שערי עבודה, שער ראשון ט

1לכן כאשר יצאו זעיר ונוקבין בבחינת הולדה מאבא ואימא כמבואר לעיל אשר יצא כוחם של זעיר ונוקבין בהתגלות אחד וכמבואר בזוהר כד נפיק נפקת נוקבא עמיה וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה דו פרצופין נבראו דהיינו שיצאו מכוחו יתברך אשר בכח השוואתו יתברך ושלימותו הגדול כל מה דהוה ועתיד למהוי הכל הוא בכוחו יתברך מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין אך אצלו יתברך הכל בהשוואה גמורה וכמבואר לעיל אשר מוכרח להיות בכוחו יתברך כל הנמצאים בכל פרטיהם דייקא ואף על פי כן מצד השוואתו יתברך אין להעריך אלא כוחו לבדו יתברך הנמצא בכל המציאות שבעולם ולכן מצד הולדת אבא ואימא לכוחות אלו מהעלם אל הגילוי דהיינו יחוד הכוחות לייחדם בכח אחד שהמה בחינת אצילות שהוא בחינת זעיר אנפין וגילוי הכחות לגלותם לבריאה יצירה עשיה להיות נגלים בבחינת נבראים בפרטיהם בבחינת גילוי היש בבחינת חילוק והבדל שהיא מדת מלכותו יתברך כנזכר לעיל:

2שני הבחינות האלו נתגלו ונולדו מאבא ואימא המתגלים מכח השוואתו יתברך כמבואר לעיל ויצאו שני הכוחות לאחדים הגם שהמה מהופכים אך מצד כוחו הפלא הוא בלי פרודא כלל לכן התגלותם היא בבחינת אחור באחור דהיינו למשל כשאדם עומד אחור באחור עם חבירו הרי הפנים מהופכים זה לצד זה וזה לצד אחר ההיפוך ממנו כן כביכול בחינת יחוד מדותיו יתברך הנקרא זעיר אנפין והתגלותם הנקרא מדת מלכותו יתברך פניהם מהופכים דהיינו שעיקר בחינת הזעיר אנפין הוא דווקא בבחינת יחוד עצום אשר לא נגלה שום דבר הזולת חס ושלום ושום חילוק והבדל רק להבטל ולעלות לשרשם ומקורם שהוא אין סוף ברוך הוא ובחינת יחוד הנמשך בהכלים הוא בחינת דרגין מתחלקין דהיינו היחוד הנמשך בכלים שהוא על ידי חכמה והבנה ומדות אך הגם שחכמה ובינה ומדות המה כלים וכל כלי הוא מורה על התחלקות אך מצד כחו הפלא מתייחדים בחינת יחוד זה שעל ידי כלים הוא בחינת אחוריים ועיקר מדת מלכותו יתברך ופנים שלה הוא עיקר מהותה הוא לגלות דווקא בבחינת חילוק דרגין כנזכר לעיל והוא היפוך מפנים של זעיר אנפין אבל בבחינת אחוריים המה אחד כי אחוריהם המה יחודו יתברך הנמשך בהכלים דהיינו על ידי חכמתו וחסדו וגבורתו יתברך בבחינה זאת המה שוים כי לבחינת זעיר אנפין שעיקרו בכדי להתגלות יחוד עצמותו יתברך דהיינו שאין זולתו כלל כמו שהוא בעצמותו יתברך אבל מצד שאי אפשר להתגלות עצמותו יתברך כי אם על ידי חכמה וחסדו וגבורתו וכו' כמאמר הנזכר לעיל נודע מצד פעולותיו נמצא יחודו יתברך הנמשך על ידי המדות והכלים נחשבו לו לבחינת אחור וכן במדת מלכותו יתברך אשר עיקרה להתגלות בבחינת ריחוק והבדל אך ההתגלות אי אפשר להיות כי אם על ידי הספירות ויחוד הנמשך בהם דהיינו ביטולם של הנבראים ויחודם שהוא על ידי חכמה והבנה והתקשרות המדות נמצא יחוד הכלים לאחור נחשב לה וכאשר תסתכל תבין שבבחינת אחוריים המה דבוקים בכותל אחד ממש דהיינו בבחינת יציאתם מהבינה יצאו לכח אחד בלי פרודא כלל דהיינו כח היחוד והגילוי בלי פרודא כלל מצד כוחו הפלא ודיבוקיהם הוא בבחינת כלי הספירות שיש בהם כח הגילוי וכח היחוד בכח אחד דהיינו יחודם לאין סוף ברוך הוא על ידי הכלים כנזכר לעיל נמצא שבבחינת אחוריים המה הכל מהות אחד אבל בבחינת הפנים דהיינו עיקר מהותם המה מהופכים כי פנים דזעיר אנפין המה פונים למעלה לעלות לשרשו ופנים דנוקבא פונה למטה לגלות היש בבחינת עולמות ועל זה נאמר רוח בני האדם העולה היא למעלה שהוא זעיר אנפין הנקרא אדם כידוע הוא בחינת מ"ה ורוח הבהמה היורדת היא למטה שמדת מלכות נקראת בהמה שהיא שם ב"ן כידוע שעיקר מהותה הוא להמשיך כח עצמותו ברוך הוא דייקא למטה ודי למבין והבן מאד: