שערי עבודה, שער שלישי טו

1והנה כל הדברים המבוארים במדת האבות אשר על דרך זה דרכו בה אבותינו זה הדרך ילכו בה כל אדם לעבוד עבודתו על פי דרך זה כמבואר לעיל שמעשה אבות סימן לבנים ובירושה ניתנה לנו וכמאמר הכתוב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וכו' ושמרו דרך הוי"ה כל חד וחד לפום שיעורא דיליה לפי האור אשר יאיר בבחינת נשמתו אשר מבחינת האבות הוא הולדת הנשמות של כל ישראל הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו אבל דרך כלל הוא שורש אחד אשר נאחזים בה נשמותינו וזה הדרך ישכון אור להאיר לכל נפש מישראל אשר יעבוד עבודתו בה:

2והנה כל הדרך הנזכר לעיל נקרא בחינת אהבת עולם ובחינת חצוניות הלב הנמשך מהתבונה והדעת אשר עיקרה של עבודה זו הוא לברר בירורי נוגה שהוא הנפש הבהמיות ולהפכה אל הקדושה על ידי הבינה והדעת בגדולתו יתברך והעיקר הוא בקריאת שמע ותפלה כאשר נתבאר לעיל ויתבאר עוד אם ירצה השם ועל בחינת עבודה זו נאמר שעת צלותא שעת קרבא כי בזה הבחינה העבודה הוא דייקא מצד ההיפך כאשר נתבאר שעיקר היחוד והעבודה הוא מצד העולמות דייקא ובבחינת העולמות הרי העולמות הם מנגדים אל יחודו יתברך בבחינת התגלות ובכדי לבטלם ולדבקם אל יחודו יתברך שלא יהיו בבחינת מנגד הוא המלחמה והמלחמה הוא על ידי הדעת לכן בבחינת דעת נכללו חסדים וגבורות וממנו יונק עץ הדעת טוב ורע כידוע ליודעי ח"ן:

3שעץ הדעת יונק מהחזה דזעיר אנפין אשר שם גילוי החסד וגבורה שיוצאים מיסוד אמא המושרשים בדעת כידוע אשר יסוד אמא נעשה דעת לזעיר אנפין כי דעת הוא הרגשה והרגשה אינו שייך כי אם על שני מהותים מחולקים ומובדלים במהותם כמו למשל הגוף והנפש המה מהותים נבדלים כי זה בשר וזה רוח לכן מרגיש הגוף בחיות הנפש וגם הנפש מרגשת הגוף כידוע אבל בעצם אחד אין שייך ידיעה והרגשה כלל לכן בבחינת עבודה ויחוד זה אשר העולמות נערכים לגוף ואין סוף ברוך הוא לבחינת חיות אשר מצד הגילוי המה נבדלים במהותם אשר מצד אין סוף ברוך הוא אין זולתו ובלתי בעל גבול ומצד העולמות המה דווקא בבחינת גבול ויש וזולת נמצא כשמייחדים העולמות עם אין סוף ברוך הוא דהיינו יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה הרי יש בעבודה זו בחינת הרגשה להביטול ובחינת הרגשה זו הוא היפך הכוונה שהוא לגלות יחודו יתברך שאין זולתו ובבחינת הרגשה זו הרי נרגש היש שיש מי שאוהב אבל באמת הוא רק יניקה דטוב ורע שמזה יכול גם כן להתעורר היש אבל בעצם הדעת בהתקשרות ליחודו יתברך הרי אפילו בבחינת הרגשת יחודו יתברך מרגיש שאין זולתו יתברך ואינו מרגיש היש למהות אחר כי שורש נשמות ישראל אחוזים בדעת העליון מצד אלוק"ותו יתברך:

4וכבר ביארנו שהוא היודע והידוע והמדע בלי שום הרגש ושינוי בעולם מצד כחו הפלא אשר כל יכול לסבול שני הפכים בנושא אחד שיהיה נמשך בכל העולמות ואף על פי כן לא יהיו העולמות תופסים בו לאיזה שינוי מצד אמיתותו ברוך הוא אשר אין זולתו אפילו מצד היש כן יש בכח נפשות ישראל הנלקחים ואחוזים בשרשם להרגיש הביטול אליו יתברך ואף על פי כן ליבטל אליו לבדו וזהו עיקר העבודה כמאמר הזוהר אית למנדע טוב ולמנדע רע ולאהדרא גרמיה לטוב כי כל עיקר הכוונה הוא להפך דייקא היש אליו יתברך וכמו למשל מי שצריך להפך איזה דבר או איזה מהות למהות אחר מוכרח לידע מקודם עיקר המהות והדבר שרוצה לידבק בו ואחר זה לידע המהות השני הרחוק ממנו ואחר כך לחברם ולייחדם לאחדים בהתקשרות המהות השני הרחוק ממנו בהתקשרות אחד כן הוא עיקר הכוונה להפוך העולמות בכלל וגופו בפרט אליו יתברך ולייחדם לכן צריך ליה למנדע טב דהיינו מדת יחודו יתברך הנמשך מצד עצמותו ברוך הוא ולידע ההיפך שהוא מצד היש שהוא בחינת העולמות בבחינת התגלותם אשר נגלים בבחינת נפרדים וזהו למנדע רע וזאת תהיה עבודתו לייחדם בבחינת הרגשה דייקא לבטלם בבחינתם דייקא דהיינו להפך אהבות ומדות שמצד הבהמיות בבחינת נפרד להיות המדות והרגשות בבחינת אלוקו"ת ואחר כך לבטל הרגשת אהבתו אל העצם דהיינו לבטל הרגשה שמרגיש בבחינת יש מי שאוהב ליבטל אליו יתברך מצד הדעת דהיינו מאחר שיודע שאין זולתו מצד האמת אשר העולם אין מהות בלעדו ושהכל הוא עצמותו ברוך הוא אפילו בבחינת היש הרי בדעת זה מתחברים לאחד בחינת חסד וגבורה אשר מדתם המה בהיפוך זה מזה כידוע:

5אבל מצד הוי"ה ברוך הוא הרי הם בבחינת יחוד גמור וזהו לאהדרא גרמיה לטוב לכן עיקר העבודה הוא דייקא על פי הדעת שהוא ההרגשה שהוא לברר היש אשר כל עיקר ירידת הנשמה היה לברר ברורי נוגה שהוא היש הגמור ולכן באה מלובשת דייקא נפש הבהמיות שמצד נגה וזהו המלחמה שבשעת התפילה לבטל הרגשתו אליו יתברך ועיקר הדעת הזה הוא בחינת יעקב ולכן נקרא דעת מלבר ולכן נאמר ביעקב ויאבק איש עמו וזהו עיקר העבודה אשר אחריה כל אדם ימשוך לעבוד עבודה תמה זו: