מצד התקשרות העולמות ויחודו יתברך בהם על ידי כחו הפלא ובחינה שניה הוא להבין כחם וקיומם של העולמות שהוא כחו יתברך אבל הוא בבחינת עתיק והוא בחינה מלשון שנעתק מהשגה קיומם של העולמות ולכן התגלות עתיק הוא בבחינת מ"י ועתיק הוא בחינת המאציל ברוך הוא שלא בבחינת יחוד העולמות ולכן בחינת מ"י התגלותה הוא אסוותא דכל דרגין ודי למבין כי בחינת עתיק הוא מקור הרחמים וכמאמר הכתוב וברחמים גדולים אקבצך שהוא הרחמנות שלמעלה מן השכל כי יש רחמנות שהוא על פי דעת ורחמים גדולים הם למעלה מן הדעת שהגם כי אין הדעת נותן לרחם עליו מצד חטאתו ופשיעותו אשר פשע למרוד בו יתברך ולעשות נגד רצונו אשר לכן על פי רצון וחכמה המתמשך בהם לא תחייב הרחמנות רק כבר מבואר שהרצון והחכמה הוא מצד העולמות אבל באמיתיותו יתברך הוא למעלה מן הרצון והחכמה ואינם נוגעים לעצמותו ברוך הוא כי אין החכמה והרצון תופסים בו לאיזה מהות ולכן אין הפגם נוגע בו כביכול ולכן משם הוא הרחמנות:

3וכמו למשל האב המצוה לבנו לעשות רצונו ומתמשך לבנו לפי ערכו להתנהג בזה והבן עושה היפוך רצונו אשר על כן לפי ההתמשכות של אביו לבחינת ערך בנו אין כדאי לרחם עליו אבל לפי ערך אביו הלא מעשה קטנות של בנו אין נוגע לערכו ובזכרו שעל כל פנים הוא בנו מעורר רחמים עליו והנמשל מובן מאליו לכן נקרא אסוותא:

4כמו למשל אדם שחלה אם חליו הוא באיזה אבר מאברים החיצונים מצד החיצוניות ולא מצד פנימיות החיות רפואתו הוא גם כן לרפאות האבר לבד ברפואות חיצוניות אבל אם חוליו הוא מצד פנימיות החיות מוכרח להיות רפואה בכלל החיות וממילא יתרפא האבר אבל לרפאות את פרט האבר לא יהיה מועיל ומכל שכן אם חלה בכל האברים מוכרח להיות הרפואות בכללות החיות:

5כך יובן בפגמי הנפש אם חטא בפרט דהיינו שעשה מעשה אשר לא טוב איזה מצות לא תעשה אבל בעיקר נפשו לא חטא תשובתו הוא גם כן בפרט הבחינה ההוא על ידי חרטה ועזיבת החטא על להבא ובקבלה לשמור ולעשות רצונו יתברך אבל אם חטאו הוא מצד הפנימיות רפואתו ותשובתו היא ממקור החיים בבחינת עתיק יומין ובפנימיות גופא יש גם כן כמה בחינות תשובה על פי המבואר לעיל אם חטאתו הוא במדות אזי רפואתו הוא מבחינת אבא ואימא שהמה גם כן מצד כללות החיות האלק"י כי חכמה הוא החיות האמיתי כי החכמה תחיה ואם הפגם נוגע לאבא ואימא שהוא בכלל חיות המתפשט בכלי הנפש תשובתו ורפואתו הוא על ידי כח התקשרות החיות המקשר את כחו יתברך בהכלים של הנפש שהיא נקודת הלב שהוא בבחינת פלא ואם הפגם נוגע אפילו בבחינת נקודת הלב כמבואר לעיל רפואתו הוא ממקור החיות האלק"י אשר לא נחית לבחינת התקשרות הכלים רק כחו לבדו יתברך המקיים את הגוף והנפש בכח אחד אשר בכח זה משתווים כלי הנפש עם כחו יתברך וגם כלי גופו עם כלי נפשו המה בהשוואה גמורה אשר מצד כחו יתברך בבחינת השוואה בא ההתקשרות של הנפש עם הגוף וכן התקשרות אין סוף ברוך הוא עם כלי הנפש ולכן הוא אסוותא דכל דרגין ובחינה זו התגלותה הוא בבחינת מ"י כמו שנתבאר לעיל וזהו מי ירפא לך וודאי ודי למבין: