שערי עבודה, שער שלישי כד

1והנה בבחינת עבודה זו נקראו תפילה ותורה בבחינת חיות כמאמר הכתוב תפלה לא"ל חיי ובתורה נאמר כי הוא חייך ונאמר עץ חיים היא שהוא הכל בבחינת חיות הנפש עם הגוף כמו שהגוף והנפש הם שני מהותים נבדלים רק שמתקשרים ומתאחדים בכחו הפלא והנפש מחיית את הגוף אשר בלתי החיות הוא בחינת מיתה ועל ידי התקשרות זו פועלת הנפש פעולתה על ידי כלי הגוף כן העבודה בקריאת שמע ותפלה ותורה הכל הוא בבחינת חיות מאחר שהעולמות נערכים למהות נבדל כמו שהם לגבי דידן ובבחינה זו נקראת התורה לחם ומזון כי כמו שהלחם כמו שהוא בבחינתו הרי הוא בתכלית ההסתר רק כשאדם אוכלו נגלה כחו וגם נצרך עדיין בחינת בירור כידוע כן התורה מצד הנגלה שלה הרי היא נגלית בבחינת חכמה בגשמיות וגבול ויש רק כשהאדם על ידי עבודתו והתעוררותו מתדבק אל רצונו יתברך אז נגלה כחה שהיא בחינת רצונו וחכמתו יתברך אך בבחינה זו צריך לברר שיהיה העסק לשמה שלא בשביל פניית עצמו וכדי להקרא רבי או כדי להתגדל וגם שלא יהיה אצל המעיין והלומד עיקר השכל החיצוניות הנגלה בבחינת חכמה גשמיות כשאר חכמות החיצוניות חס ושלום כי אם להבין שהוא רצונו וחכמתו יתברך ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה זכה נעשית לו סם חיים לא זכה כו' ובחינת למוד זה בכוונה זו נקראת התורה מסטרא דמט"ט תמן אסור מותר כשר פסול כו' כי עדיין יש אחיזה לההיפוך מצד שעדיין בכוונה ועסק זה עדיין היש בתקפו רק שמבטלו ומקשרו ומאחדו בבחינת מרכבה ולכן בבחינה זו נקראת תורה תושיה שמתשת כחו של אדם ונקראת לבוש כי בתורה ותפילה יש כמה בחינות כאשר יתבאר לקמן בבחינה אהבה רבה שהיא מדת משה רבינו עליו השלום אשר מצד בחינה ההיא נאמר לא תמצא בארץ החיים כי היא למעלה ממדות החיות וכן כל הפרטים המבוארים לעיל בבחינה הנזכר לעיל אינם שייכים בהבחינה שיתבאר אם ירצה השם:

2והנה כבר בארתי לעיל שהגם שבחינה זו הוא בחינת האבות אף על פי כן היה להם כל הבחינות דהיינו אהבה רבה שלמעלה מן הכלים רק שמדתם היה מצד הכלים והעולמות ומזה הגיע להם אהבה רבה שלמעלה מן הכלים ולכן נקראו בחינת מרכבה כמבואר לעיל לכן עבודתם ותורתם היה בחינת בירור והעלאה שהוא מנוגה כמו שנתבאר לעיל והבחינת בירור הוא לברר אוכל מהפסולת ולכן היה בבחינתם בחינת פסולת ולכן אברהם יצא ממנו ישמעאל ויצחק יצא ממנו עשו דהיינו שהם בררו עצם הטוב ויצא מאתם הרע כי בחינת אברהם היה מדת אהבה והיה התקשרותו אל הוי"ה מצד יחוד העולמות ובבחינת אהבה זו שהיא מבחינת עולמות והיש כמבואר לעיל שאהבה אינו נופל כי אם על שני מהותים נמצא בבחינת אהבה זו יש מי שאוהב והתחברותו מצד היש רק אברהם בירר הטוב דהיינו שהסיר ההרגשה מצד התחברות היש והיה אהבתו רק להוי"ה לבדו כי היש שלו היה בטל אליו יתברך בתכלית מצד היחוד האמיתי ולכן יצא ממנו ישמעאל יצא דייקא שבחינת ישמעאל הוא ההתחברות מצד היש השייך אליו וכן בחינת יצחק הוא בחינת התנשאות להתרומם ולהתנשא אל אין סוף ברוך הוא כמבואר לעיל על פסוק אשתחווה אל היכל קדשך עיין שם ובבחינת התנשאות זו יש גם כן התנשאות מצד היש רק הוא ברר שיהיה ההתנשאות רק מצד אלוק"ותו יתברך לכן יצא ממנו עשו יצא דייקא שבחינת עשו התנשאותו הוא מצד היש כמאמר הכתוב למען שמי יכבד הוי"ה ונקרא עשו בנו הגדול ודי למבין:

3והנה אפילו בחינת יעקב שהיה מטתו שלמה שלא יצא ממנו שום פסולת אף על פי כן ויאבק איש עמו דהיינו שבחינת יעקב היה לחבר שני אוהלים והיה מבריח מן הקצה אל הקצה דהיינו שהיש והגבול לא היה מסתיר לגביה כי הביט כחו יתברך אפילו בבחינת יש אבל עם כל זה היה היש נערך לאיזה מהות נבדל רק שהביטול היה אפילו מצד היש כמו שנתבאר לעיל בארוכה:

4והנה בחינה זו כשהוא תמיד בדביקות הרי הוא מבריח מן הקצה אל הקצה אבל כשאינו מתבונן ואינו מתפעל בבחינת ביטול הרי נתעורר כח היש בבחינתו ולכן כאשר נשאר יעקב לבדו ויאבק איש עמו רק כי לא יכול לו מצד התדבקותו תמיד בבחינת יחוד בלי הפסק ואף על פי כן ויגע בכף יריכו דהיינו בבחינת יריכו שהוא לבר מגופא כי בחינת גופא הוא עצם היחוד ולכן בבחינת גופו הוא דבוק תמיד ביחוד גמור ואז לא יכול לו אבל בבחינת יריכו שהוא לבר מגופא דהיינו בהסתלקות הדעת והמדות אהבה ויראה ודומיהן רק שנשאר בבחינת נצח והוד דהיינו בהסכמה וקבלה בלב בלי אהבה והתבוננות אשר ידוע שנצח והוד נקראו ירכין לבר מגופא כמו למשל שמשכיל הדבר שטוב לנפשו מצד זה יש לו אהבה ותשוקה להדבר ומצד אהבה זו נגמר בלבו לעשות הדבר בפועל ואז אפילו אחר שמסתלק ההשכלה והמדות נשאר אצלו הסכם בנצחון להתקשר לדבר שחפץ כן הוא בבחינת עבודה בתחילה צריך להשכיל ולהתבונן ביחודו יתברך אשר מזה תגיע לו התשוקה באהבה עזה לדבקה בו ולקבל עליו לעשות רצונו בתורה ומצות ולשמור את עצמו מן ההיפך ואז אפילו בהסתלקות האהבה נשאר הנצחון בבחינת הסכם ליבטל אליו בבחינת סור מרע ועשה טוב ובבחינת ירכין נגע דהיינו להיות נגלה היש לדבר נפרד וזהו גיד הנשה כי נשה הוא שני פירושים נשה כמשמעו שנשה ממקומו וגם נשה לשון שכחה ושני הפירושים מכוונים דהיינו שנשה ממקומו שהוא התחברות אל יחודו וגם הוא לשון שכחה ששוכח היחוד:

5והנה יעקב אבינו עליו השלום בעצמו היה דבוק תמיד ביחודו יתברך לכן לא יכול לו רק בבחינה שיוצא מבחינת יחודו שהוא בבחינת נצח הוד יסוד בזה היה יכול ליגע: