שערי עבודה, שער שני כב

1והנה נוגה הזאת היא נהוגה בכל הארבע עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה והנה באצילות הנוגה היא כולה טוב כי הנוגה שבאצילות היא כביכול הרגשת יחודו יתברך בכל הנפעלים בעולם כי הוא יודע את כל המפעלים ומרגיש בהם כמאמר הרמב"ם זכרונו לברכה שבידיעת עצמו הוא יודע כל הנבראים וכמאמר הכתוב וישמע אלקי"ם את נאקתם ויזכור אלקי"ם את בריתו וכו' וידע אלקי"ם נמצא שעיקר הידיעה הוא כביכול מצד וישמע ששמע את צעקתם כביכול שהרגיש את צערם לכן מזה וידע וכו':

2וכל עיקר הדעת הוא ההרגשה מהדבר שחוץ ממנו כי בעצם אחד אין שייך דעת כמו שנתבאר בחלק הראשון בשער השני ויתבאר לקמן אם ירצה השם אבל אצלו יתברך מאחר שאין דבר שחוץ ממנו כביכול והוא מיוחד בכל הנפעלים בכחו יתברך בבחינת יחוד עצום ולכן אין הנבראים מוסיפין בו ריבוי ושינוי מצד כי אין זולתו כלל ולכן אפילו הגילוי וההרגש מתחבר עמו יתברך ביחודא חד כמו שמבואר במשל הנזכר לעיל שהאדם מצד התאחדות והתחברות אין הרגשת אהבת גופו ועצמו בבחינת התגלות הגם שההרגשה שמצד עצמו היא יותר בהרגשה הרבה באין ערך מהרגשת אהבתו לזולתו אף על פי כן מצד התאחדות אינה מתגלית והמופת הוא מההיפוך אם חסר איזה דבר מהצטרכות או מהיזק או שארי ענינים מרגיש הצער יותר הרבה מהרגשת הצער של זולתו הגם שאוהבו באהבה גדולה אך אין המשל דומה לנמשל מכל צד כי באדם הרי גופו בגדר נבדל מערך נפשו הרי הנפש מרגשת בצער הגוף וגם מתפעלת בדבר טוב בהרגשת השמחה אבל אצלו יתברך הרי אין היש דבר נבדל ממהותו חס ושלום ולכן אין לתאר אליו יתברך התפעלות והרגשה כלל הגם שבוודאי מרגיש ומתפעל מכל פרט ופרט אבל ההרגשה זאת מתדבקת אליו יתברך בעצם ונושא אחד ואיך הוא זה האופן לא ידיעא לנו כמאמר הכתוב החקר אלו"ה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא הגם שבחינת שדי הוא ההתקשרות בכל הפעולות בפרטיהם אף על פי כן לא תמצא תכליתו כמאמר רעיא מהימנא איהו תפיס בכולהו עלמין ולית מאן דתפיס ביה וכמבואר בחלק הראשון עיין שם:

3אשר על כן נגה שבאצילות הוא כולו טוב דהיינו שאינה בבחינת נפרד מאתו יתברך אבל בשלש עולמות בריאה יצירה עשיה אשר בהם הוא הגילוי בבחינת יש גמור שבבריאה יצירה עשיה אינו נגלה אלוקו"תו יתברך בבחינת יחודו רק על ידי הסתרה דהיינו שאינו נגלה יחודו יתברך רק בבחינת הלבשה בבחינת הנבראים שעל ידי ביטולם נגלה יחודו יתברך הרי שם נגלה כח היש בבחינת הרגשה ממש דהיינו שבחינת הנבראים מרגישים ביטולם והתאחדותם אליו יתברך וכל התגלות ביטולם הנגלה מצד התלבשות בבחינת יש היא מצד בחינת נגה אשר גילוי הרגשה להיות נרגש בבחינת יש היא מנגה כמבואר רק שהיש בטל ומתאחד ביחודו יתברך לכן בבחינת הרגשתם זה יש התערבות טוב ורע דהיינו בטולו של היש אליו יתברך הוא הטוב וכח היש בעצמו שהוא ההרגשה יש מי שבטל ומרגיש ביטולו הוא התערבות רע דהיינו שנגלה למהות נפרד וכל בחינת נפרד הוא בחינת רע שהוא היפך היחוד וכל עיקר הטוב הוא עצם היחוד:

4והנה מצד הטוב דהיינו בביטולם של הנבראים אליו יתברך הלא הם מבטלים אפילו ההרגשה דהיינו שאינו מחשיב ההרגשה למהות נפרד וזולת חס ושלום ואדרבה על ידי ההרגשה מרגיש יחודו באמת ובטל אליו יתברך מצד ההרגשה ואז בבחינת הרגשה זו נגלה אלוקו"תו יתברך דייקא ואז ההרגשה נעשית לבוש ממש אל גילוי אלוקו"תו יתברך ומיוחדת אצלו יתברך לאחדים הגם שעצם ההרגשה הוא בחינה גילוי היש הלא נגלה לדבר נבדל אבל על ידי ביטולו הרי מתאחד אליו יתברך כמו למשל בלבוש גשמי הרי הלבוש הוא דבר נבדל מהאדם וכשהוא בפני עצמו הרי אין לו שייכות והתחברות אל מהות האדם ורחוק מגדרו אבל כשהאדם לובשו הרי הוא מתחבר ממש עם האדם וכל מהותו נגלה על ידי לבושו ונערך בכלל האדם בלי הבדל כלל כמו כן כביכול אשר בחינת היש הנגלה בבחינת השכלה ומדות הרי ההשכלה או המדה הוא מהות נבדל מעצמותו יתברך אשר הוא יתברך אינו בערך שכל ומדה בבחינת גילוי כלל אבל כשנגלה יחודו יתברך על ידי ההשכלה ומדות עד שמתבטלים אל יחודו יתברך בביטול גמור ואינו נגלה על ידם כי אם עצם יחודו יתברך הרי כביכול נגלה כבודו ויחודו יתברך על ידם ומתחברים אל עצמותו ברוך הוא בחיבור ויחוד אחד וגילוי ההשכלה ומדות שבבריאה יצירה עשיה נקראת בחינת חשמ"ל: