שערי עבודה, שער שני לג

1ולכן בבחינת היחוד משתווה בחינת משה עם ישראל כי בחינת היחוד הוא מכחו יתברך בעצמותו ומצד עצמותו יתברך מאחד כל פרטי חילוקי הנבראים לכח אחד מצד הפלא שהוא הכתר אבל בבחינת גילוי המה חלוקים כי למשה היה הגילוי גם כן בבחינת יחודא עילאה ולכן היה בחינת מה אבל ישראל היה גילוי יחודם על ידי מדת מלכותו המתפשטת בבחינת עולמות והוא בחינת יחודא תתאה ולכן בבחינת משה הגם שהיה התפעלותו גדולה הרבה משל ישראל אך מצד התדבקותו אל העצם היה ביטול היש שלו בהתכללות עצום עד שלא היה מרגיש היש שלו כלל ולכן היה בחינת מה אבל לכל שאינו בבחינת משה הביטול והעבודה שלהם הוא דייקא מצד ההרגשה כי כל עיקר הכוונה היתה מאתו יתברך דייקא בשביל גילוי אלוק"ותו יתברך ואין גילוי אלא מצד הזולת והיש ולבטל היש שלו גם כן אליו וזהו עבודתם של כל אחד ואחד כל חד וחד לפום שיעורא דיליה שלא ירגיש בנפשו שהוא איזה מהות:

2וזהו עיקר העבודה של כלל ישראל להרגיש בנפשו יחודו יתברך בבחינת דעת ולדבקה בו על ידי אהבה ויראה שהוא דייקא מצד שהוא מרגיש בעצמו ליש ונפרד ומצד זה נכספה וגם כלתה נפשו לצאת מגדרי היש וליבטל אליו יתברך ולהכלל ביחודו על ידי אהבתו ורשפי אש לצאת מנרתק היש רק זאת תהיה עבודתו שלא יקח ההרגשה לעצמו דהיינו שיתפעל בביטול ויחשיב עצמו ליש בביטולו דהיינו על ידי הדעת שהוא מבדיל בין אור לחושך ובין טוב לרע דהיינו כשמעמיק דעתו ביחודו יתברך אשר באמת אין זולתו אם כן ממילא יבוטל היש שלו כי מאחר שיבין בדעתו שהוא אחד בכל בחינות העולמות מצד מעלה ומטה וארבע רוחות דהיינו מכל סטרין אשר זה המנגד לבחינת היש ונפרד וזולת אך זאת היא בחינת עבודה בכל יום כל חד וחד לפום שיעורא דיליה אבל שיהיה באמת ביטול הרגשת היש מכל וכל אי אפשר כי אם לגדולי הנפש צדיקים גמורים אשר על זה נאמר ראיתי בני עליה והם מועטים ואפילו בני עליה מוכרח להיות איזה הרגשה של היש להרגיש בביטולם כאשר שמעתי ממורי נשמתו עדן על פסוק ועבדתם את הוי"ה אלקיכ"ם וברך את לחמך ואת מימך והסירותי מחלה מקרביך דהיינו העבודה יהיה שיהיה הוי"ה אלוקיכ"ם דהיינו יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה שיהיה מייחד הצמצום בבחינת היש אליו יתברך בבחינת יחוד ועל ידי זה וברך את לחמך הוא ההתקשרות מתתא לעילא כמו שהלחם הגשמי מקשר הנפש עם הגוף הגם שהוא למטה מבחינת אדם אך אף על פי כן מחייהו מצד שבשורש הלחם הוא גבוה מבחינת האדם ולכן נמשך למטה יותר כידוע שכל דבר הגבוה יותר יכול לירד ולהתמשך יותר למטה ולכן כשאדם חי אוכל אותו מעורר שרשו מלמעלה ומקשר הנפש ומחייהו אבל בלא אכילת האדם החי הרי בבחינת הגילוי הוא למטה ממדריגת האדם ואין להעריך אותו כלל בערך האדם כן כביכול כל הבחינות הנמשכים בעולם הנגלים בבחינת נפרדים הרי בגלוים הם אינם ערך ליחודו יתברך המתמשך בעולמות ונגלים לבחינת יש ונפרד אבל בשורשם הם גבוהים מבחינת היחוד כי היחוד הוא בבחינת אור המתמשך בכלים כל חד וחד לפום שיעורא דיליה אבל עצם היש בשורשו הרי הוא נלקח מעצמותו ברוך הוא ממש אך באמת הוא בשורשו גבוה אבל מצד הגילוי הוא למטה הרבה מבחינת היחוד כי הוא נגלה לנפרד גמור ואדרבה היא מנגד ליחודו אך כשהתחתונים מייחדים העולמות בבחינת יחוד שמגלין יחודו יתברך אפילו מצד היש ומבטלין את היש בבחינת התגלותו ומייחדים אותו אליו יתברך אז נגלה שורשו דייקא מצד היש דהיינו שמבחינת היש יגיע לו אהבה רבה ויראה עילאה וביטול העצמי בבחינת מסירות נפש למעלה מבחינת יחוד הנמשך על ידי הבינה והוא מבחינת הבירורין כשמהפכין חשוכא לנהורא ומרירא למיתקא:

3ולכן ירידת הנשמה הנמשכת מצד היחוד בגוף ומתלבשת בנפש הבהמיות הנמשכת מבחינת יש הוא לצורך עליה דייקא כי מצד התמשכותה והתלבשותה בנפש תתעלה הנפש יותר מהשגתה קודם בואה לגוף כשהיתה נהנית מזיו השכינה כי קודם בואה הרי היה התגלות אור אליה בבחינת יחוד לפום שיעורא דילה אבל עצמותו יתברך אינו בבחינת השגה כלל ולא היתה נהנית אלא מזיו השכינה אבל על ידי התהפכות נפש הבהמיות דהיינו הנגלית בבחינת היש על ידי התהפכותה נגלה עצמותו ברוך הוא שלמעלה מן השגה והבנה דייקא מצד ההיפך בחינת אהבה רבה למעלה מן הטעם ודעת ולמסור נפשו שלמעלה מן השגה ולכן נקראים בחינות מדות נפש הבהמיות המתמשכים לבחינת היש לחם לחיות הנפש אלוק"ית לקשרה בבחינת חיות אלוק"ית בבחינת הגוף ולחם נקרא ההתקשרות מתתא לעילא לצאת מגדרי הכלים והוא בחינת קריאת שמע ואימתי נקראת לחם כשמייחדים קודשא בריך הוא ושכינתיה כנזכר לעיל ועבדתם את הוי"ה אלוקיכ"ם אז על ידי בחינת נפש הבהמיות יעלה ויגיע לאהבה רבה ומסירות נפש ממש וזהו שמע ישראל שעל ידי התבוננות באחד יגיע לואהבת עד בכל מאודך שהוא מסירות נפש למעלה מהטעם ודעת ולכן נקרא קריאת שמע בלשון אכילה כמבואר בזוהר הקדוש על פסוק אכלתי יערי עם דבשי זה יוצר אור וקריאת שמע ומימך הוא בחינת שמונה עשרה שהיא להמשיך מיין דוכרין ממקור החיים שהוא גילוי אין סוף ברוך הוא בבחינת המשכה להמשיך אין סוף ברוך הוא בבחינת המשכה מעילא לתתא כאשר יבואר בביאור יחוד התפלה אם ירצה השם ואז והסירותי מחלה מקרביך והבטחה זו היא ממנו יתברך דהיינו הגם שעיקר הביטול יהיה דווקא מצד היש הן מתתא לעילא הוא דווקא מצד גילוי היש והפיכתו והן מעילא לתתא להמשיך אין סוף ברוך הוא דייקא בבחינת התגלות היש:

4והנה בבחינת היש יש ההיפך גם כן אם כן יש חשש שיכול להיות איזה התערבות של בחינת היש מצד עצמו דהיינו שירגיש את עצמו לאיזה מהות על זה באה ההבטחה והסירותי מחלה מקרביך כביכול שהוא יתברך יסיר את היש כי זה אין בכח האדם לבטל היש לגמרי ועל זה נאמר כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא דהיינו אפילו בבחינת הטוב מוכרח להיות איזה הרגשה בהיש אבל זה יהיה מצד עזר אלוק"י ולכן נאמר והסרותי מחלה מקרביך והסרותי דייקא שהוא ברוך הוא יסיר המחלה שהוא גסות היש והתנשאותו שהוא נקרא מחלה כמאמר הכתוב כל המחלה אשר שמתי במצרים אשר המחלה שבמצרים היה התנשאות היש שהוא לי יאורי ואני עשיתני:

5והנה בדרך כלל בחטא עץ הדעת טוב ורע נקנסה מיתה כי באכילת עץ הדעת טוב ורע היה היש בהרגשה כי קודם החטא נאמר ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו שהיה ביטולם מצד העצם בלי הרגשה ואחר החטא כתיב וידעו כי ערומים הם שהרגישו בחינת ביטולם אשר לכן כל עבודתינו לתקן החטא דהיינו לבטל היש אליו יתברך ובחינת הרגשתו מצד התבוננות ביחודו יתברך וזהו כל עבודתינו:

6והנה כל הדרגין של הצדיקים וחילוקי המדריגות שבהם הוא מצד ביטול ההרגשה כי צדיקים גדולים בטלים יותר מצד העצם ולא ירגיש בנפשו איזה מהות וצדיקים שלמטה מהם מרגישים מעט בטולם ויש בזה כמה מדריגות לאין קץ אבל שיהיה בטל לגמרי בלי שום הרגשה כלל אין כח אפילו בצדיקים גדולים ולכן גמר ביטולו של היש מוכרח להיות על ידי מיתה ואפילו אותן שלא טעמו טעם חטא מתו בעטיו של נחש שעטיו של נחש הוא הרגשת הביטול לבד משה רבנו עליו השלום שהיה ביטולו בבחינת מ"ה כי משה רבינו עליו השלום היה ירידת נשמתו בעולם הזה לצורך הדור והיתה המשכתו מבחינת פנימיות דעת שהוא למעלה מעץ הדעת טוב ורע וכן יקרה גם כן בדורות אשר אחר משה רבינו עליו השלום אשר נמשכים נשמות גבוהות שירידת נשמתם היה רק לצורך תיקון הדור ולא לצורך תיקון עצמם כמו רבי שמעון בר יוחאי עליו השלום ודומה לו:

7אבל כלל נשמות ישראל אשר ירידתם הוא לתקן ולברר על ידי עבודתם בירורי נוגה שהוא עץ הדעת טוב ורע כולם אין בכחם לברר היש לגמרי רק על ידי מיתה ויסורין וזהו דרך כלל ודרך פרט בעבודה תקנו אנשי כנסת הגדולה נפילת אפים אחר התפלה כי נפילת אפיים הוא למסור עצמו למיתה שלא על ידי התבוננות כי בקריאת שמע הוא המסירות נפש על ידי ההתבוננות ועל ידי הדעת יש בזה גם כן אחיזה להרגשת היש מצד שעיקר הביטול הוא על ידי אהבה שהוא דייקא מצד ההרגשה אבל בנפילת אפים הוא המסירות נפש בלי התבוננות רק שמוסר עצמו למיתה פשוטה ובזה הוא ביטול היש לגמרי ולכן תקנו תיכף אחר שמונה עשרה כי בשמונה עשרה ממשיכין גילוי אלוקו"תו יתברך דייקא בבחינת היש כל חד וחד לפום שיעורא דיליה ולכן תקנו נפילת אפים כנזכר לעיל כדי לבטל היש לגמרי וכל זה הוא צריך להיות בעבודה בבחינת היום לעשותם בבחינת אתערותא אבל בעצם לא בטל היש לגמרי ולעתיד לבוא יבוטל היש לגמרי כמאמר הכתוב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ שיתגלה כבוד הוי"ה אפילו בבחינת יש אשר אין זולתו כמאמר הכתוב ונגלה כבוד הוי"ה וראו כל בשר דייקא ואומר כי עין בעין יראו דהיינו שלא יהיה היש דבר נבדל ולא יהיה מסתיר לגילוי אלוקו"תו יתברך אבל עתה כל עבודתינו הוא מצד הרגשת היש דייקא ובבחינת עבודה זו יש צדיקים ובינונים אשר בבינונים זה וזה שופטן דהיינו שאין היש שלו מתבטל רק בעת עבודה מבטלו על ידי אהבה ויראה ובצדיקים מתבטל היש שלהם יותר ובצדיקים עצמם יש כמה מדרגות לאין מספר: