שערי עבודה, שער רביעי י

1והנה אפילו בבחינת סטרא אחרא התהוותם הוא הכל מכח עצמותו ברוך הוא כמבואר לעיל שאפילו כח ההסתרה הוא בכחו יתברך אבל אצלו יתברך הכל הוא כח אחד ויש בזה שני בחינות אחד הוא בשביל שעל ידי ההיפוך יתגלה העצמיות ויש עוד אופן שבהתהפכותו של הרע לטוב יקר יותר כמאמר הכתוב אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה ולכן יש מצות שהם דייקא מההיפוך דהיינו לבישת שעטנז בבית המקדש אשר שלא בבית המקדש הם מדברים האסורים וידוע שדברים האסורים המה משלש קליפות הטמאות לגמרי וכן מליקה בעוף אשר היא נבילה ובבית המקדש היא דייקא מצותה בכך וכן החלב והדם אשר הם מדברים האסורים שהם משלש קליפות הנזכרים וכל עיקר כפרה תלוי בהם וכן יש כמה דברים כאלו כמו אליהו זכור לטוב שהקריב בבמה בזמן בית המקדש שאז היה איסור הבמות וכן גדעון הקריב פר המוקצה לעבודה זרה כמאמר רבותינו זכרונם לברכה אשר שמונה דברים הותרו לו מדברים האסורים כמו פר המוקצה ועצי אשירה וכו' לעשות על פי הדבור בהוראת שעה וכן מעשה דשמשון שלקח אשה מתמנת אשר נאמר על זה ואביו ואמו לא ידעו כי מהוי"ה הוא וכן היה מעשה דוד המלך עליו השלום וגם מבעלי תשובה הגדולים שזדונות נעשו להם כזכיות והמה גדולים מצדיקים אשר עושים המצות נמצא הזדונות נתעלו במעלה ממדריגות המצות כי ההתהפכות מרע לטוב דייקא מההיפוך בזה נגלה יותר כח עצמותו ברוך הוא אבל בחינה זו הוא או על פי הוראת שעה או על פי ציווי השם או שלא בדעת ומכוון יעשה זאת כמו בעלי תשובה אשר מצד רוח שטות עבר עבירות:

2וכן מבואר בגלגולים על פסוק אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים אבל בלתי האופנים הנזכרים לעיל חס ושלום לעשותם בשביל הבירור כי אדרבא העושה בזדון מוריד חס ושלום כח הקדושה בקליפות להיות אסורה תחת יד הקליפות בבחינת גלות רק העיקר הוא לאכפייא לסטרא אחרא ולסור מרע בתכלית הריחוק ועיקר הבירור שלהם הוא על ידי אבידתם מן העולם כמאמר הכתוב באבוד רשעים רינה ובזה הוא הבירור שלהם האמיתי על ידי אבידתם מן העולם תגדיל כח הקדושה ותתעלה מעלה מעלה אך בחינה שניה הוא להוציא בולעם מפיהם המה ניצוצות הקדושה אשר נפלו בקליפה דהיינו על פי כוונתו יתברך העמוקה בכדי שיהיה טהור מטמא וזו חיותם ובליעתם יצא על ידי בחינות הנזכרים לעיל דהיינו או על פי הדבור בהוראת שעה או שלא בדעת כנזכר לעיל וכן יש כמה בחינות בתורה ובמצות דהיינו שיש מצות שאינם מצווים ועומדים לעשותם כמו שחיטה אשר אין המצוה מצד עצם השחיטה רק אם ירצה לאכול בשר אז המצוה חל עליו אבל כשאינו רוצה לאכול בשר אינו מצווה על השחיטה וכן במתנות הבהמה וכן בראשית הגז וכן בתרומה ומעשרות אשר אינו מצווה שיזרע שדה בשביל תרומה ומעשרות וגם לקנות כבשים בשביל ראשית הגז וכן יש הרבה אך כל עיקר המצוה להעלות האכילה למקורה ושרשה ועוד זאת שעל ידי התורה ועל ידי התגלות רצונו יתברך בזה יכול האוכל להעלות בשר הבהמה למקורה ושרשה ועוד זאת שהתורה מתפשטת אפילו בדברים האסורים בטומאות ובביאות אסורות ובממזר ושארי דברים האסורים כמו שכבת זרע שפלטה מביאת עובדי כוכבים ומזלות הגם שגוף העצם הוא מדברים האסורים אף על פי כן נמשך בה רצונו יתברך אם לטמאות או לטהר וכן לויה שילדה בכור מנכרי אינה צריכה לפדות הבכור אבל כהנת שילדה כנזכר לעיל הבכור קדוש וכמה דינים כמותם אין מספר תמצא על פי התורה וכן בדיני ממונות בטענות שקר זה טוען כך וזה טוען כך בכולם נתפשט ונמשך רצונו יתברך וכל עיקר כוונתו יתברך היה שיהיה התגלותו יתברך עילא ותתא ומכל סטרין שבכולם יתפשט רצונו יתברך מזה תבין שכל התהוות העולמות הוא הכל בבחינת רצונו יתברך ויש עוד כמה אופנים אשר אין הזמן מספיק לבארם איך שנמשך רצונו יתברך בכל האופנים ואפילו בבחינת סטרא אחראודברים אלו עתיקים וארוכים מארץ מדה:

3והנה תכלית הגליות הם בשביל כוונה זו כמאמר הכתוב ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה ישראל שבחוץ לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם ומקרא מלא דיבר הכתוב והפיץ הוי"ה אתכם בעמים וגומר ועבדתם שם וכו' ובקשתם משם את הוי"ה אלוקי"ך אשר בגלות מוכרחים להיות נכנעים לאומות העולם וליבטל נגדם ולהיות תחת ממשלתם וכל עיקר המכוון הוא להעלות משם את ניצוצי קדושה שהוא חיות כל הסטרא אחרא והניצוצים המה דייקא שנפלו בקליפות שהם ההיפוך מצד שלא היה אפשר לבא לידי התגלות בבחינת השגה נפל דייקא בהיפוך דהיינו על ידי הפיכתם ואתכפיא שלהם יבא אל השורש כמו שנתבאר כמה פעמים אשר דייקא מצד ההיפך יתגלה עצם רצונו יתברך אבל כל זה חס ושלום לעשות בדעת ומכוון כי אדרבה בזה ימשיך חס ושלום הקדושה בבחינת קליפה רק באופן אשר הדבר בא על ידי החטא כנזכר לעיל או כמו הגליות אשר באו שלא ברצון כי עיקר הרצון יהיה דייקא להתדבק אליו יתברך על פי רצונו יתברך ואז אפילו ירד לההיפוך שלא ברצונו יכול להגיע מזה אל רצונו יתברך ולהעלות עמו גם ההיפוך להתקשר לרצונו יתברך ומזה יבין האדם בכל דרכיו כמו במשא ומתן ובעסקו של אדם בכל דבר הגשמי אשר הכל הוא בשביל כוונה זו להתקשר אליו יתברך אפילו בעת משא ומתן ולהעלות גם כן דייקא היש והחצוניות אליו יתברך אבל כל זה הוא אם אינו בוחר זה ברצונו כי אדרבה רצונו יהיה דייקא בהביטול והתדבקות אליו יתברך אך כשבא לו הדבר ממילא אז יסיר תחילה הרע הגמור שלא לחפוץ לילך אחר היש הגשמי ולהתמשך בדבר נפרד אפילו בדברים המותרים ומכל שכן חס וחלילה בדברים האסורים ואז יוכל להעלות גם את החיצוניות כי תגיע לו מזה תשוקה יתירה מההיפוך דהיינו מהמשא ומתן ואכילה ושתיה מתברר ויהיה לו מוחין מזה להשכיל ביחודו יתברך ולהתדבק אליו יתברך במדותיו ולפעמים מהתגברותו על ההיפוך יבוא ויגיע מזה להתגלות עצם האהבה אליו יתברך כמאמר הכתוב ויתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך או תגיע לו מזה בחינת צעקה אשר צעקה הוא למעלה מבחינת אהבה ויראה כי בצעקה נתגלה נקודת הלב או יגיע מזה לתשובה אמיתית מנקודת לבבו וכדומה לזה בחינות הרבה אשר אי אפשר לפורטם אך המבין יבין מעצמו:

4וכל הבחינות האלו שיכול כל אדם לבא לבחינה זו דהיינו להסיר הקליפה ולהוציא מתוכה האוכל הוא הכל על ידי תורה ומצות כמו שבמשא ומתן יש כמה דינים כמו גזל ואונאה וריבית בזה מבררים אותה מן הרע הגמור וגם יש דברים בקום ועשה שיהיה הן שלך צדק ויעשה צדקה ממעותיו ולהנות תלמידי חכמים מנכסיו וכדומה לזה כמה מצות גמילות חסדים ולהיות משאו ומתנו באמונה ויאמין שהכל הוא מאתו יתברך ולהפריז על מדותיו וליתן הכרע לשקלו אשר ישקול וגם אם ירצה לאכול בשר יש בה מצות שחיטה וכדומה לזה יש בהתורה מצות לא תעשה כדי שעל ידי זה יהיה כח באדם לסור מהרע והיש הגמור בלבו ויש כמה מצות מהתגלות רצונו יתברך אשר על ידי זה יהיה יכול להעלות המשא ומתן ואכילה ושתיה לפנימיות להעלותם אל הקדושה ממש וכל התעלותם הוא על ידי כח התורה ומצות שהוא רצונו וחכמתו יתברך בכח זה יכולים להתעלות גם כן החיצוניות ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה אין דברי תורה מקבלים טומאה שנאמר הלא כה דברי כאש נאום הוי"ה מה אש כו' כי בחינת טומאה הוא מצד ההסתרה אבל התורה היא עצמיות רצונו יתברך אשר מצד עצמותו יתברך אין צמצום והסתר מעלים לפניו וכמאמר הכתוב לא מראש בסתר דברתי כי בחינת תורה לא באה בבחינת הסתרה אדרבה היא מגלית עצמותו ברוך הוא ולכן נקראת מים מה מים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך ולא נשתנו ממהותם רק מצד המקום כן התורה היא עצם רצונו יתברך שנמשכה למטה בבחינת יש וגבול והוא הוא עצם רצונו יתברך כמו שהוא בעצמותו יתברך בבחינת אין סוף ולא נשתנית כלל רק מצד המקום שהיא ממקום גבוה בלתי בעל גבול למקום נמוך שהוא בחינת הגבול אבל הכל הוא עצם רצונו יתברך בלי שינוי וכבר בארנו שאצלו יתברך שוין הגבול עם בלתי בעל גבול וכמאמר הכתוב הנה מקום איתי כי הוא יתברך מקומו של עולם: