שערי עבודה, שער רביעי יח

1והנה בבחינת תורה שבעל פה יש גם כן שני אופנים אופן אחד הוא מצד גילוי רצונו יתברך בעת מתן תורה שאז נגלה תורה שבעל פה כמאמר רבותינו זכרונם לברכה שנגלה למשה אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש שהם הדקדוקים היוצאים מן התורה בעצמה כמאמר רבותינו זכרונם לברכה גורעין ומוסיפין ודורשין וגם הנדרש על ידי שלש עשרה מדות של התורה מקל וחומר ומגזירה שוה וכו' וגם הלכות שנמסרו למשה רבינו עליו השלום בעל פה שהוא הלכה למשה מסיני והם המשניות ומימרות מהאמוראים המפרשים בטעמיהם והוא מה שלא היה יכול להתגלות בבחינת הכלים שבתורה שבכתב נגלה בתורה שבעל פה והם המשניות וטעמיהם ואופן השני הוא התורה שלא נתגלה בסיני והם מצות דרבנן ודקדוקיהם וגזירתם וסיוגם הנקראים דקדוקי סופרים אשר עליהם מבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה ערבים עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה כי בדברי סופרים תמצא גם כן מצות עשה ומצות לא תעשה מצות עשה שהם בקום ועשה דהיינו שבע מצות דרבנן ערובין ונטילת ידים ונר חנוכה ומקרא מגילה וכו' וגם יש בהם מצות לא תעשה שהם הגדרים והסייגים וגזירות דרבנן כמו על סתם יינם ועל בישולי עכו"ם ופתם ושמנם וכל כיוצא בזה פרטים ודינים אין קץ אשר הם מדרבנן שמדאורייתא הם מותרים ורבנן אסרום דהיינו שהמשיכו רצונו יתברך יותר למטה דייקא אפילו בהיפוך גמור כידוע שכל מצות דרבנן וגזירותם המה דייקא מצד הפירוד שעירובין הם לחבר שני רשויות לאחדים שהמה דייקא מסטרא דפרודא לחברם ליחודו יתברך:

2וכן נטילת ידים אשר בבחינת ידים יש יניקה להסטרא אחרא מסיומי אצבעות שהם יצאו מחולקים לחמשה אצבעות שהוא בחינת הפרטים שבקדושה להתגלות יחודו יתברך בכל פרט ופרט ומצד שנחית לפרטים יש יניקה להסטרא אחרא בבחינת אופן הנפרדים להתחלקות גמורה אשר על כן בנטילת ידים נתעברה הסטרא אחרא ונטהרים הידים בהמשיך עליהם מי החסד ונכללים הפרטים בקדושה ובחינת הנפרדים מתחברים בקדושה וכן נר חנוכה מצותה דייקא להניחה למטה מעשרה אשר שם מקום הנפרדים ובפתח הפתוחה לרשות הרבים כידוע אשר השכינה אינה יורדת למטה מעשרה וגם רשות הרבים הוא טורי דפרודא להמשיך האור לשם דייקא דהיינו לגלות אלוק"ותו יתברך דייקא מצד ההיפוך וכן מקרא מגילה הוא ממעשה דאחשורוש והמן אשר נתגלה הנס דייקא בבחינת הסטרא אחרא שהוא אחשורוש והמן ועל ידיהם נגלה אלוק"ותו יתברך אשר מזה היה גילוי אלוק"ותו יתברך דייקא בבחינת ההיפוך וכן המה כל המצות:

3וכן מצות לא תעשה הוא להרחיק מן ההיפוך הגמור דהיינו מצד שנמשכה אלוקו"תו יתברך בבחינת ההיפוך הרי מוכרח להיות גם כן גדרים וסייגים לשמור מן ההיפוך הגמור כמו למשל מי שהוא תמיד אצל המלך בביתו הרי אינו צריך ליזהר ולשמור את עצמו מהנהגות הכפרים כי לא יזיקו לו אבל אם יורד מהיכל המלך בכפרים בכדי לעשות רצון המלך ולגלות כבודו ונמוסיו דייקא בבני הכפרים והנה מצד ירידתו למקומם ומתלבש בלבושם צריך לזהירות יתירה שלא יתמשך אחרי הנהגתם וטבעם כן הוא כביכול בנמשל אשר דרך כלל כל מצות דרבנן וגזירתם היה הכל מצד הגלות אשר אז היה הסטרא אחרא שולט אשר על כן היו צריכים להמשיך אורו יתברך מצד עצמותו יותר מזמן ישיבתם בהשקט והיה גילוי אלוק"ותו יתברך בהתגלות כי אז לא היו צריכין להתחזקות יתירה מחמת התגלות כבודו ויחודו יתברך אבל כשגברו הסטרא אחרא אשר הוא ההיפוך מיחודו יתברך היו צריכין להמשיך אור מעצמותו יתברך אשר אצלו יתברך אין מסתיר היש וסטרא אחרא אשר באמת אין זולתו והכל אין ואפס ממש לגבי עצמותו ברוך הוא כמאמר הכתוב זרח בחושך אור לישרים כי בכדי לגלות התגלותו יתברך בחושך מוכרח להמשיך אור משרשו שהוא אור לישרים אשר ידוע שבחינת ישרים הם אבא ואמא שקודם האצילות שנקראים ישרים שהם בבחינת למעלה מן הכלים אשר הוא מצד גילוי עצמותו יתברך אשר אצלו יתברך הכל הוא ביושר בבחינת ישרים אשר על כן בהתמשכם למקום ההיפוך לכן עשו גדרים יתירים והרחקות יתירות וגזרו גזירות וכמו שמבואר בגמרא דשבת כשנמנו ורבו בית שמאי על בית הלל וגזרו שמונה עשר גזירות אשר היה קשה אותו היום לישראל כיום שנעשה בו העגל כי אז היה התגברות הגבורות אשר מהם יונקים הסטרא אחרא ולכן היה צריך להתגברות גבורות דקדושה עליהם ולכן היה אז התגברות לבית שמאי שהם מגבורות דקדושות ובית הלל שהם החסדים היו נכנעים לגבורות: