שערי עבודה, שער רביעי כח

1הכלל העולה מדברינו שכל אחד ואחד מישראל יאחז בשני הבחינות האלו הכלולים זה בזה כי שורש אחד להם כמו שבארתי בפרקים הקודמים וכל נפש מישראל אחוזה בשני הבחינות הנזכרים לעיל ושני הבחינות נכללים בכח נפשם בבחינת אהבה המוסתרת בבחינת נקודת הלב מצד ירושה מהאבות ובחינת משה ואהרן כמבואר לעיל:

2אשר על כן הן בעבודה זו קריאת שמע ותפלה צריך להשים לבו ונפשו בהבנתו ודעתו על בחינת אהבת עולם ואהבה רבה והן בבחינת תורה גם כן יהיה כוונתו בביטולו על שני הבחינות המבוארים לעיל וכבר נתבאר לעיל שהגם שהשלימות מן הבחינות הנזכרים לעיל לא כל אדם זוכה לזה אף על פי כן מצד התכללות הנפש יש בכחו להאיר בנפשו בבחינת הארה כל חד וחד לפום שיעורא דיליה את שני הבחינות הנזכרים לעיל וכל אחד לפי שורש נשמתו ככה יהיה ההתגלות בנפשו ואין החילוק אלא מצד ההתגלות אבל מצד העצם כל ישראל כאיש אחד בכחם לעורר עליהם יחודו יתברך וביטולו בבחינות הנזכרים לעיל ויד כולם שוה לעורר יחודו ורצונו וחכמתו יתברך מאמיתותו ברוך הוא והצדיק הגדול שבגדולים והפחות שבפחותים שבישראל מעוררין עצמותו ברוך הוא ובחינת יחודו יתברך בשוה רק בההתגלות המה נבדלים כי בנשמת הצדיק מאיר התגלותו בבחינת נפשו ומתדבק בו יתברך בדביקות גמורה בבחינת התגלות ובהפחות אין התעוררות רצונו יתברך בא בגילוי ובזה היא החילוק וההבדל וכל זה הוא בבחינת המקבלים אבל לגביה יתברך שלא בבחינת השפעה רק מצד עצמותו ברוך הוא המה שוים בהתעוררותם זה:

3אך כביכול בזה היה גם כן רצונו יתברך להיות מעוררים ההשפעה דייקא כי טבע הטוב להטיב ולכן נקראים צדיקים עושי רצונו יותר מהמון עם כי הם ממשיכין רצונו יתברך בהתגלות הכלים עד שיאיר אורו יתברך בהתגלות אבל בהמון עם אשר עבודתם היא בבחינת עשיה בלי אהבה ויראה נגלים רק מצד אהבה מסותרת לא בא רצונו יתברך בבחינת התגלות הכלים כמו שהם לגבי דידן אבל בבחינת כחו יתברך בבחינת סתר הדרגין כולם שוים לעורר ולהמשיך רצונו יתברך רק שהמשכת רצונו יתברך לזה הוא בבחינת הסתר ולזה הוא בבחינת התגלות אבל אצלו יתברך הכל שוה אשר אפילו הצדיק הגדול אם לא יקיים המצוה בפועל לא יעורר רצונו אפילו אם יקיימה בהשגה ובביטול אהבה ויראה אף על פי כן לא יעורר בהשגתו ובאהבתו התעוררות רצונו יתברך כי בבחינת השגה לא יגיע בהשגתו לעורר רצונו יתברך אשר אינו בערך השגה כלל וכן בביטולו על ידי אהבה ויראה הרי לא יעלה בביטולו ובאהבתו אל עצם רצונו יתברך אשר אינו בבחינת כלים כלל והקל שבקלים אם יעשה המצוה הגם שיעשה אותה סתם בלא אהבה ויראה כלל אף על פי כן יעורר רצונו יתברך על ידי עשיית המצוה אשר על כן אם אינו רוצה לקיים מצות עשה מכין אותו כו' עד שיקיים וכן אם עובר על מצות לא תעשה מלקין אותו ומענישים אותו הגם שעשייתו הוא בלי השגה כלל ובלי אהבה ויראה אף על פי כן מעורר במעשיו מצד אהבה המסותרת אשר בלבו שנמשכה מעצמותו ברוך הוא ממש על ידי ירושתינו מהאבות ועל ידי קבלת התורה בהר סיני על ידי משה רבינו עליו השלום אשר כל נפשות ישראל נכללו בהתגלות המשכת עצמותו ברוך הוא כמאמר הכתוב את אשר ישנו פה כו' ואת אשר איננו פה אשר על כן כל הנשמות מושרשים בכחו יתברך ומצד כחו יתברך הרי הכל הוא בהשוואה אצלו יתברך לכן בכח זה מעוררים רצונו יתברך רק החילוק וההבדל הוא מצד התגלות כמבואר לעיל:

4אשר על כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה מצוה בלי כוונה היא כגוף בלי נשמה ולא אמרו שלא פעל כלום רק אמרו זכרונם לברכה שהיא כגוף בלי נשמה דהיינו שהגוף של המצוה שהוא התגלות רצונו יתברך להתמשך בבחינת עשיית המצוה שיהיה נגלה בבחינת המצוה הזו רצונו יתברך בוודאי נגמר על ידי עשייתו רק שהחיות שהוא התגלות המשכתו יתברך על ידי בחינת עשיית המצוה לא נתגלה בבחינת חיות ולא נתגלה רק הכלי אבל באמת העיקר הוא הכלי כידוע ששורשם של הכלים המה העיקר והחיות הוא טפל שהוא רק להחיות בבחינת התגלותו יתברך על ידי הכלים בבחינת אור וחיות אבל אם העיקר נגמר יומשך אחר כך האור גם כן שהוא החיות דהיינו או שהעושה מצוה בעצמו יעשה תשובה ויכניס חיות בהמצוה זו או על ידי איזה צדיק אשר הוא משורשו יכניס בה חיות או על ידי גילגול ועוד כמה ענינים שהם מכבשונו של עולם אבל אם לא יעשה גוף המצוה הרי לא יפעול כלום אפילו על ידי הכוונה ואהבה ויראה כידוע שאי אפשר להמשיך אור בלתי הכלי ומה גם שאור של המצוה שהוא עצמיות רצונו יתברך לבחינת האור הזה לא ישיג שום נברא בעולם כמאמר הכתוב כי לא יראני האדם וחי ופני לא יראו ואי אפשר להעלות אתערותא לשם כלל ואיך ימשיך אבל על ידי עשיית מצוה בפועל ובזה נגמר הגוף שהוא הכלי אז על ידי הכלי יכול להמשיך גם כן האור או על ידי עצמו או על ידי גלגול או על ידי צדיק הקרוב אליו או מצד רחמים רבים ממשיך כביכול אור וחיות להכלים של המצוה:

5ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה כי בעסק זה הגם שאינו ממשיך הכוונה בבחינת דביקות אליו יתברך ולהמשיך כוונתו יתברך אף על פי כן גוף החכמה נמשך על ידו ונתגלה בבחינת עולמות ומה גם כי בעסקו הזה אהבתו המסותרת מלובשת בו רק שהוא בחינת הסתר והלבשה בבחינת יש ואינו נגלה בבחינת חיות אבל עם כל זה יש בו הבחינת חיות מצד השורש ובזה הוא הקיום לכלי המצוה שנגמרה על ידי מעשה המצוה וכן בבחינת עסק התורה כידוע מאדם הישן אשר החיות מסתלק ונראו כלי הגוף לבד אף על פי כן יש בו קיסטא דחיותא ועוד זאת אפילו בהסתלקות הנפש מגוף לגמרי בבחינת מיתה מוכרח להיות בהגוף הבלא דגרמי ובזה העצמות קיימים אבל אם לא היה אפילו הבל דגרמי לא היה קיום להכלי כלל וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה בפרק חלק בענין שאלה ששאל אנטונינוס לרבי נשמה מאימתי ניתנה באדם אם בשעת פקידה אם בשעת יצירה והשיב לו רבי משעת יצירה והשיב לו אפשר לחתיכה של בשר עומדת שלשה ימים בלי מלח ואינה מסרחת אלא משעת פקידה והודה לו רבי דהיינו שתיכף מוכרח להיות בהטיפה כח הנשמה כן הוא שמאחר שעשה גוף להתורה ומצוה מוכרח להיות בבחינת הגוף איזה חיות והחיות היא האהבה מסותרת שבנפש ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה לעולם יעסוק אדם בתורה כו' שמתוך שלא לשמה בא לשמה דהיינו מהתוך שבהלמוד שהוא אהבה המוסתרת הנמשך בשעת עסק התורה או עשיית המצוה יבא אחר כך לידי גילוי בלשמה וכן בקיום המצוה אפילו בלא כוונה מכח אהבה מוסתרת שבעשיית מצוה זו יתגלה גם כן החיות של המצוה:

6אשר על כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה האומר אתן סלע זה לצדקה בשביל שיחיה בני כו' הרי זה צדיק גמור שהגם שעשיית צדקה זו היא באה מלובשת בלגרמיה בבחינת יש גמור אף על פי כן הרי זה צדיק גמור מצד שבאמת עיקר כוונתו הוא מצד אהבתו המוסתרת רק שבאתה מלובשת בהיש והוא נותנו כדי לעשות רצונו יתברך רק שההלבשה הוא בלגרמיה והראיה שאפילו אם לא יתקיים חפצו מצד לגרמיה אף על פי כן נותנה ברצונו הטוב ואינו מתחרט על זה אשר על כן מתרץ הגמרא הא בישראל הא באומות העולם הגם שמן הסברא הוא להיפוך כי אצל ישראל הוא חטא ועליו מוטל יותר לעשות המצוה כתיקונה ואומות העולם אינם מצווים על זה אבל הטעם שבישראל יש בו אהבה המוסתרת וכל עיקר עשיית המצוה נמשך מצד אהבתו וההלבשה היא טפלה אבל באומות העולם הוא ההיפך אשר מצד שאין בכח נפשם האהבה הנזכר לעיל כל עיקר עשייתם הוא או להתייהר ולהתגדל או בשביל שיהיו מצלין לחיי מלכא ובנוי:

7והנה כל זה הוא בעושה המצוה או לומד תורה בסתם שאינו מכוון לשמה אז הוא מתוך שלא לשמה כו' וכן עושה גוף המצוה אבל העוסק בתורה בשביל לקנטר ולהתייהר או להשתמש בתגא וכן העושה המצוה באופן זה על זה מבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה מוטב שתהפך לו שלייתו על פניו ודאשתמש בתגא חלף ועל זה נאמר בוזה דרכיו ימות וכן ולרשע אמר אלוקי"ם מה לך לספר חוקי ועל זה מבואר בכתבים שמוסיף כח בקליפות דהיינו שממשיך רצונו יתברך בבחינת קליפות המסתירים לגמרי אל הקדושה:

8אך עם כל זה הגם שממשיכה בהיפוך עונשו גדול וצריך תשובה גדולה להוציאה מסטרא אחרא אבל עם כל זה המשיך רצונו יתברך על ידי המצוה והתגלות חכמתו יתברך על ידי התורה רק שהמשיכה שלא במקומה אשר על כן אם אדם מישראל רוצה לבטל מצות עשה כגון שלא להניח תפילין או שלא לעשות סוכה מכין אותו עד שיקיימנה אבל אם עושה המצוה אפילו עושה אותה באופנים הנזכרים לעיל אין מענישין אותו כי על כל פנים קיים המצוה בפועל ומתגלה רצונו יתברך רק אליו יגיע העונש הגדול מן הפגם על המשכת קדושתיה כביכול למקום הסטרא אחרא אשר על זה נאמר לבלתי ידח ממנו נדח ולא אתאביד אפילו מלה או הבלא דפומא רק או אותו האיש מעלה אותה על ידי תשובתו או איזה צדיק קרוב לו כנזכר לעיל ואפילו רשעים הגמורים נאמר עליהם יכין וצדיק ילבש: