שערי עבודה, שער שני לו

1והנה הגם שביארנו שגם באופן זה נקרא עבודה עם כל זה אין להעריך העבודה בגילוי הלב שהוא ההולדה מהבינה להיות הלב מרגיש האהבה בתשוקה וגילוי בלב להעבודה שבבחינת עיבור מצד כמה אופנים כי עיקר הכוונה היתה מאתו יתברך בירידת הנשמה בהגוף להתלבש בנפש הבהמיות בכדי להפך מדות הבהמיות אליו יתברך לשנותם מטבעם וחשקם וכיסופם לתאות העולם הזה הגשמי בבחינת יש ורע להפכם אל הקדושה להיות נכספים אליו יתברך בדביקה וחשיקה וחפיצה להתכלל באור הוי"ה ויחודו יתברך ועיקר גילוי האהבה הוא דייקא מצד נפש הבהמיות כמו שנתבאר לעיל כי מצד נפש אלוק"ית הרי אין לתאר האהבה מצד אמיתותה אשר היא מושרשת ביחוד עצום וכל האהבה והיראה הוא הכל מצד גילוי היש לאהפכא על ידי אהבה ויראה אשר על כן בבחינת עיבור כנזכר לעיל הרי אין מהפכים רק שאתכפיין המדות אבל עצם המדות נשארו בתוקפן אבל על ידי גילוי האהבה בהרגשת הלב הרי הנפש האלוק"ית מתכללת ומתלבשת בבחינת האהבה הזאת הנלקחה מבחינת הנפש הבהמיות כי הרגשת הלב הוא בפועל ממש מצד הדמים אשר בהם הוא חיות נפש הבהמיות ובחיות הזה הוא מרגיש אהבתו ותשוקתו אליו יתברך הרי מהפך מדות הבהמיות ממש ויכול ממש להפך הרע לטוב ויתפרדו כל פועלי און הם התאות הבהמיות ועוד זאת שבגילוי הזה נגלה נקודת הלב שהוא רצון הנפש כי זעיר אנפין בעתיקא אחיד ותלייא אשר זעיר אנפין הם המדות שורשם הוא מעתיק שהוא רצון שהוא הפלא ועל ידי רצון הזה כשנגלה בבינה על ידי זה בוקעים המדות יסוד אמא ומתגלים בגילוי כי כל מדה ותשוקה הוא רק מצד עצם הרצון נתגלית התשוקה בלב להיות כוסף להתקשר ברצונו על ידי המדות כי אם לא על פי הרצון אשר נסתר בכח נפשו מאין נלקחה תשוקה בלב לדבר שצריך לו דייקא כי הלב אינו בעל בחירה לבחור בטוב:

2והנה הגם שהלב מתנהג על פי החכמה ובינה אמת הוא שמצד ההבנה שזה טוב הוא חושק דייקא לדבר זה אבל עם כל זה מצד ההבנה לבדה לא היתה נגלית התשוקה בלב כי השכל עם המדות אינם בגדר אחד אבל באמת השכל וההבנה הם רק מעבר להרצון הנגלה על ידי ההשכלה וההבנה כי על ידי ההבנה נגלה הרצון האמיתי במדות כי כל המדות המה נלקחים מהרצון רק שהרצון אינו בערך גילוי כלל וגילוי הרצון הוא על ידי התלבשות חכמה ובינה ועל ידו בא הדעת שהוא גילוי הרצון בהרגשה והדעת הוא עיקרם של המדות בהרגשתם וכמבואר בעץ חיים שזעיר אנפין עיקרו הוא מחסד גבורה תפארת דאריך אנפין ומלבישו גם כן וחכמה ובינה עיקרם הוא ממזלות דדיקנא הנובעים ממוחא סתימאה ומלבישים הזרועות דאריך אנפין כי אבא ואימא הם נוזלים ממוחא סתימאה שהוא מחכמה שברצון הסתומה איך להמשיך התגלות הרצון שהם הזרועות להביאו לידי גילוי המדות שהוא בחינת זעיר אנפין כי עצם הרצון אינו בערך התגלות לכן נובעים בחינות חכמה ובינה איך להמשיך הרצון אבל זעיר אנפין הוא עצם המדות דאריך אנפין ועיקר הרצון וכמבואר באדרא רבה זעיר אנפין בעתיקא אחיד ותלייא אבא ואמא מהאי מוחא נפקין ודי למבין והבן וכידוע ומבואר בחלק הראשון:

3שהדעת הוא חיצוניות הכתר שהוא הרצון אשר על פי הדעת מרגישים המדות מה לאהוב או להיפוך אבל כשלא נתגלה הרצון על ידי הדעת אז נקרא קטנות כי גילוי הרצון הוא בדעת דייקא ומהדעת נתגלה החסד וגבורה אבל בלא הדעת אין גילוי להרצון הגם שכל ההתנהגות הוא על פי הרצון אך אינו בגילוי ובא מלובש בהחכמה ובינה ואז נקרא בחינת עיבור דהיינו שהמדות מתנהגים על פי ההבנה אשר בהם מתלבש הרצון אבל לא בא לידי הרגשת המדות בגילוי גמור אבל כשהרצון מתגלה על ידי הדעת אז מתגלה הרצון בהמדות והמדות מרגישים בעצמם הרצון ואז אינם צריכים לאימם שהיא הבינה ובוקעים מסך יסוד אמא שהוא השכל ויוצאים לחוץ בכלי הלב בכסיפה וחשיקה להדבק אליו יתברך על ידי התגלות נקודת הלב שהוא רצון הנפש הנמשך בעצמותו ברוך הוא ולכן יכול להפך המדות הבהמיות גם כן כי בבחינת רצון אין מסתיר הבהמיות כלל כי כל הסתרה הוא מצד השכל והבנה ומצד המדות הגלויים מצד ההלבשה אבל מצד עצם הרי אין צמצום מסתיר לפניו כלל וקמיה כחשיכה כאורה ולכן כשמתגלה הרצון שהוא הפלא הרי היש מתהפך מחשוכא לנהורא ממש כאשר מבואר בשער הראשון ובפרט בחלק הראשון בבחינת התקשרותו ויחודו יתברך בדרך כלל אשר מצד כחו הפלא אין מסתיר לפניו כלל לכן בכחו לאחד כל בחינות העולמות ביחוד עצום וכשנגלה כחו הפלא שהוא אריך אנפין בזעיר אנפין אזי מתמתקין כל הגבורות ומתייחדים הגבורות בחסדים לכח אחד ואז נקרא המוחין דזעיר אנפין בבחינת גדלות וכשזעיר אנפין בבחינת גדלות אז הוא גילוי חסד וגבורה בהתגלותם מיסוד אמא וכל עיקר גדלות המוחין הוא מצד הכתר וכן הוא בפרט התגלות האהבה מהשכל בגילוי הלב הוא מצד נקודת הלב שהוא רצון הנפש ולכן יכולים להפוך מדות הבהמיות כי מצד רצון הנפש שני הנפשות הם לאחדים כמאמר הכתוב כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי דהיינו כשהתגלות הוא מלפני שהוא מצד עצמותו ברוך הוא אשר לא בא בבחינת כלים אז שני הנשמות אני עשיתי שם מתכללים שני הנפשות לאחד וגילוי רצונו הוא דייקא בגילוי הלב כמאמר הזוהר זעיר אנפין בעתיקא אחיד ותלייא כי זעיר אנפין הוא מצד גילוי מדותיו יתברך בכלל וכן הוא בפרט בנפש האדם אבל כשהמדות כלולים בשכל אין בכח להפכם ולכן אז נצרך שמירה להמדות שלא יתפעלו ממדות הבהמיות מאחר שמדותיהם לא נתהפכו כי לא נגלה נקודת הלב מצד הערלה מכסה דהיינו עיקר גילוי היש מצד ההסתרה ועל זה נאמר ומלתם את ערלת לבבכם כי כשמסירין הערלה אז נגלה ברית קודש שהוא נקודת הלב ולכן וערפכם לא תקשו עוד דהיינו כשיתגלה נקודת הלב אז העורף שהם האחוריים מצד היש ונפש הבהמיות יתהפך גם כן לטוב: סליק שער יחוד הנשמות שער השני: