שערי עבודה, שער חמישי ח

1והנה הגם שבארתי בחינות שלשה הפגמים אשר בחינה הראשונה הוא מצד המדות ובחינה שניה או שלישית הוא מצד הכפירה והכחשה זהו מצד השורש דהיינו שפגמו בשורש הבחינות האלו אבל באמת אפילו שלא בבחינת כפירה שאינו מכחיש אלק"ותו יתברך מצד העצם יש גם כן שלשה בחינות הפגמים האלו אפילו רק מצד המדות בלבד דהיינו אם בחכמתו והבנתו אינו רוצה להיות נפרד ומבין שבבחינת מעשה זו יפרד מאחדותו יתברך ואינו רוצה להפרד מאחדות רק שהיצר גבר במדותיו אשר לא יכול לעמוד נגד תאותו באותו שעה לכבשם על פי חכמתו והבנתו ורצונו ואחר ששב היצר מאתו מתחרט על זה פגם זה הוא רק במדות ולכן תשובתו הוא להגביר שכלו בהתבוננות רב בגודל חטאו ויתבונן בגדולתו יתברך ויחודו יתברך ויתבונן איך שעל ידי חטאו המשיך חיות נפש האלק"ית אשר היא מבחינת הוי"ה ברוך הוא למקום אופל וטינופת וכביכול ממשיך כחו יתברך המתמשך בנפשו למקום קליפות ועל ידי זה יגיע לו החרטה האמיתית ויתמרמר בנפשו ויתעצם ויתאמץ להעלות נפשו להוי"ה ולדבקה בו בחילא יתיר בזה יהיה יכול להוציא נפשו ממאסרה ולדבקה אליו יתברך על פי אופנים המבוארים לעיל:

2אבל אם הורגל בתאוותו ונמשך אחרי שרירות לבו הרע עד שחכמתו ובינתו מסכימים גם כן לעשות הרע מצד התקשרותו ברגילות להרע אחרי תאוות נפשו עד שחכמתו ובינתו נמשכו גם כן אחרי תאוות לבו הרע עד שנתגשמו מאוד ויגיע לו על פי שכלו גם כן שילך אחרי תאוות לבו ואינו משכיל ומבין כח יחודו יתברך בכדי שלא יהיה רצונו מסכים לזה והוא האמור בדברי רבותינו זכרונם לברכה רשעים הם ברשות לבם הם הוא המוחין שלהם אשר המוחין הוא עיקר הנהגת המדות כידוע וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה עבר ושנה ושלש נעשית לו כהיתר הגם שמאמין שמאתו יתברך כל הנפעלים והוא רואה ומשגיח על הכל אף על פי כן לא יחייבהו השכל לכבוש תאוותו בשביל זה ולכן תשובתו צריך להיות שלא מצד החכמה והבנה מצד יחודו יתברך כי לא תועיל ולא יתפעל על פי חכמה והבנה זו מאחר שנתגשם ונתקשר בהרע לא יהיה נתפס בשכלו ובינתו כלל יחודו יתברך להיות לו חרטה אמיתיות מצד החכמה והבנה רק אופן תשובתו הוא מצד נקודת הלב והוא על ידי בינה עילאה מצד כח עצמותו ברוך הוא אשר הוא רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין והוא המהווה אותם בכחו הפלא למעלה מהחכמה והבנה ומצד אשר הוא מקורא דכלא ורב ושליט כנזכר לעיל בזה תגדל הצעקה לשוב אל מקורו שלא להיות נטבע בבור תחתיות ותשובתו על ידי כח האמונה שהיא נקודת לבבו כנזכר לעיל:

3ואם נשקע מאד בחטא אשר מצד השקעתו בחטא והתגברות התאוות אינו משים על לבו אדנותו יתברך וממשלתו כמאמר הכתוב שפתינו אתנו מי אדון לנו ואומר והיה במחשך מעשיהם וכו' שאומר מי יראני ומי ידעני לא שהוא מכחיש זה על פי חקירה רק מצד עוצם התקשרותו בקליפה עד שנקודת לבבו גם כן נמשכה אחרי התאוות ונשרש בהם עד שנדמה לו שאין רואה ואין משגיח על המעשים זה פגם בנקודת הלב לכן תשובתו הוא על ידי הצעקה למעלה מן הבינה שהוא בחינת מ"י כמו שנתבאר לעיל:

4ולכן יכולים להיות כל הפגמים האלו הגם שלא יכפור בעצם רק מצד רגילות החטא רק החילוק בזה בין אותן הפוגמים והכופרים בו יתברך מצד החקירה ובין הפגמים שמצד הרגל התאוות כי באותם שפגמם שמצד התאוות על כל פנים בעצם אלק"ותו יתברך לא פגמו רק מצד ההתמשכות ולכן מצד הפנימיות פגמו בכל הבחינות אבל עם כל זה בחינת המקיף עדיין לא נסתלק ממנו מאחר שלא כפר בעצם רק מצד ההתמשכות של הקדושה בבחינת פנימיות אבל בכח נפשו שלא בבחינת ההתמשכות מאמין בו יתברך ובאחדותו לכן המקיף שורה עליו ויכול לבוא להתעוררות תשובה מצד המקיף לכן נמשך החרטה בכל הרשעים מבחינה זו וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה רשעים מלאים חרטות רק שאינו משים לבו ומסלקה תיכף.

5אבל אותן הכופרים מצד החקירה הרי כופרים באמיתיותו יתברך לכן הפגם מגיע עד המקיף וגורם להסתלקות המקיף וחיותם הוא מאחוריים גמורים ועל אלו כתיב כי תולעתם לא תמות וכו' כנזכר לעיל אבל בחינת הרשעים שמצד התאוות כנזכר לעיל להם תהיה עליה או על ידי גלגולים רבים וגיהינם או שצדיקים הגדולים יעלו אותם אבל אלו ישארו לחרפות ולדראון עולם כנזכר לעיל ועל זה נאמר ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון וכו' וזה נאמר על בחינת רשעים דייקא ולכן הם בחינת ישיני אדמת עפר בכפל. אבל על הצדיקים נאמר בכמה מקראות אשר המה חיים וכו' ונקראים גם כן ישיני עפר אבל ישיני אדמת עפר שהוא כפול הוא רק על הרשעים כל זה אם לא שבו בתשובה אבל באמת אין לך דבר שעומד בפני התשובה ואפילו בחינת רשעים כאלו יכולים להמשיך המקיף והפנימי על ידי בחינת הצעקה המבואר לעיל שהוא בחינת מ"י: