שערי עבודה, שער רביעי לא

1והנה הגם שמבואר ברעיא מהימנא דאורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא דהיינו כי תכלית בריאת האדם הוא לעשות רצונו יתברך ועל ידי עסק התורה ומצות בעשיית רצונו יתברך תתעלה נפשו עמהם אשר על כן כשעוסק בתורה באהבה ויראה אזי באהבתו ויראתו מעלה כביכול רצונו אליו יתברך ומתדבק על ידי התורה אליו יתברך אבל אם אין לו אהבה ויראה ולא נתבטל מהיש שלו הגם שלומד בתורה להתדבק לרצונו יתברך רק שלא נתבטל מגשמיותו והיש שלו לכן אינו מעלה רצונו יתברך גם כן מהגשמיות הנגלה בהלבשת היש ונשאר התגלות רצונו מלובש ביש גמור ולכן אין מעלה נפשו עמהם כל זה הוא בבחינת התגלות נפשו בבחינת התעלותה אליו יתברך הוא ההבדל כי אם היה מסיר הגשמיות והיה בטל אליו יתברך על ידי עסקו בתורה אז היה מסיר היש הגמור הנגלה בהסתרה גמורה והיה מביאה אל רצונו יתברך דהיינו כל אחד במקום הראוי לו דהיינו מקרא באלוק"ות דעשיה ומשנה באלוק"ות דיצירה ותלמוד באלוק"ות דבריאה ובזה תתעלה נפשו אל מקום ההוא אבל לגבי העצם דהיינו מצד עצמותו ברוך הוא אשר אצלו יתברך אין צמצום והסתר מעלים ומסתיר הרי המשיך רצונו אפילו בבחינת עשיה גשמיות:

2ויובן זה על פי משל ממלך בשר ודם שמצוה לעשות לעבדיו איזה צווי דהיינו להביא לו אבנים טובות או סתם אבנים או שארי דברים לצורכו והנה בבחינת עבדיו יש הבדלים ביניהם יש בהם שמבין רצון המלך בזה המעשה ומצד אהבת המלך עושה זה בזריזות ויש מהן שעושה רק מצד הצווי ולא מצד האהבה זה שעושה מצד האהבה ומבין רצונו של המלך בזה ובטל אל המלך ומתדבק אליו ככה נגלה אליו המלך באהבה ומראה אליו אהבתו בגילוי ועל ידי זה מתדבק באהבה אל רצון המלך אבל זה שעושה רק מצד הצווי כן התגלותו של המלך גם כן אליו שלא בגילוי האהבה:

3כן הוא בבחינת עבודה והתדבקות אליו יתברך כפי האתערותא דלתתא כן הוא האתערותא דלעילא וכדרך שבא לראות כן בא ליראות אם עשיית רצונו יתברך על ידי עסק התורה ועשיית המצות הוא בהסיר לבושי הגשמיות מאתו ומבטל נפשו אליו יתברך על ידי אהבה ויראה ועל ידי אהבה ויראה עושה רצונו יתברך כן כביכול ההתגלות מאתו יתברך בלי התלבשות וצמצומים גשמיים בבחינת עשיה ומתקשר ומתמשך בנפש האדם אלוק"ותו יתברך ומעלה נפשו אליו יתברך ועל ידי התעוררות רצונו יתברך נמשך כביכול אליו בבחינת אהבה והנה התורה ומצות שעשה המה נכללין בעצמותו ברוך הוא ממש רק מצד התכללות זה כביכול ממשיך עצם רצונו יתברך דרך כלי העולמות להיות מאיר בנפש האדם לכל אחד כפי אהבתו ויראתו לפי שורש נשמתו דהיינו בעוסקו במקרא אשר מקרא באה מלובשת בבחינת עשיה הן בהתגלות המקרא על פי פשוטו והן בספורי מעשיות בתורה על פי פשטן של דברים והן במצות מעשיות ולכן מזה העסק נמשך הוא כביכול אליו בבחינת עשיה:

4והנה ענין התורה בעצמה עם כח נפשו של האדם העוסק בה עולה בבחינת עשר ספירות דעשיה שהם אלוק"ות דעשיה שהוא עצמותו ברוך הוא ממש כי באמת עשר ספירות דעשיה הן הן עשר ספירות דיצירה וכן עשר ספירות דיצירה הם עשר ספירות דבריאה וכן עשר ספירות דבריאה הם הם עשר ספירות דאצילות ועשר ספירות דאצילות בהם הוא התגלות אין סוף בעצמו ולכן מבואר בספר יצירה עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר ואם היה הבדל בין הספירות של העולמות הויא להו ארבעים אלא שחס ושלום לעשות הבדל ביניהם אלא החילוק הוא רק מצד ההתגלות:

5כמו למשל בהבדל מאדם כשעוסק במעשה הרי לא נגלה ממהותו אלא המעשה בלבד וכשהוא מדבר אזי נגלה ממנו יותר דהיינו שמגלה מדותיו על ידי הדבור במה הוא חפצו ובמה אינו חפץ או באהבה או בהיפוך וכשמגלה שכלו אז נגלה ממנו יותר וכל אלו הבחינות המה נכללות בעצם החיות וכולם נמשכין ממנו והנה אפילו כשעוסק רק בבחינת עשיה הרי נמשך בכל חיות נפשו בעשיה זו ומצד חיות נפשו עשה הדבר הזה והוא החיות עצמו הנמשך בדבור והוא החיות הנמשך בשכלו והוא עצם החיות בלי הבדל כלל רק ההבדל הוא בהגילוי כי בעשיה ההתגלות שלו מועט ובדבור נתגלה יותר ובשכל נגלה יותר כן יובן למעלה בהתגלות אין סוף ברוך הוא בעצמותו בבחינת חיות העולמות דרך כלל אשר בכח החיות הזה נכללים כל העולמות בכח אחד והם עשר ספירות דאצילות וכן כח החיות האלוק"י הזה מתגלה בבחינת מושכל של כל העולמות והוא התלמוד ששם נגלה ההשכלה והטעם של הלכות והוא בחינת בריאה וכן בבחינת דבור בבחינת מדותיו יתברך שהוא בחינת יצירה ששם נגלה התחלקות כל פרטי מדותיו והוא בחינת משנה ושם נגלה פרטיות מדות באסור והיתר וזכאי וחייב וכן בבחינת עשיה נגלה בכח חיות זה בבחינת עשיה גשמיות שהוא בחינת מקרא שנגלה רצונו יתברך בדרך כלל בבחינת הסתר בבחינת עשיה אבל דרך כלל כל המשכות אלו הוא כח עצמותו ברוך הוא הנגלה בכל המשכות אלו רק החילוק הוא בבחינת הארתו המאיר בבחינת המשכות האלו:

6והוא דרך משל מהמלך שמצוה לעבדיו להביא לו עצים או שארי חפצים לצורך בנין אז אין נגלה רצונו רק בדרך כלל חפצו בהעצים ואבנים ולא נגלה עדיין חפצו בהם בפרט וכשמצוה לסדרם ולבנותם בפרט דהיינו העצים לצורך זה והאבנים לצורך זה וחפצו באלו הדברים מה יעשה בהם הרי נגלה ממהותו יותר פרטיות ונגלה חפצו במה שחפץ ובמה שאינו חפץ וכשמגלה הטעם והמכוון וההשכלה למה נצרכת אליו ולאיזה מכוון הוא חפץ בזה ואינו חפץ בזה אז מגלה יותר מפנימיותו וכשמגלה עצם רצונו והתקשרותו האמיתי בחפץ נפשו נתגלה יותר גילוי ממהותו אבל כל ההבדלים האלו הם בההתגלות אבל עצם הרצון והחפץ הוא שוה בכל ההתגלות כן הוא כביכול התגלותו בכל הבחינות במקרא ובמשנה ובתלמוד ובקבלה כי במקרא אינו נגלה כי אם דרך כלל וביצירה נתגלו מדותיו יתברך ובבריאה נגלה השכלתו ובבחינת אצילות נגלה עצם התקשרותו ויחודו בהם ואיך המה שייכים אליו ומתייחדים בהתקשרות אחד לכחו יתברך ושורש כל אלו הבחינות הוא עצמותו ברוך הוא לבדו הנמשך בהם אשר עצמותו ברוך הוא אינו בערך השגה והתגלות כלל:

7וכן האדם כשהוא עושה רצונו סתם בלי התעוררות אהבה ויראה המוסתרת בלבו רק שעושה במצות אנשים מלומדה ככה אינו מאיר מרצונו יתברך להאיר בנפש האדם אלא בבחינת עשיה גשמיות ואינו מאיר מפנימיותו יתברך ואם עושה באהבה ויראה על כל פנים להיות נגלה במוחו בהתבוננות ביחודו יתברך אשר הוא יתברך ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ומצד זה רוצה להבטל אליו ולעשות רצונו יתברך רק שהאהבה והיראה אינה בהתגלות לבו בהתלהבות וחפץ ותשוקה בהלב רק שהאהבה שבלב היא מתגלית בשכלו דהיינו שיהיה ההסכם במחשבתו להתדבק בו אז נגלו כביכול מדותיו יתברך שבבחינת יצירה ומאירים בנפשו מאור האלק"י הנמשך ביצירה ועל ידי זה תתעלה הנפש לבחינת יצירה להיות מאיר מאלק"ות דיצירה הנמשך מאין סוף ברוך הוא בבחינת הארה בנפשו וכאשר עשה רצונו יתברך באהבה ותשוקה שבלב הנולדים מהדעת ותבונה בגדולתו ויחודו יתברך אז מתגלה ומאיר בנפשו מאלק"ות דבריאה להאיר בנפשו ולהעלותה לשם וכל זה הוא מצד הארה וההתגלות ועליות נפשו להוי"ה אבל עצם כח נפשו המלובשת בתורה ומצות הרי היא מתכללת באלוק"ות שבכל עולם בהתכללות גמור שלא בבחינת הארה שהוא עצמותו ברוך הוא ממש: