שערי עבודה, שער רביעי לב

1והנה הגם שבעוסקו במקרא אינו ממשיך התגלות אלוק"ותו יתברך רק בבחינת עשיה עם כל זה הארה המאירה מאור אין סוף ברוך הוא בנפשו הוא לפי בחינת מהללו במדותיו אם עשייתו הוא על פי האהבה והתשוקה ההארה בנפשו הוא מבחינת אלוק"ות דבריאה הגם שהמקרא עם עצם נפשו הוא בעשיה זהו כח עצמותו ברוך הוא המתגלה בעשיה כמשל הנזכר לעיל מגילוי עצמות רצון המלך כשהוא בכלל אינו נגלה רצונו רק בדבר הנמוך אבל אם עושה רצונו של מלך בתשוקה גדולה אפילו בדברים הנמוכים עם כל זה נגלה המלך אל העושה הדבר גם כן באהבתו מעצם הגם שהעשיה שהוא עושה הוא בדבר השפל והנמוך כי כן הוא התגלות רצון המלך במעשה הזאת ובפועל המעשה מתדבק אל אהבת המלך על ידי מעשה הזו אבל עם כל זה הארת המלך אל האדם הפועל באהבתו הוא רק בבחינת הארה אבל המעשה מתדבק אל עצם רצונו:

2ועוד יובן זה ממשל כשהרב מלמד לתלמידו צירופי אותיות ותיבות וגם לומד עמו משנה וגם לומד עמו פשטי גמרא הנה בעת לימודו של הרב עמו צירופי אותיות הרי שכלו בצמצום גדול ומתמשך בכל חיותו בהמשכות הנמוכות לגביה ואם הבן לומד בחשק גדול ומתקשר באהבה בהלמוד הזה ומתקשר בחפץ רבו אז רבו גם כן מתקשר עמו באהבה ונגלה אהבתו אל הבן והתלמיד נמצא בחשק הזה מעורר חשק והתדבקות רבו באהבה גדולה ונגלה מהרב פנימיותו אבל עם כל זה התגלות הלימוד ורצונו נמשך בדברים קטנים לפי ערכו וכשהוא לומד עמו משנה הרי נתגלה בגילוי יותר מחכמת הרב ורצונו מקושר בלימוד המשנה וכן הוא בלימוד הגמרא ופשטים וסברות נגלה התגלות יותר מחכמתו ובכולם אם התלמיד מתקשר בלמודו ומתקשר אל הרב באהבה וחשק אזי מתדבק אליו רבו גם כן באהבה כפי חפצו ותשוקתו והנה החפץ והתשוקה והתדבקות שוה בכל בחינות לימודו כאשר הוא בשכל גדול כן הוא בשכל הקטן כי מאחר שרצון הרב נמשך בזה זהו רצונו העצמי וכל עצמותו נמשך בזה האופן וכשהתלמיד מתקשר לרצונו מצד האהבה כן רבו מתקשר אליו באהבה ולכן אין הבדל בבחינת התשוקה והדביקות רק ההבדל הוא בהגילוי של רצונו וחכמתו כי בזה נתגלה בבחינה הנמוכה ובזה הוא בהתגלות יותר אבל עם כל זה הרצון של הרב ומהותו נמשך בהם בשוה גם החפץ והתשוקה כנזכר לעיל נקשר גם כן בשוה וכן תלמוד מזה בהיפך אם התלמיד אינו מתקשר בהלימוד ולבו פונה לדברים אחרים ואינו מתקשר אל הרב הגם שעוסק אפילו בגמרא אין לבו של הרב אליו והתקשרותו עמו בבחינת אחוריים ואדרבה מקבל מזה ההיפוך של הקישור וזה שוה גם כן בין שלומד דברים פשוטים או לומד דבר חכמה הגם שבדבר חכמה נגלה יותר מחכמת הרב אך אף על פי כן בענין ההתקשרות רצונו של הרב הנמשך אינו בהתקשרות האהבה אל בחינת התלמיד רק כשיחזור וישיב אל לבו ליתן דעתו על זה אז ממילא מתקשר עמו בלימוד זה אפילו על העבר כו':

3והארכתי בזה כדי שבזה יבין המשכיל עניני בחינת עסק התורה והתקשרותה ופעולתה וכדי שלא יקשה על המעיין בדברים אלו ובפרט בספרו הקדוש של אדוני מורי ורבי נשמתו עדן שמבאר שם שבמקרא ממשיך רצונו ברוך הוא בבחינת עשיה וגם נפשו נכללת באלוק"ות דעשיה ובמשנה הוא ביצירה ובתלמוד ממשיך רצונו ברוך הוא ומתקשר באלוק"ות דבריאה וגם מבואר שבאהבה ויראה טבעית הוא עולה עד היצירה ובדחילו ורחימו שכליים מעלה את נפשו ותורתו לבחינת בריאה אשר אינו מובן לכאורה כי בבחינת הלמוד מקרא וכו' שהחילוק של העליות הוא מצד אופן הלימוד ומה שמבאר חילוקי עליות נפשו אם לומד בדחילו ורחימו טבעיים או בדחילו ורחימו שכליים ככה מעלה עסק תורתו לשם משמע שתלויין העליות באהבה ויראה וגם פעם מבואר שנפשו של העוסק בתורה נכללת ממש באלוק"ות שבכל עולם אפילו בחינת נגה נעשה ממש התאחדות באלוק"ותו יתברך ופעם מבואר שם שמאיר בנפשו רק הארה דאלוק"ות דכל עולם ועולם ככה מאיר בנפשו בבחינת הארה זו:

4אבל על פי הדברים הנזכרים לעיל יבואר הכל על נכון דהיינו שמצד המשכת רצונו יתברך במקרא הרי ממשיך האדם בעסק התורה רצונו בבחינת עשיה ועצם נפשו מתכללת ומתאחדת בעצמותו יתברך בבחינת התגלות בעשיה ובעסקו במשנה ממשיך רצונו יתברך הנגלה בבחינת יצירה וכמו כן בתלמוד בבריאה והחילוק שבין המשכות האלו הוא מצד ההמשכה בלבד כי בבריאה הוא ההתגלות יותר וביצירה התגלותו יתברר בבחינת צמצומים ובבחינת עשיה התגלותו יתברך בצמצומים יותר מביצירה אבל כל זה אינו רק מצד ההתגלות בבחינת כלי העולמות אבל מצד עצמותו ברוך הוא המתגלה בכל הבחינות הכל הוא עצמותו ברוך הוא לבדו בלי שום הבדל כלל:

5וכמו למשל באדם מצד ההתגלות הרי נגלה נפשו בשכל יותר מההתגלות של הנפש שבמדות וכן ההתגלות שבמדות הוא יותר מההתגלות שבמחשבה דבור ומעשה ובכלי העשיה אבל מצד עצם נפשו הרי אין חילוק והבדל כלל בין השכל למדות ומחשבה דבור ומעשה כי בכל אלו הבחינות נמשכה עצם נפשו ממש בלי שום חילוק כלל כן יובן בכל אלו ההתגלות בבריאה יצירה עשיה כנזכר לעיל:

6וכל אלו הבחינות המה בבחינת התגלותו יתברך אבל בענין התדבקות האדם העובד אליו יתברך להתקשר אליו יתברך זה תלוי בההתעוררות של האדם אם התדבקותו הוא רק באמונה פשוטה בקבלת עול מלכות שמים הרי כמו כן אתערותא דלעילא להאיר אור בנפשו מאור אין סוף ברוך הוא המחיה את כל העולמות בבחינת כלי עשיה ואם ההתעוררות הוא בבחינת אהבה ויראה טבעיים דהיינו שמוציא אהבתו המוסתרת בלב להיות נגלה במוחו להיות חפץ במוחו ושכלו התשוקה לדבקה בו יתברך ולבטל היש שלו בחפץ נפשו הגם שאין לבו מרגיש בהתשוקה הזו רק שהתגלות התשוקה הוא במוחו ושכלו בלבד שמבין בשכלו שראוי לחשוק אליו יתברך ולהדבק בו יתברך על ידי התורה ומצות וכן ראוי לירא מפניו יתברך ועל פי הבינה הזו הוא עוסק בתורה ומצות כמו כן ההתעוררות מלעילא ממדותיו יתברך בבחינת יצירה להאיר מאור אין סוף ברוך הוא הנמשך ביצירה דרך כלי היצירה לקשר נפשו של אדם אליו יתברך בבחינת מדותיו יתברך:

7ואם העסק מצד ההתבוננות בגדולתו יתברך ויחודו אשר הוא יתברך ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ואשר כל העולמות בטלים אליו יתברך ואשר באמת אין זולתו יתברך ומצד הבנה זו נולדה התשוקה בלבו להתכלל ביחודו יתברך והיראה והבושה במוחו ליבוש ולירא מפניו ולהבטל אל רצונו ככה מאיר בנפשו מאור אין סוף המתמשך בבחינת בריאה ועל זה אמרו זכרונם לברכה שדחילו ורחימו הם גדפין להעלות נפשו אליו יתברך ולהעלות עסק התורה מגשמיותה להאיר בה אור אין סוף ברוך הוא להדבק בו יתברך על ידי כל בחינה ובחינה:

8וכל אלו העליות הם שוין בין בעסקו במקרא או במשנה או בתלמוד וכמבואר במשל הנזכר לעיל אבל התגלותו יתברך בבחינת עצמותו ברוך הוא והתכללות נפשו על ידי עסק הנזכר לעיל בעצמותו ברוך הוא הרי הוא מתכלל בעצמותו ברוך הוא ממש לא בבחינת הארה בלבד דהיינו שעצם נפשו מתכללת ומתקשרת בעסק התורה שהיא רצונו יתברך אשר בה מתמשך עצמותו ברוך הוא בלי הבדל רק התגלות רצונו ברוך הוא הוא בבחינות חלוקים מבריאה ליצירה ומיצירה לעשיה אבל בבחינת העצמיות בכל הבחינות הנזכרים לעיל נכללת נפשו של העוסק בהתורה ומצות ומתקשר ונכלל באלוק"ותו יתברך ממש שהוא עצם רצונו יתברך המתמשך בכל אלו הבחינות: