שערי עבודה, שער שלישי יד

1ויובן זה על פי משל מבחינת התדבקות האדם אל אדם דהיינו למשל בן אצל אביו או תלמיד אל רבו יש בזה שני בחינות אחד הוא מצד התקרבותו עמו בבחינת חצוניות על ידי הארת פנים בכלי הגוף מצד זה רואה עיקר הפנימיות שמצד התקרבות החצוניות רואה עיקר הפנימיות ומתדבק אל פנימיותו ויש עוד בחינה שמאחר שמתקרב אליו הלא אינו מביט כלל בההרחק בהתקרבותו בבחינת חצוניות וכוסף ומשתוקק עיקר אל הפנימיות ויש עוד בחינה שמצד עוצם התקרבותו עמו והתחברותו עמו ערב לו אפילו תנועותיו החצוניות לבדם דהיינו בראות פניו החצונים ואבריו החצונים אפילו בלי התגלות על ידם בחינת הפנימיות כי התקשרותו אליו הוא בהתקשרות עצום עד שכל תנועותיו החצונים ערבים אליו אפילו כשלא נגלה על ידם שום חכמה ומדה רק בהתגלות החצונית אפילו כשהוא ישן ערבו לו כלי הגוף וזה מורה על התקשרות אמיתי כן הוא כביכול בנמשל בחינת אברהם היה ביטולו על ידי בחינת אהבה בבחינת התקשרותו הנגלה על ידי בחינת העולמות ומזה נגלה אליו בחינת פנימיות העולמות שהוא הוי"ה ברוך הוא ועיקר התדבקותו הוא לפנימיות שהוא הוי"ה ברוך הוא רק על ידי התגלותו יתברך בבחינת העולמות מצד זה היה מתדבק אל הפנימיות אבל התגלות החצונית לבדם אינם נחשבים אצלו למהות כלל רק כאשר נגלה על ידי העולמות יחודו יתברך ויצחק היה מדתו מאחר שהבין על ידי העולמות יחודו יתברך לא היה מביט כלל בבחינת החיצונית והיה תשוקתו רק אל הפנימיות ולא החשיב העולמות כלל אפילו להתגלות על ידי העולמות יחודו יתברך כי היו בטלים אצל העיקר אבל מדת יעקב מצד התקשרותו אליו יתברך באמיתותו מצד עצמותו ברוך הוא אפילו הנגלה בעולמות מצד הגילוי היו רחימין קמיה אפילו בלא הבנת פנימיותו מצד שראה שאין זולתו יתברך אפילו מצד הנגלה לכן ערבו לו אפילו החצוניות לבדם כי לא הביט בהם לדבר נפרד חס ושלום כי הבין עצמותו ברוך הוא אפילו בבחינת היש וכמשל הנזכר לעיל:

2וזהו וישכב במקום ההוא אפילו בחינת שכיבה דהיינו בבחינת חצוניות היה במקום ההוא דהיינו המקום שהוא הגילוי היה מתקשר אל עצמותו ברוך הוא וזהו ההוא כמאמר הזוהר כל מקום שנאמר ההוא אחיד סופא בשירותא לכן ויקח מאבני המקום שהוא ההסתרה וישם מראשותיו שהוא בחינת ראש וזהו אפילו אבנין דביתא רחימין קמיה למיבת בהו דהיינו מצד עצם ההתקשרות הנפלא בבחינת פלא אפילו החצוניות היה חביב קמיה ולכן תיקן תפלת ערבית דהיינו ההתחברות אפילו מצד החושך והסתרה היה גם כן התחברות אל עצמותו ברוך הוא דהיינו שהמשיך יחודו יתברך אפילו בבחינת יש בבחינת גילוי והמשיך לאתה שהוא הגילוי הוי"ה ברוך הוא לייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה אפילו מצד ההסתרה:

3ולכן קדמה לתפלה זו קריאת שמע ולא די בקריאת שמע של שחרית כי בשחרית היה התעוררות היחוד מצד ההתבוננות בפנימיותו יתברך אשר הגילוי מתייחד אליו יתברך ובטל אל הפנימיות והעיקר הוא הפנימיות אבל היחוד של ערבית הוא לעורר יחודו יתברך אפילו בבחינת גילוי היש ליבטל ולכסוף אליו יתברך אפילו בהתגלות חצוניות להבין שהכל הוא עצמותו ברוך הוא ולכן כלולים בה מדת אברהם ויצחק ומדת אברהם הוא בברכות שקודם קריאת שמע כי בברכה ראשונה הוא לחבר מדת יום שהוא התגלות יחודו מצד הפנימיות במדת לילה שהוא היחוד מצד החצוניות וברכה שניה הוא בחינת אהבת עולם לעורר המשכתו יתברך בבחינת חסד לאברהם בבחינת יחודו יתברך בעולם דווקא על ידי מדת האהבה כמאמר הכתוב ואהבת עולם אהבתיך וקריאת שמע הוא בחינת יצחק שיהיה בחינת כלות הנפש אליו יתברך אפילו מצד החצוניות כמבואר לעיל בתפלת שחרית:

4ותפילה הוא כנגד יעקב ולכן קדמה גם כן לתפילה זו בחינת אמת ואמונה לעורר בחינת יעקב שהוא בחינת אמיתותו ברוך הוא אך בבחינת לילה והסתרה הוא בבחינת אמונה כי בבחינת יום שהוא התגלות יחודו מצד הפנימיות נגלה אמיתותו יתברך מצד ביטול היש אליו אבל בבחינת לילה הרי אינו נגלה יחודו יתברך רק בבחינת הסתרה שהוא מדת מלכותו יתברך הנקרא אמונת ישראל שהוא להאמין שאין זולתו יתברך אפילו בבחינת היש הנגלה כמאמר איהו אמת ואיהי אמונה כי מצד גילוי יחודו יתברך בפנימיותו הרי נגלה אמיתותו יתברך שאין עוד מלבדו והיש בטל אליו אבל בבחינת הסתרה הרי נגלה דוקא ליש אך אף על פי כן עיקר הוא להאמין שאין זולתו אבל בבחינת יחוד זה מתחברין ומתייחדין אמת עם אמונה מצד שנמשך היחוד אפילו בחיצוניות ולכן נקרא יעקב בעלה דמטרוניתא דייקא כי הוא מקשטה ומייחדה אפילו בבחינתה דייקא ולכן עיקר היחוד הוא על ידי בחינת יעקב על ידי מדתו כי שורשו הוא מיסוד אבא אשר בבחינת אבא הוא הביטול שלמעלה מן השכל והבנה כי אם מצד העצם ואבא יסד ברתא שהיא מדת מלכותו יתברך שהוא בחינת הגילוי שהוא מצד ההסתרה ולכן היה בכח יעקב אשר שורשו משם להמשיך יחודו יתברך אפילו בבחינת חצוניות והסתרה ודי למבין והבן מאוד: