שערי עבודה, שער שני כד

1והנה בחינה הזאת שהוא גילוי ההשכלה והמדה והמעשה נתחלקת לשני בחינות אחד הוא כשנגלה כבודו ויחודו יתברך על ידי ההשכלה והמדה והמעשה ובחינה שניה היא עצם ההשכלה ועצם גילוי המדה והמעשה דהיינו שלא נגלה הביטול על ידם ובחינה הראשונה נקרא טוב שבנגה שהוא ממראה מתניו ולמעלה ובחינה שניה הוא התערבות טוב ורע ונקרא ממראה מתניו ולמטה דהיינו שיש בהשכלה ובמדה זו שני אופנים וכשנתדבקו על ידי השכלה ומדה זו אליו יתברך אז נהפך לטוב וכשחס ושלום ינטה מדרך הטוב דהיינו להשכיל ולאהוב היש אז נקרא רע והם הדברים המותרים אשר יכול ללקחם לאיזה צד שירצה כמבואר לעיל ויתבאר עוד לקמן אם ירצה השם:

2והנה בחינה זו שהוא ממראה מתניו ולמטה נתחלקת גם כן לשני בחינות בחינה אחת הוא עצם המדה ועצם ההשכלה דהיינו כח ההשכלה להשכיל בבחינת יש וכח המדה הוא לאהוב כל דבר וכח המעשה ובחינה שניה הוא לבוש ההשכלה ולבוש המדה ולבוש המעשה דהיינו באדם יש בכח נפשו החיונית והטבעית אשר נקראת נפש הבהמיות יש בה עצם המדה שהוא כח האהבה ויש בה התלבשות האהבה בגילוי הרגשתה לאיזה דבר תתפשט האהבה אם לאכילה או ללבוש או לאיזה דבר חפץ שם מתלבשת האהבה כי הלבוש שמצד הבהמיות אינה אלא מצד הרגשה ממשית דווקא הנגלה לעין כל והצריך לחיות נפשו דייקא בבחינת גילוי וכן הוא בהשכלה להשכיל הדבר הנרגש בפועל וכל שאינו מרגיש בפועל בבחינת היש הממשי לא תושכל אצלו וכן בלבוש המעשה היא המתלבשת בכלי הגוף בפועל ממש לראיה ושמיעה וריח ודיבור ומשמוש והילוך הכל הוא בפועל גמור וכל שאינו נרגש בפועל ממש אינו רואה ואינו שומע וכו' כי כן היתה הבריאה מאתו יתברך להתגלות דייקא בלבושים האלו לכוונת התגלותו יתברך בפועל ממש כאשר יתבאר לקמן אם ירצה השם:

3והנה הלבוש מצד הגילוי הוא הנקרא רע גמור שבנוגה שכל ההתלבשות הוא דווקא ביש גמור וכל בחינת היש גמור הוא נקרא רע מצד הנפרד כי אם שעל ידי התהפכות יתהפך לטוב וכן הוא ברקיעים וצבא השמים אשר יש בהם כח סיבובם ומהלכם מצד טבעיותם הנטבע בהם בבחינת הנהגת העולם ויש בהם הלבוש שהוא המתלבש בגופם של הרקיעים ובכוכבים ובצבא השמים אשר נגלים ליש ודבר ממשי בבחינת יש גמור ונגלים נפרדים גמורים וכן הוא ביצירה ששם הוא הכחות המשפיעים להעולם שהוא ההטבעה שבכל העולם שהוא כחם וטבעם של כל הנבראים אשר לכל אחד יש מלאך המשפיע לכל טבעית הנבראים הן בדוממים ובצומחים ובחיים ובמדברים הן לחסד או לגבורה אשר מהם הוא כחם של כל הנבראים אשר מצד התגלות טבעם של כל אחד ואחד מתנהגים על פי מדותיו יתברך אך שבאים בבחינת הסתרה להחיות היש הגמור מצד הטבע שבכל אחד ואחד יש בהם גם כן כח ההטבעה ולבוש ההטבעה אשר יש להמלאכים שביצירה גם כן לבוש רוחני אוירי אשר בהם הוא ההלבשה להתפשט בכל נברא וכן יש בבריאה שהוא השכלות לחכמת הטבעית כל האופנים הנזכרים לעיל השכלת גופו וגידולו וסיבובו ומהלכו אשר לכן נקראו בחינת רע שבכל עולם ועולם אך הרע שבכל עולם אינם מתדמים זה לזה כי בעשיה הוא רובו רע וביצירה חציו טוב וחציו רע ובבריאה הוא רובו טוב ומעוט רע כי ההשכלה נדבקת יותר אל עצם המכוון יותר מבמדות ובמדות מבחינת מעשה כמו שנתבאר לעיל:

4כי בהשכלה הרי משכיל גילוי אלוקו"תו יותר ועיקר הגילוי הוא השכלת הבורא ברוך הוא רק שבזה ההשכלה יש גם כן להשכיל היש של כל נברא אבל ביצירה שהם המדות יש מדות מצד הקדושה שהם חיות הקודש ויש מדות מצד ההיפך ומצד העשיה הוא רובו רע כי עיקר הוא התגלות היש בהרגשתו וממשו שהוא עיקר הנגלה ליש גמור רק שיש בהם קדושה שהוא ביטולם כמאמר הכתוב וצבא השמים לך משתחוים אבל עיקר התגלותם הוא בבחינת הנהגתם בבחינת גשמי ויש גמור בבחינת נפרד וכמו באדם החי אם משכיל איזה דבר בחכמה שהוא טוב הרי מצד ההשכלה הוא קרוב יותר אל אמיתת הטוב והמכוון אך בהשכלה זו יש גם כן השכלת הדבר בעצמו בחיצוניותו דהיינו שרואה איזה כלי שעל ידי הכלי יופעל דבר הטוב המכוון ואם הוא חכם יבין על עיקר המכוון מהכלי והכסיל יביט בחכמת הכלי בעצמה אך אף על פי כן נקל לבא אל המכוון אבל המדה שהיא בלי השכלה כי אם שאוהב הרי יש בה אהבה כאשר מצד עצם המכוון ויש בה אהבה מצד החיצוניות מאחר שהיא רק תשוקה לבד בלי השכלה ובמעשה הרי עיקר הנגלה הוא במעשה ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות כי מצד החכמה לא תחייב איך יבוא להתמשך אחרי תאות לבו כי מצד החכמה הרי הוא מבין העיקר איך שהכל הוא מאתו כי אם מצד חשק ואהבה והתאוה אינו נותן דעתו להעמיק ולהבין העיקר ומזה בא לידי ההיפך וככה הוא כביכול בבחינת העולמות אשר מצד השכלה שהוא הבריאה הלא נגלה בהשכלה שאין הדבר עושה עצמו רק אם אינו משים דעתו ושכלו להבין המקור ואינו משכיל רק ההתגלות בבחינת הבריאה נקרא רע אבל הרע שבה מועט והטוב הוא מרובה אבל בבחינת היצירה שהוא הטבע כמו שיש טבע לכסוף אליו יתברך כן יש טבע לכסוף אל ההיפך מצד הטבע הנטבע בה לכן הוא חציה טוב וחציה רע אבל בעשיה הרי נגלה ליש גמור והיש בהתגלותו הוא מצד הרע הגמור רק שמאמין שהכל הוא מהבורא ברוך הוא ובטלים אליו יתברך אבל עיקר ההתגלות הוא ביש גמור ולכן מצד כח הנגלה בהתלבשות העולמות הוא הנקרא רע כי מצד הגילוי אשר עיקר הגילוי הוא מצד היש אי אפשר להפכו אל הקדושה כי הגילוי הנגלה בעולמות הוא ההיפך הגמור המנגד אל הקדושה:

5ועל זה מבואר בעץ חיים שהמלאכים דעשיה שהם המתלבשים בעשיה הם מצד הרע כי כל בחינת לבוש העשיה הוא עיקר להתגלות היש גמור בבחינת נפרד כי לכאורה הוא תימה רבה איך נקראים רע גמור הלא כולם לא נבראו אלא לעשות רצון קונם שהם הכוכבים והמזלות והגלגלים והשמש והירח אשר כולם בטלים למאמרו וכולם אומרים שירה ומתבטלים אליו יתברך אבל באמת בבחינת פנימיותם הרי הם עושים רצון קונם אבל בבחינת התגלותם שהוא בבחינת יש גמור וכל כחם הוא בבחינת יש ונפרד התגלותם דווקא בבחינת יש ונפרד גמור וכחם המה גם כן להתנהגות היש בבחינה הזאת הם נקראו בבחינת רע דהיינו שמהותם הוא דייקא לגלות היש אבל חס ושלום שמצד אמיתותם יהיה רע חס ושלום כי מצד העצם הכל הוא כחו לבדו יתברך המנהיגם ובטלים למאמרו כי אם מצד פעולתם והתגלותם הם נקראים רע ולכן עובדי כוכבים ומזלות ממשיכים מהם כחות היש ומחשיבים אותם לכח בפני עצמו וקורין אותם אלוק"ות מצד כחם שביש ומהם הוא כל סדרי הטבעת היש הן בהשכלות רעות הן בתאוות רעות כן כן הטביע בהם הבורא יתברך לכוונתו יתברך להפכם לטוב ולכן נקראו המלאכים שבהם בחינת רע דהיינו הכחות שנטבע בהם אבל חס ושלום לא מצד עצם הבריאה אשר בראם הבורא ברוך הוא בכוונה מיוחדת יקרא אליה רע כי מפי עליון לא תצא הרעות כי באמת הכל הוא כחו לבדו יתברך בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ולית מאן דנפיק מרשותיה לבר כמאמר הכתוב וכמצבייה עבד בחיל שמיא ודיירי ארעא ולא איתי דימחא בידיה וכולם בטלים למאמרו והשמש אומרת שירה עומדת במזרח ומשתחוה למערב וכן כל צבא השמים וכן כל הנבראים כי באמת יוצר הכל הוא ואין דבר שחוץ ממנו חס ושלום כי אם ההתגלות הנגלה מהם בבחינת יש הוא הנקרא רע וזהו לגבי דידן שהוא מצד ההסתרה אבל מצד עצמותו ברוך הוא הכל הוא כחו לבדו רק ההתגלות הוא הנקרא רע וכל עיקר הכוונה הוא להפכו אל הטוב: