שערי עבודה, שער ראשון ה

1והנה בבחינת הדיבור הזה הגם שבהתגלותו אין להעריך אותו בערך כח הנפש והוא בבחינת הבדל לגמרי לכן יכול להסתיר כח הנפש מצד הבדלתו ממהותו דהיינו שיכול להסתיר רצונו וחכמתו ומדותיו בכלי הדיבור ולדבר ההיפוך מה שאין כן המדות הכלולים בכח הנפש בעצמה שם לא שייך הסתרה כי לא תוכל לאהוב היפוך רצונה או להסתיר כח אהבתה בעצם הנפש מצד התאחדות כוחותיה בעצם אחד אבל הדיבור אשר לחלק יצא לכן יכול להסתיר חפצו ומדותיו בהדבור בהיפוך מדותיו לכן אין להעריך ערך הדיבור לערך הנפש אך בערך אחד גדלה מעלתה מכוחות הנפש במדות וכח הדיבור אשר בכוחה כי על ידי הדיבור נפעלה כח הנפש מה שלא תפעול בכח מדות הנפש כי בהסתרה שעל ידי הדיבור נגלה עצם רצון הנפש אשר מצד עצם הרצון המכוון בכדי להבין על ידי ההסתרה עצם רצונו:

2וגם ידוע שהדיבור מעורר הכוונה ומוסיף חכמה וגם צירוף אותיות הדיבור נעשה ברגע אחד ושיהיו חמשה מוצאות הפה שהם אינם בערך השכלה ואף על פי כן יהיה בהם כל ההתגלות האלה כל אלה מורים על בחינת הדבור אשר שורשו נלקח ממהות הנפש הגבוה מהמשכתה בתוך כלי הגוף כן הוא כביכול מדת מלכות כאשר יצאה בהתגלותה בבריאה יצירה עשיה לפועל ממש הוא נקראת דבר הוי"ה דהיינו שנגלו כל הברואים למהות נבדל על ידי אותיות הדבור המצמצמים ומסתירים התגלותו יתברך על ידי אותיות אשר מצירוף האותיות נתגלה כפי מהות הצירוף וישתנו הנבראים לפי צירוף האותיות אשר הם מצמצמים התגלותו יתברך להיות נגלה כל בריאה ובריאה באופן נבדל ומהות אחר ממהות חבירו והנה בבחינת דיבור זה שהוא מלכותו יתברך נגלה גם כן ההיפוך דהיינו סטרא אחרא המסתיר רצונו יתברך ולהיות נגלה היפוך רצונו והכל על ידי אותיות הדיבור כמו שכתוב ומלכותו בכל משלה ואתה מחיה את כולם אפילו סטרא אחרא בכלל ורגליה יורדות וכו' דהיינו להתגלות ההיפוך מצד כוונת רצונו הנסתר לכן בחינת דיבור הוא נתגלה להבדלה גמורה מכח מדותיו יתברך אשר המה מאוחדים באחדות אחד ובהדיבור יצא לחלק ולא עוד שבכוחו יתברך אי אפשר לתאר חס ושלום ההיפוך כי הכל הוא כוחו לבדו יתברך ובבחינת הדיבור נגלה ההיפוך בזה הוא למטה ממהותו יתברך שבאצילות:

3אבל כאשר תעמיק בשורש הדיבור הרי גבהה מעלתו מכח המדות שבכוחו יתברך ומכח הגילוי שבכוחו כי מאחר שאין זולתו ואין לתאר אליו יתברך דבר שחוץ ממנו ודבר נפרד מאתו יתברך כל שכן וקל וחומר לתאר ההיפוך ממנו חס ושלום שלא תחייב זה בשום שכל שיהיה נמשך מאתו יתברך הזולת והנפרד וההיפוך רק שורשו הוא מכוחו יתברך אשר לא נודע ומושג כי אם מחמת כוחו יתברך הנשגב מכל רעיון כל יכול להסתיר בהסתרה גדולה זו וכמאמר הכתוב ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא דווקא דהיינו שני הסתרות הסתרה אחת בבחינת אצילות שהיא גם כן בחינת הסתרה בכלים דאצילות אבל בבחינת אצילות שם נתגלה יחודו יתברך אך אף על פי כן היא הסתרה מאחר שהוא יתברך אינו בערך כלים ומדות כלל ושיהיו בחינת כלים בכוחו יתברך אפילו בבחינת יחוד נחשב גם כן להסתרה והסתרה שניה שלחלק יצא ממש בבחינת נפרד היא הסתרה להסתרה ובחינת הסתרה זו הוא ביום ההוא דהיינו התגלות הנקרא יום אשר אינו בערך השגה כלל שהוא בחינת ההוא ודי למבין והוא תכלית כוונתו יתברך בשביל ההסתר הזה שעל ידי בחינת ההסתר הזה יתגלה שלימותו יתברך בכל הדרגין וכמו שיתבאר לקמן אם ירצה השם: