שערי עבודה, שער שני כט

1והנה כל עיקר הדעת התגלותו הוא מהחזה ולמטה ושם הוא התגלות המדות שהם החסדים והגבורות ומשם הוא התגלות עץ הדעת טוב ורע כי בעודנו למעלה בבחינת יסוד אמא אשר יסוד אמא הוא נעשה דעת דזעיר אנפין משם אין יניקה להרע כלל ושם הוא כולו טוב כי בבחינת דעת יש כמה בחינות כי בחינת דעת הוא ההכרה דהיינו שיודע ומכיר הדבר בעצם שזהו הדבר ולא מהות אחר ולהדעת קדמה החכמה והבינה דהיינו להשכיל ולהבין עיקרית המהות שרוצה להתקשר בו שזה הוא ולהבין עיקרו ושרשו ואופנו אז הוא מכיר הדבר ונתפסת אצלו ומתקשר בה ומזה ההכרה מתפעל במדותיו באהבה או בהיפך וכל התנהגות המדות הוא על פי ידיעת המהות כן הוא בבחינת דעת אלקי"ת שהוא ההכרה והתפיסה בבחינת התקשרות אליו יתברך קדמו להדעת הזה החכמה ובינה דהיינו להשכיל ולהבין עיקרא ושרשא דכולא אשר אין סוף ברוך הוא הוא מרומם מערך העולמות בערכים אין קץ ומושלל מכל התוארים ופשוט בתכלית הפשיטות אשר אין ערוך לו להעריך אותו יתברך בערך איזה התחלקות או בערך איזה בחינה מבחינת התגלות העולמות ואשר לא קיימא לשאלא כלל וכל שכן שלא למנדע ואשר כל העולמות אין תופסים בו יתברך לאיזה מהות הגם שכולם הם בכחו יתברך אבל איך הם בכחו יתברך לא קיימא לשאלא כלל מצד רוממותו יתברך אשר אינו בערך השגה ושאלה כלל כי לא נודע מהותו יתברך והוא יתברך פשוט בתכלית הפשיטות ושוה בתכלית השוואה וזהו בחינת חכמה כ"ח מ"ה שהוא להשכיל כח מהותו אשר אינו בערך ידיעה כלל ולכן נקראת חכמה עתיקא דלא קיימא לשאלא והבינה היא להתבונן מצד העולמות מאין הוא מוצאם הוא מצד שאנו רואים פעולת העולמות אשר נפעלו מכחו יתברך אשר אין מציאות בעולם בלעדו וכולם נמצאים מאמיתת המצאו וכאשר המה בבחינת התגלות הלא נגלו בבחינות גבולים והתחלקות ורבוי עולמות ופרטים לאין מספר ומאחר שאין זולתו יתברך ואפס בלעדו ואשר אין סוף ברוך הוא מושלל מכל אופן ההתחלקות מאין הוא מוצאם ואיך יתהווה גבול מבלתי בעל גבול ואיך שייך לשער מהות בלעדו חס ושלום:

2וזהו מי ברא אלה שהוא לשאלא מצד אלה אבל לא למנדע כי הוא מושלל הידיעה ואיך ובאיזה אופן נתהוו ונפעלו מכחו יתברך בחינת אלה שהוא ההתגלות וההתחלקות כי אלה הוא לשון רבוי ולשון פירוד וזהו בחינת בינה שהיא ההתבוננות שהוא לעמוד על הדבר ולחקור אחר שרשו כאדם שרואה איזה דבר חידוש שאין השכל מחייב זה שיהיה כך אדרבה על פי שכל יחוייב ההיפך ואף על פי כן רואה שהדבר כן לכן הוא מתבונן וחוקר אחר מוצאו ושואל על זה אך לא יכול לעמוד על החקירה הזאת לעמוד על שרשה כן הבינה הזאת הוא להתבונן מצד חידוש העולמות שהמה מחודשים מאין ליש אשר על פי שכל לא יושג התהוות העולמות מאין הוא התהוותם ואיך הוא התהוותם בבחינת התגלות היש בבחינת חילוקים ונפרדים ובאמת הכל הוא כוחו יתברך לבדו והוא יתברך מהוום ומחיים ומקיימם ואלו היה סר כחו יתברך רגע מהעולמות הרי היו כלא היו והיו מתבטלין לגמרי ואף על פי כן מתגלים בבחינת גבול וזהו לשאלא עליהם ולחקור מוצאם אבל לא למנדע איך הוא הגם שבוודאי הוא הכל כחו יתברך אך איך הוא לא ידיעא וכל ההתבוננות הזו הוא כדי לבטל היש ממהותו ולהתבונן שהכל הוא כחו יתברך ואין זולתו אבל הוא שלא בבחינת ידיעה כלל ואז אחר הבינה זו הוא הדעת כי הדעת הוא הכרה והרגשה שבוודאי כן הוא דהיינו שבוודאי כחו יתברך נמצא בכל העולמות תמיד בלי הפסק ואין העולמות מהות נבדל ממנו ואף על פי כן לא אשתני ולא אתרבי והוא אחד בהם בלי שינוי כמו קודם שנברא העולם היה הוא לבדו כן אחר שנברא העולם הוא לבדו בלי שינוי ועיקר היחוד הוא על ידי הספירות שהם כלים שנאצלו מאתו יתברך בבחינת חכמה ובינה וחסד וגבורה שהם כלים להסתיר לגבי הנבראים ואף על פי כן המה מיוחדים בכחו יתברך בלי שום שינוי והבדל ויחודם ואצילותם זה הוא על ידי הכתר שהוא כחו יתברך הפלא אשר כל יכול להיות נושא שני הפכים כאחד אשר הוא למעלה מחכמה והבנה וזהו המוציא במספר צבאם והתקשרות הספירות וכל העולמות שבכחו יתברך הוא על ידי הדעת המקשרם כולם לאחד:

3וכמו למשל התקשרות הנפש עם הגוף אשר אינם בערך אחד ואדרבה המה בחינות הפכים ומנגדים כי רוחניות עם גשמיות המה שני הפכים כידוע ואף על פי כן המה מקושרים מצד הפלא כמאמר מפליא לעשות שמקשר גשמיות ברוחניות וההתקשרות הוא למעלה מחכמה והבנה כי מצד החכמה שהוא הכח הרי הכל הוא כח אחד מצד הנפש ואין לתאר חילוקים וגשם בבחינת הנפש ומצד ההבנה שהוא ההתבוננות בכלי הגוף הרי התמיה הוא איך יתחבר כח הגשם עם הנפש שהיא רוחניות ואיך יפעלו כלי הגשם פעולות הרוחניות אך באמת התקשרותם זה בזה הוא פלא גדול והתגלות זה הפלא שהוא ההתקשרות הוא על ידי הדעת שהוא ההרגשה דהיינו שכל האברים מרגישים החיות הן במח הן בלב הן בכלי הפעולה כולם מרגישים החיות והוא בבחינת הכרה כן הוא כביכול בבחינת התקשרות העולמות אליו יתברך הרי מצד החכמה הוא כח מ"ה אין לתאר כל העולמות לאיזה מהות בכחו יתברך ובטלים במציאות ממש ומצד הבינה שהוא ההתבוננות מצד העולמות הרי אין לתאר העולמות אליו יתברך ואיך יופעלו מכחו יתברך בעלי גבול ואיך ובאיזה אופן יהיה התקשרותם אשר הוא שני הפכים ממש אך על ידי כחו הפלא בחינת כתר שהוא למעלה מחכמה והבנה כל יכול לקשרם בבחינת קישור אחד ביחוד עצום ואיך הוא אינו בערך השגה והבנה והתגלות זה הפלא הוא בדעת דהיינו בדרך כלל הוא שכל העולמות מרגישים יחודו יתברך ואשר חיים וקיימים מכחו יתברך ובדרך פרט באדם המתבונן בכל אלו מרגיש יחודו יתברך בבחינת חיות ותפיסה אשר נתפס בשכלו ולבבו להיות בטל ומתאחד אליו יתברך: