שערי עבודה, שער ראשון כח

1וכן מצד הבינה אשר עיקר הבינה היא מצד ההולדה דהיינו בן ובת שהוא בכלל זעיר ונוקבין שהוא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה ובפרט נקרא אהבה ויראה וכאשר כביכול לא נשלם היחוד אז הפגם עולה גם כן עד אימא ועל זה נאמר בן כסיל תוגת אמו דהיינו כשהבן כסיל הוא בחינת אדם בליעל דהיינו כשנתגלו המדות בהיפוך הוא תוגת אמו אבל עם כל זאת אין הפגם מגיע לה בעצמה כי בינה נקראת עלמא דחירות רק דינין מתערין מינה אבל בעצמה היא כולה רחמים כי מצד הבינה שהיא ההשכלה האמיתית גילוי אין סוף ברוך הוא אשר נגלה בבחינת בינה שהוא ההתבוננות הרי יבין שאין זולתו כי מצד ההתבוננות לא ישוער איזה מהות בלעדו כביכול רק הרע בא מצד חסרון הבנה כמאמר הכתוב כי גוי אובד עצות המה ואין בהם תבונה וכמו שכתוב עמי לא התבונן וכן נאמר כי לא עם בינות הוא וכו' לכן מצד עצם הבינה אין לתאר רע חס ושלום רק מצד שנחית לבינה שהוא להשכיל איזה מהות וגם להשכיל את הנפעלים איך שהם נפעלים מאתו יתברך והתהוותם והתקשרותם וכחם כי עיקר הבינה היא מצד היש כמאמר הכתוב מי ברא אלה שעיקר ההתבוננות הוא דייקא מצד אלה וקיימא לשאלא ולא למנדע ולכן כאשר מתבונן בעיקרית היש כמאמר הכתוב שאו מרום עיניכם אדרבה מתוך היש יבא לעמקות התבונה להבין יותר גדולתו ורוממותו יתברך אשר אין זולתו אפילו מצד היש ואשר מצד רוממותו כל יכול וכנזכר לעיל:

2אבל כשאינו מתבונן בהמקור רק בהפעולה הרי על פי שכל נגלה היש להיפוך ורחוק מאור אין סוף ברוך הוא ולכן ממנה דינין מתערין מכחה אבל לא חס ושלום בעצמותה ולכן נאמר בן כסיל תוגת אמו דהיינו שלא נשלם כוונת הבינה כמשל אדם שיש לו יגון שלא נשלם חפצו באיזה דבר הגם שהדבר עצמו אינו נוגע לעצמותו רק מצד חפצו להשפעה אבל בעצם אינו נוגע לו וכו' וכל הפגמים אלו הם הכל מצד הגילוי בבחינת השכלה ומדות נערכים אלו הפגמים וכל אלו אינם נערכים כי אם מצד העולם דייקא וכידוע שבחינת מלכות נקראת עלמא תתאה ובינה נקראת עלמא עלאה וגם זעיר אנפין נקרא עולם כמבואר בכוונות שבינה נקרא מלך העולם שהיא מלך של זעיר אנפין שנקרא עולם כי אין עולם בלי ו' קצוות כידוע ובזוהר פעמים נקרא בינה עלמא עילאה וגם זעיר אנפין נקרא לפעמים עלמא עילאה הכל לפי הענין כידוע למבינים וכל ההעלם הוא לגבי דידן אבל לגבי אמיתיותו יתברך שהוא כחו לבדו יתברך שלמעלה מהשכלה ומדות הרי הכל הוא כחו לבדו יתברך ובכחו יתברך אין לתאר בחינת עולם כי הכל הוא כחו לבדו יתברך וכל המציאות בטלים ממש אליו יתברך אשר אין להעריכם לאיזה מהות ולכן אין לתאר בכחו יתברך שום פגם רק מצד מעשה התחתונים אשר לא טובים אשר המה מחשיבים להיש בבחינת נפרד לא נתגלה כחו האמיתי יתברך:

3ולכן נקרא בבחינת הסתלקות דהיינו שאינו מתגלה אבל כשעושין רצונו יתברך ומבטלים היש אליו יתברך הרי על ידי מעשיהם נגלה כחו האמיתי יתברך ולכן נאמר בן חכם ישמח אב כי בבחינת שמחה זו יש לו יתברך גם כן שמחה בהתגלות כח עצמותו ברוך הוא בבחינת עולם אבל בהיפוך אין לו יתברך שום פגם מאחר שהמה אינם נערכים אליו יתברך לאיזה מציאות ולכן בבחינת חכמה הוא הנקרא נשמה לנשמה דכללות העולמות אין מגיע הפגם רק שהחכמה הוא בבחינת הסתלקות מבחינת התגלות העולמות וכל שכן בחינת רצונו יתברך שהוא כחו הפלא אשר מצד הפלא הוא לבדו יתברך ואין להעריכם אפילו בבחינת כח כי מצד חכמה שהוא בחינת חיות כמאמר הכתוב והחכמה תחיה שהוא כביכול נחית בבחינת חיות העולמות אך כל העולמות בטלים לכח החיות שבהם באופן שאינם נערכים אליו לאיזה מהות אך אף על פי כן החיות הוא מצד העולמות ולכן גורמים הסתלקות החיות כביכול כמאמר הכתוב ימותו ולא בחכמה הגם שלכחו יתברך אין נוגעים כלל אף על פי כן הסתלקות זה גם כן לפגם יחשב כי טבע הטוב להטיב להשפיע חיות ובעוונותיהם גורמים הסתלקות כחו יתברך האמיתי אבל בבחינת כתר שהוא פלא הרי אין להעריכו יתברך לשום כח והמשכה מצד העולמות אפילו בבחינת חיות רק שהוא מקור החיים:

4ולכן נקרא יחיד בלי שיתוף כלל כי אין אלקי"ם עמדי וקמיה כחשיכה כאורה ונקרא מקור החיים וכמו שהוא בכללות כן הוא בפרטות בבחינת נפש האלוק"ית שעיקר הפגם הוא בנפש מצד ההתחברות הגמור בהתלבשותה בנפש הבהמיית אבל בחינת הרוח שהוא עיקר נפש האלוק"ית שהם המדות הם אינם מתחברים עם נפש הבהמיית רק מצד שמבחינת מדות האלק"ית המה כל התנהגות מדות הבהמיות כי המה עיקר החיות רק מצד ההסתרה הרי המדות משפיעים באתר דלאו דילהון רק בהיפוך והמדות המה בבחינת גלות ולית לון נייחא כמאמר הכתוב הנזכר לעיל העבדתני בחטאתיך הוגעתני וכו' אבל לא שיהיו המדות של נפש האלק"ית מתהפכין לאהוב את היש חס ושלום רק שהם בגלות כנזכר לעיל וכן הנשמה שהיא מצד הבינה היא גם כן מצד שהולך אחר שרירות לבו להשכיל ולהבין את היש הגשמי והשכל הזה הוא נשפע מכח השכל שבהנשמה יש מזה יגון להנשמה להשכל האמיתי אבל לא חס ושלום שהשכל בעצם ישכיל את ההיפוך ממש וכמו שמבואר בכללות כך הוא בפרטיות דהיינו שאינו מתבונן בעצם אבל מצד ההתבוננות בעצם בודאי אפילו קל שבקלים לא יגיע לו מצד עצם ההשכלה היש ותאוות גופו לילך אחריהם רק מצד שאינו מתבונן בהמקור רק בהגילוי על כל זה לפגם תחשב להנשמה גם כן שמצד כח השכל משכיל ההיפוך ולכן עונש הנשמה שאין מניחין אותה לילך למקומה להבין מקורא ושרשא דכולא ולהתענג בהשכל הזה מנועם הוי"ה אבל בחינת חכמה שבנפש דהיינו כח המשכיל שהוא עצם הביטול אין לו התחברות כלל בבחינת הפגם רק שהוא בבחינת הסתלקות:

5ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות שהוא היפוך החכמה כי אם היה לו כח המשכיל באמיתית לא היה בא לידי עבירה כי כח המשכיל הוא עצם חיות אלק"י אשר הרע שם בטל בתכלית ולכן בכח כל איש ישראל למסור נפשו על קידוש השם בכח זה וכמבואר בספר הקדוש של מורינו ורבינו נשמתו עדן שהנפש הבהמיית מלבשת את נפש האלוק"ית עד החכמה ולא עד בכלל כי החכמה אינה באה בהלבשה בנפש הבהמיית כי הוא כחו לבדו באמיתיותו יתברך אשר אין זולתו אשר שם היש בטל בתכלית הביטול במציאות רק בשכל ומדות יש להיש גם כן איזה מציאות רק שמצד הקדושה נגלה יחודו יתברך דייקא על ידי היש ונודע מצד פעולותיו ולכן יכול להסתיר אבל מצד כחו יתברך שלמעלה מן ההשכלה הרי הוא לבדו יתברך:

6וכל שכן בבחינת נקודת הלב שהוא רצון הנפש הרי אין להעריך היש אפילו בבחינת איזה מציאות דהיינו התקשרות נפש האלק"ית שמצד הפלא הרי הוא רק בחינת יחידה דהיינו שאין להעריך אותה אפילו בבחינת חיות רק שהוא מקור החיים כי מצד עצם הרצון הרי אין זולתו כלל ולא שייך לומר אפילו בחינת ביטול כי בחכמה שהוא בבחינת חיות מעריכים היש בבחינת ביטול הרי היש הוא איזה מהות רק מצד עצם הביטול הרי בטל לגמרי אבל בבחינת רצון אין להעריך כלל להיש איזה מציאות לומר שהוא בטל כי הוא אין ממש ולכן כשאדם מתנהג על פי שכל יכול לחטוא אבל כשבא למעלה מן השכל דהיינו כשרוצים להכריחו ליפרד מהוי"ה אזי יתעורר רצון הנפש אשר מצד הרצון הרי אין נערך גופו וחיותו לאיזה ערך ושורש החכמה והרצון המה בחינה אחת כידוע: