שערי עבודה, שער רביעי א

1שער התורה ומצות שער הרביעי והנה אחר שביארנו שני בחינות האהבות אשר בהם יעבוד האדם עבודתו בקריאת שמע ותפלה עתה נבאר שרשי התורה והמצות והוא המעשה אשר יעשה אותם האדם בפועל להמשיך אור אין סוף ברוך הוא על ידי התורה והמצות אשר יעשה אותם האדם להמשיך חיות האלק"י שהוא אור אין סוף ברוך הוא בעולמות הנה כבר מבואר בשער הקדום אשר כל הנפעלים בעולם פעולתם הוא על ידי התורה ואין לך דבר במציאות שלא היתה התהוותו רק מהתורה שהיא עצם רצונו יתברך וחכמתו הסתומה דהיינו שכל פרטי הנבראים המה הכל מכחו יתברך בבחינת כוונה מיוחדת לכל נברא ונברא רק שבכחו יתברך אין להעריך הפרטים בבחינת התחלקות חס ושלום רק הם אצלו יתברך בבחינת השוואה גמורה באופן נעלם תכלית ההעלם עד אשר אין לשאול על זה כלל:

2והנה מצד בחינת הבריאה שהוא בחינת ההסתרה הרי אין להעריך התחברות היש אל עצמותו ברוך הוא אשר מצד הגילוי המה הפכים מנגדים אבל כשהביטול הוא בהתעוררותו מצד עצמותו ברוך הוא כבחינת משה שהיה מקשר ומבטל כל העולמות אליו יתברך מצד העצם בזה יגלה כחו יתברך בבחינת הגבול דייקא כאשר הוא מצד אמיתותו ברוך הוא אשר אין שום מציאות בעולם אשר לא נמצא מאמיתת המצאו כביכול ועצמותו הוא בכל פרט והכל הוא בכוונה סתומה בכחו יתברך אבל ההסתר הוא לגבי דידן כי עיקר הכוונה הוא בכדי לגלות שלימותו יתברך אפילו בבחינת יש וגבול:

3והנה כח היש והגבול כאשר הם בכחו יתברך הרי אין לתאר אותם לבחינת מהות נבדל כלל והכל הוא בכח השוואתו ברוך הוא אשר על כן היו כל הצמצומים שיצאו לפועל כל פרט ויציאתם לפועל עיקר הוא על ידי בחינת חכמתו הסתומה שברצונו ברוך הוא שהוא הנקרא חכמה סתימאה שבאריך שבחינת חכמה ההיא היא סתומה בבחינת רצונו יתברך כל פעולת סדר הנבראים בכל פרט ופרט אך סדר זה הוא סתום בכח רצונו יתברך בכח אחד אשר אינו בבחינת השגה כלל וגילוי חכמתו זאת הוא על ידי צמצומים הנקראים שערות וכמו שנתבאר לעיל ויש בזה שני בחינות צמצומים צמצום אחד הוא בבחינת סדר הנבראים כמאמר רבותינו זכרונם לברכה אשר כל הנבראים בקומתם נבראו בצביונם נבראו כו' אשר כל נברא יש לו תמונה מיוחדת וסדר מיוחד הן בצומח וחי ומדבר בגידולו ובאבריו ובמראהו וכל סדרם המה נסדרים על פי כוונה סתומה מאתו יתברך בכדי שבכל בחינה ובחינה מהנבראים יתגלה רצונו יתברך וסדרם המה סתומים ונעלמים בחכמה הסתומה שברצונו באופן הנעלם תכלית ההעלם לכן על ידי השערות שהם הצמצומים בבחינת הסתרה נובעים בחכמה הזאת בחינת כל הנבראים בסדרם ואופנם וקומתם וטבעם של כל אחד ואחד ואלו המה על ידי בחינת שערות ראשו דאריך אנפין שהוא רצונו יתברך הכולל כל כחות הנבראים בכח אחד ברצונו אשר בחינת רצון זה נקרא אין ופלא כמו שנתבאר לעיל והתמשכות הזאת היא מתמשכת בבחינת זעיר אנפין אשר בבחינת זעיר אנפין המה הכלים להסתיר ולצמצם בבחינת נבראים שהוא על ידי החכמה ובינה וחסד וגבורה ששם החכמה בבחינת גילוי דהיינו חכמתו יתברך הנגלית בבחינת נבראים אשר כל מעשיהם המה על פי חכמה כי יש חכמה הנגלה בכל נברא בטבעו ובהתקשרות אבריו וכל החכמה הזו היא מכחו יתברך כי הוא החכם והוא המבין רק אצלו המה ביחוד אחד בלי שום התחלקות כמו שנתבאר זה בכמה מקומות:

4והנה חכמת הנבראים המה אצלו יתברך בבחינת קטנות אשר אין להעריכם אליו יתברך בערך חכמה וערך עולמות כלל כי גבהה מעלתו לאין קץ מבחינת חכמה גם החכמה הזו לא תחייב להתהוות הנבראים ולכן נקראת חכמה דזעיר אנפין אבל חכמה זו היא נובעת מחכמתו הסתומה שבכח רצונו יתברך הנובע על ידי בחינת שערות ובחינת נביעו זה הוא לסדר בחינת חצוניות סדר הנבראים בבחינת כליהם כדי שיהיה כל כלי מוכשר לקבל פנימיות כוונתו יתברך אשר בבחינת רצונו ולכן השערות האלו המה נובעים מאחורי הראש כי בחינת חצוניות לאחוריים תחשב כי בחינת סדרי הנבראים בבחינת חצוניותם המה רק שיהיו כלים לגילוי רצונו יתברך על ידם נמצא אין זה עיקר המכוון ובחינת צמצום השני המה השערות הנובעים מפנימיות חכמתו שברצונו יתברך דהיינו שיתגלה רצונו העצמי והמה נקראים שערות הדיקנא אשר נביעתם המה דרך פנים כי זהו עיקר כוונתו יתברך שיתגלה עצם רצונו יתברך על ידי בחינת חכמתו הסתומה דהיינו שיהיה נגלה על ידי כלי הנבראים הנמשכים מחכמתו הסתומה רצונו יתברך:

5והנה בבחינת הכלים יש שני בחינות דהיינו בחינת סדר אופן הכלים וגם פעולת הכלים אשר על ידי הכלים נפעל המכוון והנה סדרי הכלים והפעולה הנמשכת מהם מוכרחים להיות בשורשם מהות אחד אשר על ידי זה נסדרה הכלי על פי אופן הפעולה נמצא שמשתויים הם בבחינתם וכמו למשל הדבור שבאדם הוא הכלי להוציא חכמתו ומחשבתו ורצונו על ידי צירופי אותיות שבדבור:

6והנה צירופי אותיות הדיבור המה רק בחינת כלים חצונים מחמש מוצאות הפה אשר המה כלי הגוף הגשמי וגם האותיות היוצאים המה בחינת דוממים והחכמה והרצון הנמשכים דרך כלי הדבור המה כחות רוחנים אשר המה אינם בערך אחד אך ממה שאנו רואים שעל ידי כלי הדבור נתגלית עצם החכמה ולפי אופן החכמה כך המה צירופי אותיות שבהדבור מוכרחים להיות בבחינה אחת בכח הנפש שהוא ברצון שבנפש ושורש אחד להם רק שבהתמשכותם בבחינת כלי הגוף משתנים ונעשה מרחק רב ביניהם וכשנתעורר רצון הנפש לדבר אז ברגע אחד מתחברים החכמה והרצון עם אותיות הדבור וזהו בבחינת הכח אבל בבחינת המשכה מוכרח תחלה להיות המשכה מכח רצונו לתקן אותיות הדבור באיזה אופן יהיה הדבור ללמד לשונו לדבר צחות:

7והנה יש בזה כמה בחינות דהיינו למשל לתינוק מלמדין אותו איך לצרף האותיות וכשיגדל מעט מלמדין אותו איך לדבר באיזה אופן שלא ידבר דברי שטותין ומעשה נערות ודברים שאין צריכים וכשיגדל יותר מלמדין אותו לסדר הדבור באופן נאות ושיחברו באופן החכמה ויש בזה כמה בחינות לאין מספר אבל דרך כלל המה שני בחינות דהיינו חצוניות הדבור ופנימיות הדבור דהיינו למשל כשהחכם רוצה להשפיע חכמתו מוכרח לסדר אצלו מקודם ולהבין באיזה אופני צירופים ימשיך חכמתו להסבירה באופן המקבל וגם כן איך להסתיר ולהעלים בחינת חכמתו בצירופי אותיות הדבור שיהיו הצירופים באופן החכמה ולכוון הלשון באופן נאות ושיהיו כלי הדבור כלים לחכמתו:

8ויש בזה גם כן שני אופנים אחד הוא לתקן כלי הדבור לדבר בצחות הלשון והוא הנקרא חכמה שבדבור דהיינו איך לחבר הצירופים באופן נאות ובחינה שניה הוא איך להמשיך חכמתו דרך כלי הדבור ושני הבחינות הם בחינות חצוניות דהיינו איך לצמצם חכמתו בכלי הדבור ולדבר באופן החכמה ולצמצם ולהלביש חכמתו בהדבור באופן המקבלים ובחינה שניה הוא פנימיות הדבור דהיינו שיהיה יכול להמשיך עצם חכמתו על ידי הדבור ויהיו בחינת כלי הדבור כלים להתגלות עצם חכמתו שלא בבחינת הצמצום ובחינה זו לא תגיע כי אם על ידי התקשרותו בעצם החכמה בבחינת רצון הנפש אז יהיו כלים לגלות עצם חכמתו על ידי הדבור כי אז נתעלה הדבור לשורשו מחמת עצם החפץ והרצון ואז נעשו הצירופים ברגע אחד להמשיך ולגלות על ידי הדבור עצם חכמתו ושני הבחינות תלוי בהתעוררות המקבלים שכשהמקבלים עדיין לא הגיעו לעצם הכוונה שבחכמתו רק ממה שנמשך ונתגלה בהדבור ככה לא יכול להמשיך עצם חכמתו בבחינת כלי הדבור אבל כשהמקבלים משיגים פנימיות המכוון של החכם אז נתעורר גם כן אצל החכם עצם חכמתו ורצונו להשפיע אליהם דרך כלי הדבור עצם חכמתו אבל מתחילה מוכרח להיות הבחינה ראשונה דהיינו לסדר אופן הדבור שיהיה כלי להמשיך החכמה ואחר כך יכול להיות כלי אפילו לעצם החכמה וכאשר נראה בחוש שיש חכמים גדולים אבל אינם יכולים להסביר חכמתם בדבור וזהו מצד שלא הכינו סדר הדבור בבחינת התחברות אופן החכמה: