שערי עבודה, שער שני ז

1והנה מבחינת נוגה זו היא התבררות כל העולמות ובחינת נוגה זו היא בכל העולמות בעשיה וביצירה ובבריאה ובאצילות ובבריאה יצירה עשיה יש בבחינת נוגה שני הבחינות מהטוב ורע כנזכר לעיל אבל באצילות הוא הכל טוב כמבואר בעץ חיים ולהבין זה הנה ידוע שבכל הנמצאים בעולם יש שני בחינות דהיינו מהותו וכוחו שבכל בחינה ובחינה ובחינת הנגלה של כל בחינה דהיינו למשל בצומח יש בו כחו של הצומח וחיותו שבכוחו ויש בו גם כן הנגלה וכן הוא בחי ומדבר יש בחינת כוחם ומהותם ויש בהם התגלותם בכלי הגוף שלהם אשר על ידי כלי הגוף מתגלים כחותיהם:

2והנה כח הזה אינו בבחינת התגלות כלל כי אם כל עיקר התגלותם הוא על ידי כלים המגלים חיותם כמו בנפש האדם אשר הנפש מצד כחה אינה בבחינת התגלות כלל וכל עיקר התגלותה הוא מצד פעולת כלי הגוף ובחינת כח הזה נקרא מ"ה שהוא המהות ובחינת הגילוי נקרא ב"ן:

3והנה כן הוא בערך כלל העולמות התפשטותו יתברך בהם בבחינת חיותם וקיומם אשר הכל הוא מכחו יתברך הרי כחו יתברך אינו בבחינת גילוי כי הלא אין בו תפיסא כלל כי אם התגלותו הוא על ידי כלי העולמות ונודע מציאותו ולא מהותו וידיעת מציאותו הוא מצד הגילוי שנגלו עולמות אשר הוא המחיים ומהוום ומקיימם על ידי העולמות נגלה כחו יתברך אבל עצמותו ברוך הוא שהוא מהותו אינו בבחינת גילוי כלל ולכן בכדי שיתגלה אלק"ותו יתברך הוצרך להיות בחינת שבירה ותיקון דהיינו שיתגלה בחינת היש בבחינת נפרד ועל ידי התיקון נתגלה אלוק"ותו על ידי בחינת היש וכמבואר בשערי החלק הראשון נמצא כל ההתגלות הוא דייקא על ידי כח היש ועל ידי גילוי כח היש נגלה כחו יתברך דהיינו כשנתגלה יחודו בביטול היש אז שייך לומר שנגלה כחו יתברך כשמבטלין כל העולמות אליו יתברך ונגלה אלוק"ותו בכל הפרטים נגלה על ידי העולמות שאין עוד מלבדו אשר מוכרח מקודם להתגלות בחינת עוד ועל ידי היחוד של ישראל וביטולם להוי"ה נתגלה שאין עוד אבל אם לא יתגלה העוד איך שייך להתגלות של אין עוד:

4והנה גילוי היש הוא בחינת נוגה ועל ידי בחינת היש שבנוגה נגלה אלוק"ותו יתברך בבחינת ביטולם ובחינת היש הוא הרגשת הביטול ויחודו יתברך כי בלא בחינת היש אין שייך לומר אפילו בחינת יחוד מאחר שהכל הוא כחו לבדו יתברך אשר על כן עיקר גילוי יחודו יתברך הוא דווקא מצד ההיפוך וההסתרה כמאמר הכתוב ואלה המלכים וכו' אשר על כן כל גילוי יחודו יתברך ואלוק"ותו המתגלה בעולמות הכל הוא דווקא מצד היש אשר על כן אפילו בבחינת אצילות דהיינו כח כל העולמות כאשר הם בכחו יתברך גם כן אינו אלא מצד בחינת היש הנגלה בעולמות רק בעולמות המה נגלים לבחינות מחולקים ונפרדים אבל אצלו יתברך המה מיוחדים דהיינו שמתמשך בעצמותו ברוך הוא בכל בחינות העולמות בלי שינוי ופירוד נמצא מוכרח להיות כח היש בכחו יתברך כדי שעל ידי כח היש יהיה מתקשר ומתגלה בכל העולמות אבל שלא בבחינת היש שבכחו אינו נופל שם גילוי כלל אפילו בבחינת אצילות מאחר שבאמת אין עוד מלבדו ואין זולתו ואינו בערך גילוי כלל ולכן כח היש הוא כביכול כח התעוררות גילוי עצמותו ברוך הוא להתגלות בכל העולמות אבל אצלו הוא בבחינת יחוד גמור כי אצלו יתברך אין מסתיר היש להיות נגלה בבחינת מובדלת:

5והנה כח היש שבכחו יתברך הוא נקרא בחינת נוגה שבאצילות אבל הוא כולו טוב מטעם שאין היש מסתיר לגביה ונכלל ביחוד גמור מצד כחו הפלא והנה בחינת נוגה שבאצילות נקרא בחינת עור כמו שעור האדם הוא מקיים כל אברי הגוף וכל כליו ועל ידו מתמשך בהם הנפש אבל בלתי העור אין קיום לכליו כלל כן הוא בחינת נוגה דאצילות שהוא כח היש שבעולמות הוא המקיים כל כלי האצילות דהיינו חכמה ובינה וחסד וגבורה שבכחו יתברך להיות מתגלים בכל העולמות כי בחינת החכמה ובינה והמדות המה רק כחות הכלולים בכחו יתברך אבל אינם בבחינת גילוי אבל על ידי כח היש באים בבחינת גילוי אבל באצילות הכל הוא עצמותו ברוך הוא בבחינת אין סוף ואין העולמות מסתירים לגביה יתברך מצד אמיתותו אשר אין עוד מלבדו ואין זולתו יתברך וזהו נוגה דאצילות ונוגה דבריאה הוא הביטול הנגלה על ידי השכלה בגדולתו יתברך:

6והנה ההשכלה בעצמה אינה אלא כח לבד אבל גילוי ההשכלה והרגשתה הוא על ידי בחינת היש נקרא נוגה כי יש מי שישכיל כי על עצם אחד לבד אין שייך גילוי כלל והנה בבחינת השכלה יש שני בחינות דהיינו להשכיל יחודו יתברך מצד העצם ובחינה שניה הוא להשכיל העולמות והיש איך שהוא בטל אליו יתברך נמצא מוכרח להיות בהשכלה בחינת היש בהתגלות והנה הבטול הנגלה על ידי בחינת היש הרי הוא טוב גמור אבל בחינת היש עצמו שבהשכלה שהם כלים שבהם נתגלה כח ההשכלה הרי בכלים האלו יש בחינת רע שהוא בחינת נפרד אבל בביטולו הוא טוב גמור אבל עם כל זה אפילו בבחינת הביטול הרי יש איזה אחיזה לבחינת היש המתגלה בהביטול דהיינו הרגשת הביטול הרי בחינת ההרגשה נגלית לבחינת נפרד כי אינו בבחינת יחוד גמור כמו שהוא בבחינת אצילות כי בבחינת נבראים נגלים לבחינת יש רק שהם בטלים על ידי השכלתם:

7והנה בחינת הביטול הנמשך מהיש הם בחינת קדושה גמורה אבל הכלים שעל ידם נגלה הביטול יש בהם מעט בחינת הרע אבל בבריאה הטוב הוא הרוב והרע בטל במיעוטו והוא סוד ובמלאכיו ישים תהלה כי עדיין יש בהם בחינת יש ובחינתם נברר מבחינת נוגה שהוא בחינת היש ובחינת יצירה ששם הם המדות שם הוא חציו טוב וחציו רע כי במדה כמו אהבה לאיזה דבר הנה באהבה זו יש שני בחינות בחינה ראשונה הוא הדבר שאוהב אותו ומתקשר אליו באהבתו ובחינה שניה הוא מי שאוהב כמשל מי שאוהב איזה דבר הערב יש בזה האהבה שני בחינות ראשונה שאוהב אותו מצד העריבות שבו ובחינה שניה הוא שאוהב את עצמו בכדי שיתדבק העריבות אליו בכדי שינעם לנפשו כן הוא האהבה אליו יתברך מצד עריבות נעימות אלוק"ותו יתברך נפשו חפצה להדבקה בעריבות נעימות ידידותיו נמצא יש בזה שני בחינות ראשונה הוא ההתקשרות מצד עריבות אלוק"ותו יתברך ובחינה שניה הוא מצד חפץ נפשו בהעריבות נמצא הוא חציה מצד אלוק"ותו יתברך וחציה מצד היש שלו החפץ לדבקה בו:

8והנה כאשר מבטל כל בחינת היש שלו על ידי אהבה זו הרי היא בחינת קדושה גמורה אבל כשחפץ מצד נפשו הרי יש בזה תערובות היש יותר ולכן נקרא יצירה עץ הדעת טוב ורע כמבואר בעץ חיים שבחינת מט"ט הוא מסטרא דטוב ורע שהוא חציו טוב וחציו רע וכמבואר ברעיא מהימנא ובתיקונים שמסטריה הוא בחינת כשר ופסול טמא וטהור איסור והיתר ולא חס ושלום שיהא בבחינת קדושה דיצירה שהוא בחינת מט"ט בעצמו רע חס ושלום כי אם שבבחינת יצירה הוא ההבדלה בין קודש לחול ובין טומאה לטהרה ובין אסור ומותר כי שם הוא התגלות הרע שהוא היש גמור אשר על כן צריך להפרידו ולהפריד היש מהקדושה ושיהיה כל עיקר הביטול הנמשך על ידי המדות אליו יתברך ולהתגבר על בחינת היש אבל הביטול הנמשך על ידי ההשכלה דהיינו מצד שמשכיל יחודו הרי אין הרע אלא בבחינת טפל ועל ידי הביטול במסירות נפש שהוא אור יחודו יתברך המאיר בבריאה מבטל בחינת היש לגמרי ובעשיה הוא רובו רע כי בעשיה הוא הביטול מצד התגלות העשיה הנגלית בבחינת מערכת השמים הנגלים ליש גמור הרי היש שם הוא בתגבורת יותר והביטול הוא בבחינת מיעוט ולכן צריך התגברות יותר שלא יסתיר היש כי אם לבטלו בבחינת יחוד כי שם יכול לינק הסטרא אחרא יותר מצד הגילוי הנגלה ליש גמור נמצא נוגה זו היא הנוהגת בכל העולמות וכל בחינות העולמות דקדושה המה נגלים על ידי בחינת הנוגה: