שערי עבודה, שער שלישי כב

1והנה כל זה הוא העבודה בבחינת התעוררות היחוד בקריאת שמע בבחינת קבלת עול מלכות שמים כמו למשל שהבן המתרחק מהיכל אביו המלך ושוכן בכפר והנה ההתנהגות בבחינת הכפר הוא היפך מהות המלך וכאשר מתעורר להתדבק באביו המלך בבחינתו והתנהגותו אז מוכרח לקבל עליו להפרד ממהות בני הכפר ומהנהגותם ולהשליכם מעליו ולדבק חכמתו ובינתו ומדותיו להתקשר אל המלך ולקבל עליו לעשות רצונו וציווי אביו המלך אבל עם כל זה עדיין הוא בהכפר רק שמקבל עליו בבחינת התעוררות ועל ידי ההתעוררות של הבן מתעורר אביו המלך להתמשך ולהתאחד עם בנו באחדות וכמו שהבן המתעורר מוכרח תחילה להתדבק אל מהותו להתקשר באהבתו על ידי הבנתו ודעתו בכבוד אביו והתאחדותו עמו להתקשר עמו לאחד באהבה ואחרי זה על ידי הבנתו זאת מבטל את עצמו לגמרי אל מהות אביו להתבטל רצונו לגמרי באופן שלא יהיה לו רצון אחר כן באתערותא של אביו להתמשך אל בנו מוכרח תחילה להתמשך אליו בחכמתו והבנתו ומדותיו בערך בנו ולהתקשר עמו באהבה ולהיות לאחדים עמו ואחרי זה ממשיך עצם רצונו בערכו לבנו כן הוא בבחינת עבודה שעל ידי התעוררות פסוקי דזמרה ויוצר אור וקריאת שמע הוא התעוררות מתתא לעילא להפרד מהיש בבחינת הנגלה בבחינת עולמות ולהתבונן ביחודו יתברך על ידי קריאת שמע ולהתקשר עמו יתברך בבחינת אהבה ועל ידי התקשרות זו יעלה ויגיע למסור נפשו ממש אליו יתברך ולקבל עליו להבטל רצונו בבחינת ביטול רצונו וכל זה הוא רק התעוררות בלבד בבחינת קבלה כנזכר לעיל:

2אך על ידי התעוררות זו ממשיך אתערותא דלעילא בתפלה שהוא שמונה עשרה להמשיך יחודו יתברך אליו בבחינת התאחדות גמורה וכמו שנתבאר לעיל דהיינו שיהיו נמשכים חכמתו ובינתו ודעתו יתברך בבחינת התאחדות ממש על ידי שלוש ברכות ראשונות כידוע ולהמשיך אהבתו ומדותיו יתברך בבחינת יחוד על ידי שתים עשרה ברכות אמצעיות ולקשר עצם רצונו יתברך אליו בקבלת רצונו על ידי שלוש אחרונות וכאשר יבואר בשער הרביעי אם ירצה השם יותר באריכות ואז כאשר נמשך התדבקות זו אז בכל היום יהיה ההשתדלות והעבודה לפעול פעולת רצונו יתברך בפועל ממש על ידי התורה ומצות כנזכר לעיל ולבטל כח נפשו עם לבושיה אליו יתברך בבחינת ביטול רצונו לגמרי אל רצונו יתברך וזהו עשה רצונו כרצונך כו' ובטל רצונך מפני רצונו כי בקריאת שמע ותפילה הוא עיקר עבודה לעשות רצונו יתברך ולחברו ולייחדו ברצונו של אדם אשר שכלו ומדותיו הן בעניני הגוף למלאות חפצו ותאוותו ועל פי חכמתו ומדותיו נמשך רצונו להדבר שרוצה להתדבק בו לטובת נפשו הבהמיות לזה יהיה עיקר עבודתו להשלים רצונו וחפצו יתברך על ידי ההתבוננות והדעת ביחודו יתברך וידבק מדותיו אליו יתברך להמשיך רצונו יתברך על ידי חכמתו ותבונתו ומדותיו ולהדבק ברצונו יתברך על ידי חכמתו ומדותיו:

3וזהו עבודתו בקריאת שמע ותפלה לעשות רצונו יתברך וחפצו להתדבק אל הטוב האמיתי בבחינת נפשו אלוק"ית ולחיות בבחינת חיות האלוק"י בהשים אל לבו שהוא יתברך עיקרא ושרשא דכל עלמין ומתאחד בעולמות באופן שאין העולמות נפרדים למהות אחר חס ושלום רק בטלים ומתאחדים אליו יתברך ביחוד גמור אשר על כן משתמש בחכמתו בינתו ודעתו באהבתו ותשוקתו ובכל מדותיו בקדושתו יתברך ושלא להיות לו רצון אחר ותשוקה אחרת רק להתקשר לאחד וזהו עשה רצונו כרצונך דהיינו שיתדבק אל רצונו יתברך באופן שיהיה רצונו יתברך אצלו לרצון כמו שרצונו היה מצד הגוף והבהמיות מצד מוחו כן יהפך מדותיו שיהיה רצונו יתברך אליו לרצון ואחר שמתקשר ביחודו יתברך כנזכר לעיל על ידי הקריאת שמע והתפלה אז על ידי עסק התורה יבטל רצונו לגמרי אל רצונו יתברך באופן שלא יהיה לו רצון מצד עצמו כי בבחינה הראשונה הגם שממשיך רצונו יתברך ומתדבק בו עם כל זה יש לו רצון מצד עצמו בבחינת חכמתו ודעתו ומדותיו את הטוב לו וערב לנפשו רק שבוחר בטוב האמיתי מצד אלוק"ותו יתברך כמאמר הכתוב ובחרת בחיים וכמאמר הכתוב לאהבה את הוי"ה אלוקי"ך כי הוא חייך על ידי התבונה והדעת שעיקר החיים האמיתיים הוא חיות נפשו האלוק"ית ולא חיות הנפש הבהמיות על כן מהפך חכמתו ומדותיו לחיות האמיתי ולהמשיך רצונו יתברך בכדי לדבקה בו עם כל זה יש לו רצון בבחינת חפץ נפשו רק שרצונו הוא מצד הקדושה כמו שהיה רצונו בהיפוך אבל בבחינת עסק התורה ומצות אשר נתבאר לעיל:

4כי בבחינת עסק תורה ומצות הרי אין העולמות תופסים אצלו יתברך לאיזה מהות כלל מצד אמיתותו יתברך אשר אין זולתו כלל אשר אין נופל בו לשון התאחדות כי התורה ומצות המה בחינת רצונו יתברך הנקרא בחינת יחוד למעלה מחכמה והבנה אשר בבחינה זה מוכרח להיות ביטול רצונו לגמרי למעלה מחכמה ומדות ולא בבחינת התהפכות וכמו למשל האב המתקשר ומתאחד עם בנו על פי חכמה והבנה בערך בנו ומשפיע ומצמצם אליו חכמתו ורצונו לכן מצד התדבקותו אל חכמת אביו משליך מאתו מעשה נערות המתנהגים על פי שכלו ומדותיו בבחינת קטנות ומתדבק להתנהג על פי חכמת אביו להמשיך רצונו של אביו על פי שכל ומדות של אביו מצד שמבין בשכלו שזהו הטוב כו' אבל אחר שמתדבק אל אביו אזי מבטל רצונו לגמרי לרצון אביו הגם שאין מבין בחכמה ודעת טעמו של הרצון ואינו משיג הטוב שברצון שיגיע לו מזה אהבה ותשוקה להטוב והערב אף על פי כן יבטל רצונו לגמרי אל אביו:

5וזהו מאמר הכתוב ואני קרבת אלוקי"ם לי טוב שתי באדנ"י אלוקי"ם מחסי לספר כל מלאכותיך דהיינו תחילה צריך האדם להתקשר אליו יתברך בעבודתו על ידי בחינת קרבת אלוקי"ם שהוא מצד התבונה והדעת ביחודו יתברך שהוא בבחינת ההתקרבות והתקשרות הדעת במדותיו וזהו לי טוב מצד שמתבונן שהוא טוב לנפשו להתקשר ולהתדבק בחיים אמיתיים כי בזה ההתדבקות הוא חי בחיות אלוק"י ואחר התדבקות זו צריך להבטל אליו מצד עצמותו ברוך הוא למעלה מהטעם ודעת שהוא מצד טובת נפשו רק מצד העצם בבחינת ביטול רצונו לגמרי שלא יהיה לו חפץ ורצון מצד עצמו השייך לנפשו כלל רק מצד מי שאמר ונעשה רצונו וזהו שתי באדנ"י אלקי"ם מחסי דהיינו להבטל אליו יתברך בבחינת מחסה כי מחסה הוא למעלה מראשו של אדם ומקיפו מכל צד ושומרו כמאמר הכתוב ולמחסה למסתור לחסות תחת כנפיו וכמאמר הכתוב טוב לחסות בהוי"ה כו' אשרי כל חוסי בו שכל אלו המקראות אמורים על בחינה שלמעלה מן השכל בבחינת מקיף כן יהיה הביטול בבחינת מחסה שהוא למעלה מן הדעת ובזה הביטול הוא עיקר הכוונה לספר כל מלאכותיך כידוע שמלאכתו של הקדוש ברוך הוא היא התורה כי בה ברא קודשא בריך הוא עלמא וכל הנפעלים הנמצאים בעולם הכל הוא על פי התורה ומהתורה המה ששת ימי המעשה אשר על זה נאמר ששת ימים תעשה מלאכה:

6והנה בבחינת הנגלה הרי הם נקראים ששת ימי החול כי בבחינת הגילוי הרי הם יש נפרד ובחינת רצונו יתברך שבבחינת יש שהיא התורה היא בבחינת הסתרה ומלובש בלבוש שק אבל על ידי עבודה בקריאת שמע ותפלה הוא בחינת יחוד כנזכר לעיל אשר בבחינה זו הוא ביטול היש הגמור הנגלה בבחינת נפרד ועל ידי התורה הוא מגלה רצונו יתברך דייקא בבחינת היש והגבול אשר לכן נקרא התורה אור כמו למשל שמצד החושך כל הדברים הנמצאים אינם נגלים מצד החושך ואי אפשר למצוא מבוקשו אבל כשמביא אור אז מוצא הדבר שמבקש ונגלה לפניו כן הוא רצונו יתברך אשר מצד היש הוא מוסתר מצד החושך ואין נגלה כלום מרצונו מבחינת היש אבל התורה הוא אור דהיינו שנגלה רצונו וחכמתו יתברך בבחינת היש וזהו לספר שהוא מלשון ספיר דהיינו להאיר ולהזהיר כל פרטי רצונו וחכמתו יתברך הנגלה בבחינת מלאכה ודי למבין ובחינה זו היא דווקא בביטול הרצון מלמעלה מן הדעת בבחינת מחסה כי מצד החכמה והבנה הוא דבר המנגד להשכל שיהיה התגלותו יתברך אשר הוא מושלל מערך גבול בערכים אין מספר להיות גילוי רצונו דייקא בגבול אבל שלא בבחינת חכמה והבנה רק מצד כחו הפלא שוה אצלו יתברך הגבול עם בלתי בעל גבול בהשוואה אחת: