שערי עבודה, שער שלישי ג

1והנה בכל בחינה ובחינה מאלו השלשה בחינות יש בהם בחינות ומדריגות לאין קץ כל חד וחד לפום שיעורא דיליה ומדריגה הגבוה שבבחינת גדלות זה שאין למעלה הימנה זו היתה מדת האבות שהיו דבקים ובטלים תמיד על ידי אהבה זו ונעשו בחינת מרכבה ממש אל יחודו יתברך ובבחינה זו מתכללת נפש הבהמיות מראשה עד רגלה ביחוד זה ובחינת התורה ומצות הנמשך מבחינה זו נקרא עץ חיים היא למחזיקים בה שהוא נעשה בחינת חיות ממש ומזון להנפש ובחינות מוחין אלו הם נמשכין מישראל סבא ותבונה שהם מחיצוניות חכמה ובינה שהם אבא ואימא עילאין כי כל ההתבוננות הזו היא מצד בחינת הלבשה בעולמות והוא הנקרא גדלות הראשון דזעיר אנפין כמו שנתבאר בשער קטנות וגדלות איך שהוא בבחינתו יתברך בבחינת התמשכותו לעולמות בדרך כלל מעילא לתתא כן הוא באדם התחתון מתתא לעילא:

2והנה הגם שבבחינה הזאת יש בה כל הבחינות כנזכר לעיל אף על פי כן נקראת בכלל אפילו הגדלות שבה בחינת יניקה לגבי אהבה רבה הבאה מצד ההתבוננות מצד הפנימיות שהוא בינה עילאה כאשר יתבאר אשר על כן נאמר באבות וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא"ל שד"י שהוא לשון שדיים כמבואר בכתבי אר"י זכרונו לברכה שכל בחינתם נקראו בחינת יניקה כי הגם שהיו מרכבה בבחינת יחוד תמיד עם כל זה היה יחודם מצד הבינה איך שכל העולמות המה בטלים אליו יתברך אשר הוא יתברך ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין והוא יתברך נמצא בכל המציאות בבחינת יחוד גמור בלי שינוי אשר על כן היה ביטולם והתכללותם אליו יתברך אבל מציאת העולמות מצד עצמם בבחינת התגלותם היו נגלים ליש רק מצד אור הוי"ה המחיים הנמשך בהם בעצם היחוד בהתקשרות נפלא כיחוד הנפש בהגוף לכן היו מבטלין העולמות ועצמם אליו ממש כגוף שמתייחד עם הנפש ובטל אליו בביטול גמור אבל עם כל זה הגוף הוא מהות נבדל מהנפש רק שבטל אליו מצד ההתקשרות בבחינת פלא כך היה יחוד האבות באופן זה:

3והנה הגם שאבות בוודאי היה להם גם כן אהבה רבה ואהבה בתענוגים להתענג על הוי"ה בעונג אלוק"י אשר האהבה היא נמשכת מלמעלה מן השכל אך אף על פי כן עבודתם היה על ידי בחינת אהבת עולם ומאהבת עולם באו לאהבה רבה ולאהבה בתענוגים שלמעלה מן השכל על ידי מסירת נפשם והתהפכות היש על ידי עבודתם אשר עבדו מזה הגיעו לאהבה רבה להדבק אל עצמותו ברוך הוא לעיקרא ושרשא דכולא שלא בבחינת התלבשותו יתברך בחכמה ובינה אשר הם מצד היחוד אבל עיקר עבודתם היה מצד אהבת עולם הנלקחה מחכמה ובינה דזעיר אנפין שהוא התמשכותו לעולמות בבחינת יחוד שזהו נקרא בחינת חצוניות שהוא התלבשות אורות בכלים בבחינת חיות אשר הכלים נערכים בבחינת גופא והאורות שהוא אור אין סוף ברוך הוא המתמשך בהכלים הוא בחינת נפש והוא בחינת החיות וקישורם ויחודם הוא על ידי רצונו יתברך שהוא כחו הפלא והוא בחינת כתר רק שהתקשרות זה הוא מחיצוניות הכתר שהוא מצד התפשטותו יתברך בבחינת עולמות אשר מצד בחינת התמשכותו לעולמות נערך בבחינת גופא אבל מצד פנימיותו יתברך הרי אין להעריך בחינת כלים ואורות שהם בחינת גוף ונפש מאחר שאין זולתו ואין מציאות בלעדו והוא לבדו יתברך פשוט בתכלית הפשיטות איך תעריכו לגוף ונפש חס ושלום אשר זה מורה על שני מהותים רק שהם מתקשרים לאחד רק הערכת הכלים והאורות הוא מצד הנגלה אשר כל המציאות נגלים במהותים נבדלים ועל ידי התמשכותו יתברך מתייחדים ביחודא חד על ידי כחו הפלא אשר על כן נקרא בחינת יחוד זה בחינת חצוניות דהיינו כמו שאנו רואים את העולמות בחצוניותם בלי התבונן בפנימיותם אשר מצד חצוניותם נגלו ליש ומהותים נבדלים בבחינת גוף וכלים רק שהם בטלים ליחודו יתברך המתייחד בהם אבל כל ההתגלות הוא על ידי הכלים ולכן כל הכלים הם בבחינת זעיר אנפין שהוא מצד צמצומו יתברך להיות נגלה בבחינת יש רק שהוא בבחינת יחוד:

4ולכן נקרא באדרא רבה זעיר אנפין הוא מלבר ודי למבין ולכן בחינת האבות מושרשים במדותיו של בחינת זעיר אנפין כי בחינת אברהם הוא קו ימין של זעיר אנפין שהוא חכמה חסד נצח ובחינת יצחק הוא קו שמאל בינה גבורה הוד ובחינת יעקב הוא קו אמצעי דעת תפארת יסוד כי מדת אברהם אבינו עליו השלום היה להמשיך יחודו יתברך בעולמות על ידי אהבה וחסד שהוא התגלותו יתברך בבחינת עולמות לייחדם וכן היה עבודתו לייחד העולמות אליו יתברך מתתא לעילא כמאמר הכתוב ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה כי בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו שלש שנים הם החכמה בינה דעת שעל ידי חכמה ובינה ודעת השיג שלכל המציאות יש בורא שבראם מאין ליש ומהוום ומחיים ומקיימם בלי שינוי ואין נמצא בעולם אשר נמצא בלתי אמתת המצאו והוא נמצא בכל הנמצאים בלי שינוי אשר על כן היה מקשר כל העולמות ומבטלם אליו יתברך ומיחדם ביחודו ולא היה מבין בהעולמות יש וזולת ונפרד חס ושלום רק היה מבין ומביט אל החיות שבתוכם שהוא אור הוי"ה ויחודו יתברך השופע עליהם ומחמת זה היה מבטלם כביטול הגוף אל הנפש אשר להגוף אין שום פעולה ותנועה בלתי הנפש וכלא נחשב לגבי הנפש ועיקר הוא חיות הנפש כן היה מבטל כל פעולות העולמות אליו יתברך מתתא לעילא עד שלא נגלו העולמות אצלו לאיזה מהות רק העיקר הוא חיות של העולמות שהוא אור הוי"ה השוכן בתוכם לכן בהעלאה והתקשרות זו נגלה אליו הוי"ה ברוך הוא שהוא יחודו יתברך ובחינת התקשרות זה הוא על ידי קו ימין שהוא מצד החכמה הוא כח מ"ה שהוא ההשכלה שהשכיל שהוא רק כחו יתברך בבחינת העולמות אשר על כן העולמות בטלים אליו יתברך ובבחינת הלב הוא בחינת חסד שהוא אהבה שנמשך בנפשו להדבק אליו יתברך ולהכלל ביחודו בבחינת נמשך אחריך כמים ובבחינת נצח הוא הנצוח על ההיפוך לבטלו ביחודו וזה היה מתתא לעילא וכן מעילא לתתא כתיב ויקרא שם בשם הוי"ה א"ל עולם דהיינו שהמשיך יחודו יתברך מעילא לתתא בבחינת עולם על ידי מדת א"ל שהוא החסד וכמו למשל האב שמתמשך לבנו בעצם מהותו ושכלו הגדול ומצמצם את שכלו ומדותיו בערך שכל ומדות של בנו ולהתאחד עם שכלו ומדותיו ביחודא חד דהיינו להיות משכיל בערכו ולהיות לו אהבה בבחינת אהבת בנו הגם ששכל ומדות של בנו אינם נערכים אליו באיזה ערך מצד עצם מהותו אבל מצד אהבתו הגדולה מתאחד עמו ומאחר שמתאחד עמו הרי כל מהותו נמשך אל מהות בנו בלי פירוד כן הוא כביכול התגלותו יתברך בעולמות אשר בבחינת התגלות העולמות הרי הם אין ערך לגבי עצם מהותו אך מצד האהבה והחסד אזעיר קדושתיה להתגלות בעולמות בבחינת חכמה ומדות בערך עולמות ואברהם הוא המעורר באהבתו להמשיכו יתברך בבחינת יחודו בערך הכלים ולהתייחד בעולמות בבחינתם ומאחר שהמשיך יחודו יתברך הרי עצמותו ברוך הוא ממש נמצא אפילו מצד עולמות וזהו ויקרא שם בשם הוי"ה ברוך הוא שיהיה בחינת א"ל שהוא החסד בבחינת המשכה לבחינת עולם: