שערי עבודה, שער ראשון ז

1והנה אל יקשה לך המבואר בעץ חיים שבצאת הזעיר אנפין היתה מדת מלכותו דבוקה בעטרת יסודו ובמקום אחר מבואר שיצאת בבחינת נקודה אחת ומקומה תחת יסוד דזעיר אנפין וגם פעם מבואר שמקומה התמידי הוא במקום נצח הוד יסוד דזעיר אנפין וכאן מבואר שעיקר התגלותה הוא מחזה דזעיר אנפין שהוא תפארת דזעיר אנפין אשיבך מילין בזה להשכילך בינה דהיינו מצד שעיקרה העומדת לגילוי כוחותיו יתברך ואחדותו הוא מצד תפארת כנזכר לעיל לכן מצד ההתעוררות של ההתגלות מעריכין גילוי מדת מלכותו שהיא מצד התפארת כנזכר לעיל אבל גילויה בפועל היא ביסוד שהוא סוף ההשפעה וכמו למשל מחכם הרוצה להשפיע חכמתו להמקבל תחלת התעוררות של המשפיע הוא ההתפארות בכדי להתפאר בחכמתו ומבחינת התפארות זו נתעוררה אצלו ההשפעה להשפיע לגלות חכמתו להמקבלים אבל בעת גילוי השפעת חכמתו להמקבל מוכרח להתקשר מקודם לבחינת המקבל בהתקשרות ועל ידי ההתקשרות נגלה השפעתו להמקבל אבל כאשר אינו מתקשר בהתקשרות להמקבל בבחינתו של המקבל אינו נגלה השפעתו וההתקשרות להמקבל בא לו מצד נצח והוד שהם בחינת כליות יועצות איך להשפיע ולהתקשר מעצם חכמתו לחכמת המקבל כי חסד גבורה תפארת המה נערכים בגוף ההשפעה דהיינו חסד הוא האהבה וההמשכה של החכמה מכחו והגבורה הוא לחלק ההמשכה באופן המקבלים איך להסבירם בפרטיות כמו שכתוב אתה פוררת כו' דהיינו לפרר פרטי אופני החכמה בכל פרט ופרט ומבחינות אלו בא למדת התפארות להתפאר מהחכמה אשר מזה היה תחלה ההתעוררות לגילוי חכמתו כנזכר לעיל:

2והנצח הוא לבר מגופא דהיינו שההמשכה הנזכר לעיל נעשית בחיזוק אצלו להמשיך על ידי בחינת הנצחון והוד הוא המוסכם אצלו באיזה אופן ימשיך ומהם מקבל בחינת יסוד שהוא התקשרות להשפיע להמקבל לכן המה נקראים לבר מגופא נמצא גילוי השפעתו נגלית דווקא מצד ההתקשרות שהוא היסוד לכן תיכף כשבא לו מדה זו שהיא ההתקשרות אז בבחינת התקשרות זו נגלה השפעתו להמקבל וזהו כשתעריכו בבחינתו בעצמו אזי הגילוי של השפעתו דבוקה בהתקשרותו וכשתעריך כח חכמת המקבל אשר בכח התקשרותו של החכם שאליו יתפשט הגילוי הלא אין להעריך חכמת המקבל אשר בכוחו רק לנקודה אחת העומדת תחת התקשרותו להתקשר אליו וכל ההערכה הנזכר לעיל הוא מצד כח מדותיו של החכם המשפיע אשר מכוחם נתגלית ההשפעה אבל אחר שמשפיע למקבל מוכרח להיות תמיד חיזוק והסכם להשפיע להמקבל כי אם לא יהיה לו הסכם חזק לההשפעה תמיד תחסר השפעתו כי הגם שיש לו התקשרות אך מצד ההתקשרות בעצמו אם לא יהיה לו הסכם חזק להשפעתו לא ישפיע אליו כי אם יהיה טרוד בעיונו במהות חכמת עצמו כן הוא למשכיל למעלה שכח גילוי יחודו יתברך הנקראת נוקבא שורש קבלתה והתעוררות הגילוי ממהותו יתברך הוא על ידי מדת תפארתו כנזכר לעיל:

3אבל במדת תפארתו הוא רק התעוררות לגילוי אבל עצם כח הגילוי הוא אחר התגלות מדת נצח שהוא חיזוק להמשכתו יתברך שהוא חסדו וגדולתו יתברך והוד הוא ההודאה שהוא ההסכם של התגלותו יתברך במדותיו לגלותם ועל ידי זה בא היסוד שהוא התקשרות כל מדותיו לאחד בכדי לגלות יחודו יתברך לכן נקרא יסוד כליל שית בקרטיפא חדא דהיינו ששם מתקבצים חסדו וגבורתו ותפארתו ונצחו והודו כולם בהתקשרות אחד ומחמת התקשרותם זה נגלה כח הגילוי מהמדות נמצא יש ביסוד שני בחינות אחד הוא התקשרות המדות מצד עצמם ואחד הוא ההשפעה לגלות מדותיו יתברך בבחינת גילוי בבחינת נבראים על ידי מדת מלכותו יתברך על ידי התקשרות זו כי כל עיקר המדות המה בשביל הגילוי שהיא המלכות דהיינו לגלות יחודו יתברך על ידי מדותיו נמצא כי כל עיקר המדות המה בשביל גילוי כי לעצמו יתברך אין שייך כלל מדות לכן בבחינת התקשרות זו נגלית מדת מלכותו בבחינתו השניה שהוא לגלות יחודו יתברך בבחינת נבראים שהיא העטרה ובחינת התקשרות הגילוי הזה נקרא עטרת יסוד דהיינו גילוי ההשפעה וכמבואר בעץ חיים שיסוד יש לו שני פרקין דהיינו שני הבחינות הנזכרים לעיל דהיינו ההתקשרות מצד עצם המדות אשר בכחו יתברך הוא פרק ראשון המחובר להגוף שהם המדות שעיקר ההתקשרות הוא מצד מדת תפארתו יתברך ותפארת נקרא גופא ופרק השני הוא הגילוי וההשפעה הנמשך מצד התקשרות זה בחינה זו נקרא עטרה:

4לכן בבחינה זו נתגלה כח הגילוי ממנו יתברך וכל זה הוא מצד בחינת זעיר אנפין בעצמו שהם כח המדות ביחודם יש בכוחם זה הגילוי אבל עדיין הגילוי הזה מקושר במדותיו לבחינת אחד ממש אבל הגילוי הנגלה בכוחו יתברך שיבא לידי פועל למי יהיה הגילוי דהיינו שיתגלו מדותיו יתברך בבחינת פרטים בבריאה יצירה עשיה דווקא כנזכר לעיל אז יצא הגילוי לחלק במהות בפני עצמו מהמדות ואינם נערכים בערך אחד כי כח המדות הם כאשר המה מיוחדים בעצמותו יתברך בלי שינוי הנקרא הוי"ה יתברך ויחודא עילאה וכח הגילוי הזה הוא דווקא לגלות מדותיו בפרט בבחינת התחלקות מצד הנבראים ואז נערך כח הגילוי הזה שהוא מדת מלכותו יתברך לנקודה העומדת תחת היסוד וכל זה הוא בעת אצילותם כשתעריך אצילותם מהמאציל ברוך הוא מוכרחים להעריך בבחינה זו אבל אחר אצילותם דהיינו אחר בריאת עולם אשר השפעתו חס ושלום לא סר אפילו רגע מלהתגלות בעולמו מקום הגילוי הזה שהוא מדת מלכותו יתברך הוא בנצח הוד יסוד דזעיר אנפין דהיינו שיהיה תמיד הסכם חזק להשפעתו כמאמר הזוהר הקדוש על פסוק ושלשה עדרי צאן רובצים עליה רובצים תמיד שהם הנצח הוד יסוד כידוע ובזה יצדקו כל אופני קבלת המלכות המבוארים בעץ חיים וזכור והבן זה מאוד כי הוא הקדמה כללית לעבודה כאשר יתבאר אם ירצה השם: