שערי עבודה, שער ראשון יט

1והנה אחר ההקדמה הזאת הכוללת כל הבחינות המבוארים לעיל בבחינת יחודם של זעיר ונוקבין ועליותם בבחינת פנים בפנים ואחור באחור וקטנות וגדלות נצרך עוד לבאר הקדמה כוללת בבחינת אדם הכולל כל אלו הבחינות אשר כל אלו הבחינות המבוארים לעיל כולם המה לצורך האדם ועל ידו נעשה כל אלו היחודים וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה וחייב אדם לומר בשבילי נברא העולם כי כל העולמות אין לתאר מצד עצמותו יתברך אשר הוא מושלל מכל אלו הבחינות ואינם שייכים אליו יתברך הגם שממנו הכל אבל כל התהוותם של אלו הבחינות הכל המה לצורך עבודת התחתונים וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה אין למעלה לא פנים ולא אחור ולא קימה ולא ישיבה ולא עורף ולא עיפוי ולא ימין ולא שמאל דהיינו למעלה נקרא בבחינת עצמותו יתברך ולמטה נקרא בבחינת העולמות שהם לצורך התחתונים כי מצד שלימותו אין לתאר שום בחינה כי כל אלו הבחינות נכללים בבחינת שלימותו יתברך אשר אין בערך לומר עליו שום מהות בעולם וכל הדברים האמורים בכוחו יתברך הכל הוא לגבי דידן וכמו למשל בהבדל מחכם גדול אשר בכח חכמתו הגדולה כל מה שיושכל בכל המציאות המה הכל בחכמתו על צד היותר שלם אבל בכדי להשפיע מחכמתו ולגלותה מוכרח להיות כלול בכוחו כמה מיני אופני השפעות בכמה מיני אופני צמצומים והמשכות:

2והנה שלא בעת השפעתו הרי כל הבחינות ואופני השפעתו כלולים במהותו בבחינת עצם חכמתו אשר כל מיני ההשפעה הכלולים בכוחו בטלים ונכללים בהתכללות עצום עד שלא תמצאם כלל בערך חכמתו אבל בעת השפעתו נתגלה מאתו על ידי התעוררות המקבל וכפי התעוררותו של המקבל ככה יתעורר מכוחו ההשפעה בבחינת המקבל אבל בבחינת עצמו הכל הוא מהות אחד ככה כביכול כל הבחינות המבוארים לעיל הרי הגם שכל הבחינות ההם הם בכוחו יתברך אף על פי כן שלא בבחינת התגלות השפעתו יתברך לעולמות הכל הוא כח אחד לבד מבלי שתעריך אליו כל אלו הבחינות באיזה מציאות רק הוא כוחו לבדו יתברך וכל הבחינות הנזכרים לעיל נכללים בכוחו יתברך בתכלית השלימות באופן שלא תמצאם כלל בכוחו יתברך באלו המציאות כי אם בבחינת אתערותא דלתתא בבחינת התחתונים ככה יתעוררו כל אלו הבחינות מכוחו יתברך ולכן כל אלו הבחינות נערכים מצד האדם ולכן כל הבחינות ההם קריאתם בשם אדם דהיינו שאפילו מחשבה קדומה לכל הקדומים הנערכים בשם עולמות אין סוף שמצד המאציל ברוך הוא נקרא גם כן בשם אדם קדמון וכן באצילות נקרא זעיר אנפין בשם אדם כי כל עיקר בחינתם המה מצד האדם אבל לא מצד המאציל ברוך הוא בעצמותו יתברך אשר נאמר עליו כי לא אדם הוא וכמבואר בשער השני מאמר האידרא בגין דדיוקנא דאדם הוי דיוקנא דעילאין ותתאין דאתכללו בי' וכו' אתקין עתיקא קדישא תקונוי ותקונא דזעיר אנפין בההוא דיוקנא ותקונא וכו' עיין שם פירוש כל המאמר:

3דהיינו כי כל עיקר הכוונה בגין לאשלמא עילא ותתא וכמבואר שם וכל דא למה בגין לאשתלפא ולעיילא ביה סתים דסתימו עילאה עד סופא דכל דרגין דהיינו שעיקר כוונת בריאת עולם היה מאתו יתברך כדי לגלות שלימותו יתברך כי כמו שמצד שלימותו הרי הוא כולל מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין בהשוואה גמורה מה דהוי ומה דעתיד למהוי וכח הגבול ולמעלה מן הגבול הם אצלו יתברך הכל בהשוואה גמורה בכח האין סוף ברוך הוא בתכלית הפשיטות כי אם שהכל הוא בכוחו יתברך בדרך סתירה וגניזה באופן שאין לנו עסק בנסתרות איך הם כל הדרגין בכוחו ואף על פי כן הוא פשוט בתכלית הפשיטות ושוה בתכלית ההשוואה ועל זה נאמר אני הוי"ה ראשון ואת אחרונים אני הוא אני הוא ממש שהוא עצמותו ברוך הוא וכמבואר לעיל מאמר רבותינו זכרונם לברכה נמלך בנשמתן של צדיקים וכו' וכל דיוקנין הוו קמיה קדם דברא עלמא וכמבואר בזוהר הקדוש כל נשמתין דצדיקיא גניזין קמיה ואסתכל באורייתא וברא עלמא והלא קודם בריאת עולם אשר נקרא יחיד קודם כולא אסור לצייר ליה בשום אות ורמיזא ולית ביה רשימו כלל ולא תליא ביה שאלתא כלל ואיך אמר נמלך בנשמתן של צדיקים או צייר קמיה כל דיוקנין וכדומה לזה אסתכל באורייתא וברא עלמא אשר באורייתא המה כל פרטיה ודקדוקיה ואותיותיה אשר חס ושלום לתאר בכוחו יתברך איזה אות ואפילו רשימו ואיזה מהות אחר בלעדו אלא כמבואר לעיל שהוא מצד כח שלימותו אשר לא נודע מהותו כל עילאין ותתאין כולם המה מאמיתיות המצאו ומוכרחים להיות כל הנפעלים בכוחו יתברך אבל הם בדרך סתירה וגניזה אשר אסור להרהר ולדבר ולחשוב חס ושלום איזה חילוק דרגין אפילו בהעלם כי אם שכל הכוחות המה בהשוואה גמורה אצלו ואיך ובאיזה אופן הוא כמו שלא נודע מהותו כך לא נודע השתוותו יתברך עם הדרגין כי אינו בערך ידיעה והשגה כלל ולא תליא ביה שאלתא כלל כי נשגב מכל רעיון וכמבואר בשערים הקודמים בביאור גדול: