שערי עבודה, שער שני לא

1והנה ידוע מהמבואר בעץ חיים שעץ הדעת טוב ורע יניקתו מהחזה ולמטה דהיינו בצאת החסד וגבורה מיסוד אמא אבל מהחזה ולמעלה דהיינו כשהחסד וגבורה עודם סתומים ביסוד אמא אין יניקה לעץ הדעת טוב ורע והביאור לזה הוא כשהתקשרות הדעת הוא בבחינת הבנה הוא ההתבוננות אז אין יניקה להרע שהוא הרגשת היש בבחינת נפרד מצד הבנת היחוד אשר מצד כחו הפלא אשר אין זולתו והוא יתברך נמצא בכל המציאות בלי שינוי כלל כי אין היש והעולמות מסתירים לגביה וכל יכול להיות מתייחד עם מדותיו יתברך שמהם נמשכים כל פרטי בריאות העולם כמאמר הזוהר בחסד וגבורה אתברי עלמא אבל אצלו יתברך החסד וגבורה בשיקולא חד וביחוד עצום דהיינו החסדים הם התפשטותו יתברך בעולמות והגבורות הוא הצמצום בחילוקי דרגין בבחינת יש קמיה שוין כי אצלו יתברך היש והאין שוין וכן ההתפשטות והצמצום הכל הוא אחד ולכן בחינת היש שהם הגבורות גם כן אצלו ביחוד עצום כי מצד אמיתותו יתברך הכל הוא אין סוף ברוך הוא הן מצד החסדים הן מצד הגבורות אבל בצאתם מיסוד אמא דהיינו שעל ידי הבינה נולד אהבה ויראה:

2והנה כל עיקר אהבה ויראה הוא דייקא מצד היש כי כל עיקר ההתפעלות הוא לבטל היש אליו יתברך ביחודו הרי הוא מוכרח להרגיש מקודם היש ולבטלו מצד אהבתו ויראתו יתברך כי בלא הרגשת היש אין שייך לומר אהבה ויראה כמו שנתבאר לעיל כי אהבה ויראה לא תמצא רק משני מהותים המתחברים על ידי האהבה ומבטל עצמו בביטול על ידי היראה אבל בעצם אחד אין שייך לייחס כלל בחינות אלו:

3והנה כשבא לידי התפעלות בהרגשה אזי יש יניקה להרע להרגיש כח היש לבדו ומרגיש שהוא המתפעל וכשמרגיש היש שלו לאיזה דבר ומהות הרי הוא היפך היחוד אך באמת זהו עיקר הכוונה בעבודה וכל עיקר המוחין והבינה הוא כדי לבטל דייקא היש בבחינת הרגשה רק שצריך לאגברא ימינא על שמאלא דהיינו לבטל הרגשתו מצד יחודו יתברך מצד שמתבונן באחד הרי אין דבר זולתו אצלו ובזה הוא הביטול בהרגשתו אפילו בבחינת יש וזהו עיקר העבודה והמלחמה כמאמר שעת צלותא שעת קרבא וזהו כי בתחבולות תעשה לך מלחמה להתגבר על היש לבטל עצמו אל יחודו יתברך וכל עיקר הכוונה הוא דייקא ליבטל אליו מצד ההרגשה דייקא וכמו שביארתי לעיל אשר כל עיקר בריאת העולם והתלבשות הנשמה בנפש הבהמיות הוא דייקא לברר ברורי נגה אשר זהו עיקר הבריאה שיהיה נגלה כבודו דייקא מצד היש כי הנשמה עצמה אינה צריכה תיקון כי אם לברר דייקא מצד היש שהוא הנגה להיות מן היש בחינות לבושין כמו שנתבאר לעיל:

4ולכן עיקר בריאת העולמות היה דייקא מצד החסד וגבורה שהמה דייקא מצד הגילוי ולהתכלל הגבורות בחסדים ולמתקם בביטולם ועל זה מבואר בזוהר אית למינדע טוב שהוא מצד הבינה והדעת ביחודו יתברך ואית למינדע רע שהוא מצד הרגשת היש ולאהדרא גרמיה לטוב דהיינו לבטלם על ידי אהבה ויראה ועל ידי האהבה יתמשך כל חיות נפשו לדבקה ביחודו יתברך והיראה הוא לבטל היש מצד הגילוי להבטל אליו באהבה ותשוקה ליבטל ולכלל בחינת היש שלו דייקא גם כן ביחודו יתברך מצד התבוננות היחוד אבל כשלא בא לידי גילוי הרגשת אהבה ויראה הרי נשאר היש שלו בתקפו בלי מיתוק כלל מאחר שאינו מבטלו ומהפכו ומדבקו ביחוד הרי נשאר יש גמור בבחינת נפרד ממש אם לא כמעלת משה רבינו עליו השלום אשר היה הביטול שלו בבחינת מ"ה דהיינו שלא הרגיש היש כלל לאיזה מהות נבדל מחמת עצם ביטולו אליו יתברך אשר נאמר בו ותמונת הוי"ה יביט שהיה מביט רק הפנימיות בבחינת הוי"ה ברוך הוא ולא היה מרגיש העולמות לאיזה מהות נבדל רק שהיה נגלה אליו פנימיותו יתברך ולכן גופו לא היה מבחינת נוגה רק מבחינת חשמ"ל אבל כל שלא הגיע למדת משה רבינו עליו השלום:

5דהיינו שנראה לו היש לאיזה מהות בבחינת הסתרה להיות נגלה היש שלו לאיזה מהות כל עבודתו הוא רק בביטול היש מצד ההרגשה דייקא בבחינת אהבה ויראה ולכן במאמר משה לישראל הוא דייקא להעמידם על אהבה ויראה ולכן אמר ואהבת את הוי"ה אלקי"ך דייקא וכן ליראה את הוי"ה אלקי"ך כי אהבה ויראה הוא דייקא מבחינת ישראל ומצד אלקי"ך שהוא מצד הצמצום אשר היש נגלה לאיזה מהות אבל בחינת משה היה למעלה מבחינת אהבה ויראה מטעם שלא נראו לו העולמות והיש למהות נבדל כלל כי היה מביט רק בבחינת הוי"ה שהוא עצמותו ברוך הוא בלי שינוי כלל וכמו שנתבאר לעיל מאמר הזוהר שבכל משנה תורה היה דבור משה לישראל הוי"ה אלקי"ך דהיינו באהבה ויראה ודביקות ועבודה זאת היא דייקא בחינתם של ישראל אשר נשמתם הוא מבחינת נוקבא דזעיר אנפין שהיא מדת מלכותו יתברך המתמשך בעולמות בבחינת צמצום והסתר להיות התגלות העולמות בבחינת גבול ויש בבחינת חילוקי דרגין אשר זה היה כוונתו יתברך שיהיה התגלות אלוקו"תו יתברך ויחודו דייקא מצד הזולת והיש והגבול אשר על ידי זה נגלה יחודו יתברך בבחינת גילוי כבודו יתברך ולכן נקראת מלכותו יתברך כבוד כי כל כבוד הוא לבר שהוא דייקא מצד הזולת כי בעצם אחד אין שייך כבוד כידוע: