שערי עבודה, שער שני לה

1והנה הגם שגילוי הלב בוערת באהבה ברשפי אש מלתא דלא שכיחא היא בכל אדם ואפילו באותם אשר שכיח בהם ההתפעלות לא כל העיתים שוות אשר פעם יכול להתפעל ופעם אינו יכול להתפעל בגילוי על כל פנים ההתבוננות והעמקת הדעת שלו יהיה על אופן זה שיתפעל דייקא דהיינו שיתבונן שיהיה אצלו מוסכם חזק להבטל אליו ולמסור נפשו ביחודו ועל ידי ההסכמה שנגמרה בדעתו יקבל עליו להיות סור מרע שלא להפרד מיחודו יתברך ולהיות עושה טוב על ידי קבלת עול תורה ומצות הרי הגם שהלב אינו מתפעל בבחינת אהבה גלויה בבחינת גילוי גמור שיהיה הלב מרגיש האהבה ברשפי אש מצד הלב עצמה אחר צאתה מיסוד אמא שהוא התקשרות השכל והבינה אף על פי כן נקרא בינה ליבא מצד שהוא מסכים לבטל מדותיו ומחשבתו דיבורו ומעשיו אליו יתברך הרי כל ההתנהגות באדם הוא במדותיו והוא מבטלם אליו יתברך רק שהלב אינו בהתגלות רק שהם כלולים בהבינה והרי הוא בכלל התפעלות אמיתית כמו שאנו רואים למשל באדם כשמתבונן באיזה עסק הנוגע לצרכי חיות נפשו פעם מתפעל מהתבוננות זו להיות לו חשיקה בוערת לדבר הזה ופעם הגם שמתבונן שהדבר צריך לנפשו אף על פי כן מדותיו הם בקרירות והעסק עליו למשא אך אף על פי כן מצד שמבין שזהו צריך לחיות נפשו מבטל מדותיו ועוסק בדבר ונוסע למרחקים וסובל כמה צער וטרחות רבות הרי אנו רואים מצד שנגמרה אצלו בהסכם חזק בשכלו ובינתו ההצטרכות הזה שנוגע לנפשו מבטל עצמו מכל וכל הגם שבמדותיו בגילוי אין נגלה הרצון וידוע שכל התנהגות האדם הוא רק על ידי מדותיו אך באמת מדותיו גם כן מסכימים אך שמדותיו הם בכח השכל כן הוא בעבודת הוי"ה שצריך להתבונן בעמקות הדעת ביחודו יתברך אשר נוגע לחיות נפשו האלוק"ית ממש כמאמר הכתוב לאהבה את הוי"ה אלוקי"ך כי הוא חייך אשר הוא יתברך חיות של כל העולמות בכלל וחיות של האדם בפרט וכמו שהגוף בטל לגבי החיות בביטול עצום כן יהיה בטל אליו יתברך לצאת מגדרי היש ולבטל אליו יתברך כל בחינות היש הגם שאינו מתפעל בגילוי הלב הרי אף על פי כן על ידי הסכם זה יכול לבטל כל מדותיו אליו יתברך ולקבל עליו עול מלכותו יתברך בקיום תורתו ומצותיו יתברך ולהיות סור מרע בפועל ממש ובחינת עבודה זאת היא הנקראת עיבור במעי אמא שהמדות כלולים ומכוסים בהשכל כמו שהעובר כשעודנו במעי אמא הרי הוא פרצוף שלם רק שהוא בהעלם ומכוסה במעי אמא כך המדות שהן עיקר האדם הם כלולים בהעלם בבינתו:

2ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה כמבואר בספר הקדוש ליקוטי אמרים וכל זה הוא כשמעמיק בדעתו ובינתו בעצם יחודו יתברך וביטול מדותיו אליו בהרגשת הדעת שמרגיש דעתו ומסכים בהסכם חזק בדעתו לבטל מדותיו אליו יתברך ולמסור נפשו בקיום תורה ומצות במחשבה דיבור ומעשה רק שאינם בגילוי הלב בתשוקה לכסוף אליו יתברך באהבה ותשוקה נקרא זה עיבור במעי אמא דהיינו שהמדות בטלים בפועל ממש רק שבטולם הוא מוסתר בבינתו ודעתו אבל כשאינו מעמיק בדעתו בחינת הרגשה רק בהבנה בעלמא ואינו מרגיש ביטול מדותיו בהסכם הרי זה אינו נקרא בשם דעת והתבוננות כלל ואין שייך לקרותו בשם עיבור במעי אמא כי המדות אינם במציאות כלל בהשכל רק מדותיו האלוקית הם מוסתרים ומלובשים בלבוש שק במדות נפש הבהמית ועוד זאת שאפילו שכלו והבנתו אין נערכות בשם הבנה כלל ואין שייך לכנותה לבינה זו בשם אמא כי שם אמא הוא מצד ההולדה מצד הולד הנמצא בהאמא רק שהולד עדיין במעיה כן הוא אם בהבנה זו כלולים המדות בהרגשת הדעת בתשוקתם וביטולם כנזכר לעיל אז נקראת הבינה זו בשם אמא אבל כשאין מרגיש בהסכם המדות אז אין לכנותה בשם אמא כלל כי בינה זו אינה מקבלת הולד ואינה ראויה להוליד כלל ואינה נקראת בשם הבנה כלל רק בשם מחשבה ודמיון: