שערי עבודה, שער ראשון כז

1והנה על בחינת התגלות זו שהוא בחינת נפש שהוא בחינת מלכותו יתברך עליה נאמר סוף מעשה במחשבה תחלה אשר שורשה מאד נעלה ומחמת שרשה הגבוה תוכל לירד מטה מטה ולהתחבר ולהתקשר עם ההיפוך הגמור כידוע שכל היותר גבוה במעלה יכול לירד יותר למטה והוא מצד עצם רצונו יתברך אשר אצלו יתברך שווין המעלה והמטה וכח הגבול עם למעלה מהגבול הכל הוא כחו לבדו יתברך ועצם רצונו יתברך הוא דווקא מצד המטה לאהפכא חשוכא לנהורא ובחינת נפש הזאת שהיא בחינת המשכה וירידה להעולמות שורשה היא מכתר כידוע לכן יכולה להתגלות ולהתחבר עם בחינת היש דייקא ולהחיותו ולהוותו כנזכר לעיל מצד שהוא למעלה מחכמה והבנה אבל מצד החכמה והבנה הרי לא יושג שיתהווה מאתו יתברך ההיפוך כי אדרבה על פי החכמה והבינה הרי מצד השכלה והבנה והדעת מכרעת שאין נמצא בלעדו יתברך ואין הדבר עושה את עצמו ואין מהות זולתו לאשר שהכל הוא יתברך פעל ועשה ואין זולתו ואין מהות בלעדו כי יוצר הכל הוא לכן ההשכלה והדעת לא יחייבו להתגלות היש ולכן בבחינת זעיר אנפין שהוא יחודו יתברך הנמשך בחכמה והבנה עליו נאמר לא יגורך רע ושם אין להם אחיזה רק מצד ההתגלות כנזכר לעיל אשר בבחינת ירידתה והתלבשותה בעולמות נקראת בהמה שהיא למטה מן הדעת בזה היא מתחברת בבחינת יש ומחיית את היש בבחינת סטרא אחרא ושורשה היא מלמעלה מן הדעת הנקראת בהמה רבה שהיא שם ב"ן שלפני האצילות שהוא בחינת כתר:

2ולכן עיקר העליה והירידה תלוי בבחינת מלכותו יתברך כד סלקת סלקת עד אין סוף וכד נחתת נחתת עד אין תכלית וכן הוא בפרטיות בנפש האדם עיקר התחברותה בנפש הבהמיית שמצד הגוף הוא על ידי בחינת נפש שבהנשמה שהיא כח המתפשטת בבחינת גילוי והתלבשותה בבחינת נפש הבהמיית כי עיקר ירידת הנשמה הוא בשביל לגלות אלק"ותו יתברך דייקא מצד הגילוי ולכן בזה היא מתחברת עם חיות הגוף הבא מצד נפש הבהמיית שהיא מנוגה ולכן בחינת הנפש היא נתנה תחלה באדם ואחר שנתקנה הנפש אז בא הרוח גם כן ואחר כך הנשמה וכו' כידוע ולכן בבחינת נפש הזאת תלוי החטא כמבואר לעיל על פסוק ונפש כי תחטא וכו' כי מצד הרוח שהוא עצם המידות דנשמה הרי היא תמיד מתדבקת בשורשה ביחודו יתברך כמאמר הכתוב רוח בני האדם העולה היא למעלה כי מצד הרוח היא תמיד בבחינת עליה בהתקשרות יחודו יתברך אשר משם שורשה ולכן כל הפגמים הם דווקא מצד הנפש מצד שעיקרה של הנפש היא מצד הגילוי כנזכר לעיל ובבחינת גילוי הרי נתאחז הרע כי מצד הגילוי הוא דייקא מצד היש ובחינת היש הוא בבחינת נפרד הנקרא רע ויש בו גם כן טוב והעיקר הוא להפכו לטוב ולכן בבחינה זה מעורב טוב ורע ולא מצד נפש האלוק"ית בעצמה הוא הרע רק מצד התגלותה כמבואר לעיל בבחינת נפש הכללית היא בחינת מלכותו יתברך וכידוע ליודעי ח"ן שלאחר מיתה הנפש נשארת בקבר והיא המצטערת בעונש וצער הגוף אבל הרוח הוא רק משטטא ולית ליה נייחא אבל אינו משתתף בגופא כמו הנפש כי באמת הגם שביארנו כי עיקר הפגמים הם בנפש עם כל זה ידוע שהפגם מגיע גם ברוח ובנשמה כידוע בזהר ובעץ חיים רק בבחינת נשמה לנשמה היא בבחינת הסתלקות רק החילוק הוא שבנפש החטא נדבק בה בעצמה אבל בבחינת רוח ונשמה אין הפגמים נדבקים בהם רק שהמה בבחינת גלות כמו שהוא במדת מלכותו יתברך שהיא בחינת נפש הכללית שבה תלוי כל הפגמים כמבואר בכמה מקומות בזהר ובכתבים.

3שפעם מבואר שהפגם הוא בזעיר ונוקבין שמגיע עד זעיר ופעם מבואר חובין מגיעין עד אמא דהיינו כי במלכותו יתברך שעיקרה הוא מצד גילוי אלק"ותו יתברך דוקא בחינת חיות העולמות בבחינת נפרד לכן כשמהפכים בחינת היש לקדושה אז נגלה אלוק"ותו יתברך אפילו מצד הגילוי וכשחס ושלום הוא בהיפוך הרי החיות אלק"י הנגלה להחיות הנבראים מחייה ההיפוך והנפרד הרי כביכול פוגמים בגילוי חיות אלק"י יתברך להמשיך החיות הזה לסטרא אחרא רחמנא ליצלן אבל בבחינת זעיר אנפין שהוא מדותיו יתברך הרי אצלו אין מסתיר היש להיות תופס בו יתברך לשינוי כי לא יגור במגורו רע כי הרע אינו רק מצד ההסתרה אבל אצלו יתברך אין צמצום מסתיר לפניו יתברך אבל עם כל זה מצד שעיקר מדותיו יתברך דהיינו חסדו וגבורתו המה רק מצד הגילוי מצד כוונתו יתברך לגלות אלוק"ותו כי אצלו מצד עצמותו אין לתאר אליו מדות כלל אפילו בבחינת יחוד רק כביכול שנחית לבחינת מדות בכדי לגלות שלימותו יתברך וכשאין נשלם כוונתו יתברך הרי כביכול פועלים מדותיו יתברך ההיפוך דהיינו חיות העולמות אשר הוא יתברך מהוום ומחיים נמצא נגלה על ידי מדותיו יתברך ההיפוך הגם שלגביה אין מסתירים ואין פועלים בו שינוי עם כל זה מצד הגילוי הלא מדותיו יתברך המה בהיפוך וזהו חייביא מהפכין רחמי לדינא דהיינו שמדותיו יתברך המה דווקא מצד הרחמים להמשיך אלוק"ותו ויחודו יתברך בחיות אלק"י והמה מהפכין אותו לצמצומים והסתרות בבחינת דין:

4ולכן על זה נאמר העבדתני בחטאתיך הוגעתני בעוונתיך כביכול למשל מי שמתייגע לפעול רצונו ונעשה היפוך רצונו הוא מתייגע בעמלו לריק וכמשל מאב המתמשך לבנו בחכמתו ומדותיו ומתקשר עמו כדי לחברו אל רצונו ולהתאחד עמו ואם בנו עושה היפוך רצונו ואדרבה בהתחברות אביו אליו הולך בשרירות לבו הרי המדות והתחברות של אביו אליו המה מתייגעים הגם שאצל אביו לא נשתנו מדותיו ולא המשיך הבן אחריו מדות אביו אל ההיפוך אף על פי כן מדותיו אינם במנוחה ומוכרח להתמשך אליו במדותיו בעל כרחו כך הם כביכול במדותיו הגם שאצלו יתברך לא נעשה שינוי במדותיו ותמיד יורד השפע וההמשכה על פי מדותיו יתברך לכוונתו יתברך אך כביכול מאחר שלא נשלם חפצו ורצונו יתברך כביכול נאמר העבדתני בחטאתך הוגעתני בעוונותיך ולכן נאמר הצדיק אבד ומבואר בזוהר שאבד למטרוניתא ומשפיע באתר דלאו דיליה וזהו הפגם מצד ההשפעה אבל לא מצד העצם: