שערי עבודה, שער שלישי יט

1והנה ידוע שמדת מלכותו יתברך נקראת בהמה והוא שם ב"ן והנה כתיב בהמות הייתי עמך כי יש שני בחינות בהמה למעלה מן האצילות ולמטה מן האצילות כי באצילות שם הוא חכמתו ובינתו ודעתו יתברך ומדותיו המתנהגים על פי חכמה והבנה ושם הוא בחינת היחוד אשר מצד היחוד מתייחד כח היש ובטל אליו יתברך ומתאחד בכח יחודו יתברך לכח אחד באופן שכח היש מתאחד ומתבטל שלא נגלה לבחינת נפרד מצד חכמתו ובינתו ודעתו יתברך הנובעים מכחו הפלא ליחדם ולקשרם בכח אחד בלי שינוי:

2והנה זה הוא גם כן פלא אבל פלא זה הוא הנמשך בבחינת חכמה ובינה להשכיל ולהבין התקשרותו יתברך בכל העולמות ויחודו בהם ובחינת אצילות נקרא אדם כידוע אבל בחינת מלכותו יתברך אשר עיקרה להסתיר ולהעלים בבחינת יש גמור אשר זה הפלא אינו נמשך בבחינת חכמה והבנה ודעת כי אדרבה על פי דעת המה שני הפכים אשר יתראו מכחו יתברך ההיפוך והזולת והנפרד כמאמר הכתוב ומשם יפרד לכן בהתגלות הנבראים היא למטה מן הדעת דהיינו בחינת כל הנבראים בבחינת התגלותם בכחם וטבעם להיות בבחינת גבול ויש בבחינת נפרד התגלות זה הוא היפוך הדעת אשר מצד הדעת הוא הידיעה שאין זולתו יתברך והם נגלים לזולת רק עיקר ביטול העולמות אליו יתברך הוא רק מצד אמונה דהיינו להאמין שהכל הוא מכחו יתברך אבל איך הוא על פי הבנה ודעת זה אינו מושג ואדרבה הוא מנגד להדעת ולכן נקראת בהמה שהיא למטה מהדעת וזהו מצד ההתגלות אבל מצד האמיתיות הוא למעלה מהדעת ומהשכלה והבנה אשר אין סוף ברוך הוא אינו בערך השכלה והבנה כלל והוא למעלה מן השכל אשר בבחינת למעלה מן השכל יכול להיות נושא שני הפכים בנושא אחד ובחינה זה היא בחינת בהמה רבה ונקראת מלכות דעתיק שהוא למעלה מן האצילות שהם הכלים שהם חכמה ובינה דאצילות והיא שורש לאצילות ומלכות דאצילות נקראת בהמה סתם שהיא למטה מן הדעת שהוא בחינת אצילות והוא שורש הגילוי לבריאה יצירה עשיה שהם בבחינת הסתרות למטה מהדעת והעיקר הוא לחבר שתי הבחינות לאחד דהיינו שתי בחינות הבהמות דהיינו שיתגלה למעלה מן השכל בשלמטה מן השכל:

3והנה למשל באדם שיש לו בית ועליות בנויים על הבית וכאשר הוא עומד למטה ורוצה לעלות על גבי העליות למעלה מהם מוכרח להיות מטפס ועולה דרך העליות עד שיעלה למעלה על גביהם וכן כשירצה לירד למטה מוכרח גם כן לירד דרך העליות עד שירד למטה כן הוא כביכול בבחינת מלכותו יתברך אשר שורשה הוא מכחו יתברך שלמעלה מן השכלה והבנה והתגלותה היא למטה מהשכלה והבנה ודעת אשר על כן בכדי שתעלה ותגיע למקומה ושרשה דהיינו לבטל בחינת היש הנגלה אליו יתברך בבחינת השורש מוכרחת מקודם לעלות דרך השכלה והבנה והדעת דהיינו בכדי לבטל התגלות הנגלה לדבר נפרד אליו יתברך ולייחד בחינת היש ביחודו יתברך על ידי התבונה והדעת להשכיל יחודו יתברך אשר כל כחות היש המה לגביה יתברך הכל לכח אחד מצד כחו הפלא ולא שני ולא ישתני חס ושלום כמאמר הכתוב אני הוי"ה לא שניתי ועל ידי יחוד הזה תעלה ותגיע לשרשה להבטל אל אין סוף ברוך הוא שלא בבחינת הבנה כי אם למעלה מן השכל רק מצד עצמותו ברוך הוא וזהו כד סלקת סלקת עד אין סוף דהיינו לבטל היש לעצמותו ברוך הוא מצד כח השוואתו ברוך הוא ומשם תרד לגלות כח השוואתו ברוך הוא מצד בחינת מטה שהוא התגלותו יתברך בבחינת יש ונפרד והוא על ידי רצונו שבעסק התורה והמצות וזהו כד נחתת נחתת עד אין תכלית וזהו פירוש הפסוק ומי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ אשר כפשוטו אינו מובן דהיה לו לומר רוח האדם העולה למעלה ומאי קא רמיז בתיבת היא שהוא מיותר גם ברוח האדם גם ברוח הבהמה ועוד ברוח האדם הוה ליה לומר בלשון דכר דהיינו הוא ועוד שמילת העולה היא וכן בירידה הויא ליה להקדים מלת היא למלת העולה אבל באמת היא קאי על מדת מלכותו כידוע וכמאמר הכתוב היא מתהלכת בין החיות היא נפלאת בעינינו וכדומה לזה בכמה מקומות:

4והנה עיקר העליות הוא רק בשביל מלכותו יתברך הנקראת שכינה שהוא להשכין שכינתו יתברך דייקא בתחתונים אבל בעלייתה היא מוכרחת לעלות דרך בחינת אדם שהוא בחינת היחוד כידוע בכמה מקומות טעם קריאת יחוד האצילות בשם אדם ולכן כדי להעלותה למקומה בבחינה בהמה רבה מוכרח להיות על ידי בינה ודעת ועל ידי בינה ודעת יגיע אל בחינת היחוד שהוא רוח בני האדם וזהו ומי יודע כידוע שמי הוא בינה דהיינו על ידי בינה והדעת בזה הוא נעשה בחינת רוח בני האדם שהוא היחוד וכשתגיע לבחינת היחוד אז העולה היא למעלה היא דייקא שהיא בחינת מלכותו יתברך נתעלית למעלה מבחינת אדם ואז נתעורר רוח הבהמה רבה שלמעלה מן האצילות לירד בבחינת התגלות וזהו ירח הבהמה היורדת ואז היא למטה לארץ ודי למבין: