שערי עבודה, שער ראשון כט

1ולכן נקרא לפעמים החכמה מאין תמצא ולפעמים קוראים המקובלים החכמה עצמה לאין כי כח הביטול האמיתי הוא על ידי כחו הפלא ולכן אין הפגם מטי לשניהן כי כל הפגמים הוא רק מצד בחינת עולם כנזכר לעיל ולכן כל הדברים תלוים בתשובה על ידי הבינה על ידי ההתבוננות עיקרא ושרשא דכולא ומצד התבוננות זו יעלה ויגיע למעלה מן ההבנה שהוא מצד כחו יתברך בבחינת חכמה ומתהפכים מזדונות לזכיות להפוך כל המדות אליו יתברך ולבטלם אליו יתברך על ידי החכמה ומשם יגיע לנקודת הלב שהוא כחו הפלא אשר מצד כחו הפלא הכל הוא עצמותו ברוך הוא לבדו ומתהפכים הצירופים להמשיך בהם אור אין סוף על ידי בחינת החכמה כי על ידי החכמה שהוא כח מה נשתנו הצירופים מרעה לטובה כי בכחו יתברך כולם בטלים ונכללים בבחינת אין כי בחינת חכמה לא נשתנית כנזכר לעיל כי הכל הוא כחו לבדו יתברך:

2והנה לפעמים נאמר בתיקונים גם בזוהר אם חובין מטו עד חכמה ועד כתר הגם שמבואר לעיל כי אין הפגם מגיע לשם אך באמת הגם כי הפגמים שפוגמים הכל הם מצד העולמות מצד בחינות השייכים לעולמות והנה הגם שחכמה וכתר אינם בבחינת עולמות אף על פי כן בחינתם הם מצד העולמות אבל עצמותו ברוך הוא שלא מצד העולמות שם אין שייך פגם כלל ולכן גם בכתר וחכמה שייך פגם והן האפיקורסין והמינים אשר כופרים בעיקר מצד ההשכלה אשר מגיע להם מצד השכל להכחיש התגלות אלוק"ותו ויחודו יתברך בעולם ועל פי השכל מגיע להם שהעולם הוא בחינת נפרד ועזב הוי"ה את הארץ הרי הם מכחישים בכחו יתברך וברצונו יתברך שהוא בחינת פלא לכן הם פוגמים גם בבחינת חכמה ורצון שבנפשם להפריד כח נשמתם לגמרי כי במדה שאדם מודד בה מודדין לו ולכן הם אבודים לגמרי ונכרתו ממקורם ואינם ממשיכים כחו יתברך ורצונו הנמשך בנפשם וחיותם הוא מאחוריים דאחורים ולכן הם פוגמים גם כן במדות האלו כי אותן שהולכים אחרי תאוות לבם הוא רק מצד שלא ישימו לב להתבונן אבל כשמשימים לב להתבונן אזי יבינו שכחו יתברך הוא לבדו ואין זולתו ולכן הפגם שלהם הוא רק מצד הגלוי והמדות של נפש האלוק"ית הם רק בבחינת גלות אבל בעצם הרי הם מאמינים שאין זולתו לכן על ידי ההבנה מעלים נפשם למקור שרשם לכח הביטול כנזכר לעיל אבל הכופרים הנזכרים לעיל הרי הפרידו את עצמם מכחו יתברך ומרצונו וכמבואר בפרי עץ חיים שברכת המינים תקנוהו ביבנה להמשיך כתר ולתקנו מצד שהמינים פגמוהו:

3ועליהם נאמר כי תולעתם לא תמות לכן אצלם אין הדבר תלוי בתשובה שהיא מצד הבינה לבא אל בחינת החכמה ונקודת הלב כנזכר לעיל מצד שהמה פגמו בזה כנזכר לעיל אך אף על פי כן אין לך דבר שעומד בפני התשובה דהיינו על ידי צעקה אל עצמותו ברוך הוא למעלה מבחינת השכלה כי מצד עצמותו ברוך הוא הרי אין זולתו כלל ואין להעריך אותו יתברך בבחינת רצון וחכמה ואצלו יתברך אין שייך פגם כלל כי בבחינת מדות אפילו בחינת חכמה ורצון שהוא מצד המשכתו יתברך לבחינות עולמות שם שייך לומר כשפוגמין בזה הרי כביכול מסתלקין הבחינות האלו ואינן מאירים בנפשם אבל מצד עצמותו ברוך הוא הרי אין זולתו כלל והוא יתברך שווה בכל המציאות ואין להעריך שום פגם אליו ובבחינת תשובה זו אין לך דבר שעומד בפני התשובה אין לך דבר דייקא כי דבר הוא ההתגלות דהיינו התגלותו יתברך מצד השתלשלות הספירות מבחינת כתר עד מלכות הכל נקרא בחינת דבר ולכן כשהתשובה הוא מצד הבינה בעצמותו ברוך הוא הרי לגביה יתברך אין דבר כלל כי הכל הוא עצמותו לבדו ברוך הוא ולכן אין הדבר מעכב לעמוד בפני התשובה ודי למבין:

4וזהו טעותו של אחר שלא רצה לשוב בתשובה מטעם ששמע הכרוז שובו בנים שובבים חוץ מאחר כי אחר הגיע לו על פי השכלתו שיש שני רשויות לכפור באחדותו יתברך אשר על כן לא היה יכול לשוב על ידי הבינה והשכלה מצד נקודת הלב שהוא בחינת הרצון שבנפשו שהיא מקור האמונה מצד שפגם בה אבל באמת תשובתו על ידי צעקה היה מועיל בודאי דהיינו מצד עצמותו ברוך הוא אשר נמצא בכל המציאות שלא בבחינת השכלה ושלא בבחינת פלא כי הוא יתברך למעלה ממדת פלא כמאמר הכתוב הממני יפלא כל דבר כי אצלו יתברך אין שייך פלא כי בחינת פלא הוא מצד ההתגלות אשר בההתגלות הוא פלא ההתהוות מאין ליש וזהו בבחינת עולמות הנגלים לנו אבל מצד אמיתיותו הוא שוה בכל ואין זולתו יתברך אפילו מצד היש בכחו השוה וכל המציאות נמצאו מאמיתת המצאו ולכן בתשובה וצעקה והתעוררות זו אל עצמותו ברוך הוא שלא בבחינות התגלות העולמות אין לך דבר שעומד בפני התשובה: