שערי עבודה, שער שלישי לג

1ומבחינת מזלא זה היתה יניקת משה רבינו עליו השלום דהיינו שביטולו היה מצד עצמותו ברוך הוא שלמעלה מן הכלים שהם חכמה ובינה הגלויים שהם מצד התגלות העולמות והתגלות זה הבחינה בבריאה הוא בהיכל הרצון ששם הוא מקומו של משה כי כל זה שבארנו בבחינת מזלא היינו מצד המקור להתגלות אבל ההתגלות אי אפשר לבא לידי גילוי אלא בבחינת בריאה כי אפילו בכלים דאצילות כתיב כי לא יראני האדם וחי כי למעלה מן הבריאה הוא התגלות אין סוף ברוך הוא אשר אינו בערך גילוי כל שכן קודם האצילות ומה שאנו מדברים באצילות ולמעלה מן האצילות הוא מצד המקור מצד כחם של הנבראים בחינה זו היא מקבלת מבחינת אצילות ובחינה זה קבלתה מלמעלה מן האצילות אבל עיקר מקום הגילוי הוא בבריאה וכמו למשל בביטול השרים ועבדים אל המלך אשר זה מתבטל אליו מצד התפשטותו במדינות וממשלתו עליהם ויש מתפעל מצד חכמתו וגדולתו ותפארתו וגבורתו ויש מתפעל מצד עצם המלך אבל המלך בעצמו דרך כלל הוא אחד עם מדותיו ועם התפשטותו הכל הוא המלך בעצמו רק השינוי הוא אצל המתבטלין זה תופס את אופן המלך בזה האופן ומתפעל בערך תפיסתו בו וזה תופס יותר גדולת המלך והתפעלותו יתירה וכו':

2כן הוא כביכול כל הבחינות הנזכרים לעיל האמורים המה רק בבחינת ביטול הנמשך בנשמות שמצד הבריאה יש מתפעל מהתפשטותו יתברך בעולמות התפעלותו זו נמשך ממדת מלכותו יתברך המתמשך בעולמות ונקראת בחינת יראה תתאה וגם האהבה נקראת אהבה זוטא ויש נשמות שמתפעלין מצד פנימיות יותר שהוא מצד יחודו יתברך הנמשך בחכמתו ובינתו ודעתו וחסדו וגבורתו ומייחד כל העולמות אליו בחינה זו נקראת אהבת עולם ונכללת בה גם כן אהבה רבה והיא מדת האבות והתעוררות זו הוא הנקרא זעיר אנפין דאצילות ויש שהתפעלותו מצד עצמותו ברוך הוא לא מצד התפשטותו בבחינת עולמות אפילו מבחינת חכמתו ובינתו רק מעצמותו ברוך הוא שאינו בערך חכמה והבנה רק מתבונן בכחו יתברך אשר אין צמצום מעלים לפניו יתברך כלל וכל העולמות אינם תופסים במהותם לגביה יתברך והוא נקרא אהבה רבה דהיינו שהאהבה היא לא מצד פעולותיו יתברך אלא מצד העצם והיא מדת משה רבינו עליו השלום וכמבואר ברעיא מהימנא אפילו הוו כל עלמין תחות רשותיה הוה יהיב לון בשביל לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתיה וכו' ורחימותא דרחים לון יתיר מגרמיה ורוחיה ונפשיה כי אהבתו היה שלא מצד שהוא יתברך מתקשר עם העולמות בבחינת חיות כחיות הנפש עם הגוף כמאמר הכתוב לאהבה את הוי"ה אלוקי"ך כי הוא חייך אבל אהבתו היה שלא מצד בחינת כי הוא חייך כי בחינת חייך שייך מצד העולמות שנראים כגוף לגבי הקדוש ברוך הוא ומחיים ומהוום ומקיימם וכל הנגלה אינו אלא לגבי דידן אבל לגביה הרי אין להעריך שום מהות בלעדו ולכן משה שהיה אחיזתו מצד העצם אשר מצד עצמותו ברוך הוא אין הכלים תופסים בו לאיזה מהות כלל שהוא לבדו יתברך אפילו מצד העולמות לכן נאמר במשה ותמונת הוי"ה יביט שהביט בעולמות תמונת הוי"ה ברוך הוא אשר ידוע שהוא שם העצם דהיינו שאין זולתו יתברך אפילו מצד העולמות לכן אהבתו היה יתיר מגרמיה וכו':

3וכל אלו הבחינות הן הכל מצד נשמות הנבראים אשר בחינת ביטול זה הוא מצד מדת מלכותו יתברך וביטול זה הוא מבחינת היחוד שהוא זעיר אנפין וביטול זה הוא מצד חכמה ובינה שלמעלה מן האצילות שהוא זעיר אנפין אבל דרך כלל הכל הוא אין סוף ברוך הוא לבדו למעלה מן האצילות ואצילותו והתפשטותו יתברך בבחינת נבראים הכל הוא לבדו בלי שינוי אשר אין לדמותו חס ושלום למלך בשר ודם אשר הוא מהות לבדו והשרים ועבדים המה מהותים נבדלים ממנו גם במהות עצמו השינויים האלו תופסים אצלו גם כן כי אין דומה התפשטותו בבחינת ממשלה לחכמתו וגדולתו בעצמותו וגם החכמה והמדות נתפסים אצלו בהרגשה אבל אין סוף ברוך הוא הרי אין זולתו כלל אפילו בחינת הנבראים המה גם כן מעצמותו ברוך הוא וכל השינויים המה רק מצד הנבראים מצד הסתרתם בזה נגלה כחו מצד בחינה זו ובזה נגלה כחו מצד בחינה זו לפי ערך חילוקי המדריגות שבנשמתם דהיינו שיש בחינות נשמות שהם מאצילות דהיינו שנתגלה בבחינתם בחינת אצילות דהיינו אותן נשמות הגדולות הדבוקים תמיד ביחודו יתברך בלי הפסק והמה תמיד בביטול אליו יתברך באופן שלא נגלה להם גופם והעולמות לבחינת יש אפילו רגע אחד והם נשמות האבות ומשה רבינו עליו השלום ודומיהם:

4וכמו שאמר רבי שמעון בר יוחאי עליו השלום בחד קטירא אתקטרנא ביה בקודשא בריך הוא בחינת נשמות אלו המה מבחינת אצילות דהיינו כמו שאצלו יתברך כל בחינת התחלקות העולמות ובחינת כלים שהם חכמתו ומדותיו יתברך המה מיוחדים בלי שום שינוי באופן שמתייחדים כיחוד הנפש עם הגוף אשר הגוף אינו עולה בשם בלי החיות ואין לו שום בחינה ותנועה מצד מהותו כן בבחינת נשמות אלו אשר בטלים למקורם בלי שום הפסק ואין להם שום רצון וחכמה ומדה רק מבחינת אלוק"ותו יתברך ובטלים אליו יתברך תמיד הרי שורש נשמתם המה מאצילותו יתברך ובבחינת נשמות אלו יש כמה בחינות ומדריגות עד אין קץ כמו שיש חלוק בין בחינת האבות ובין בחינת משה רבינו עליו השלום כי האבות נשרשים ומאוחזים בחכמה בינה דעת ומדות דזעיר אנפין דהיינו שעל ידם נגלה יחודו יתברך מצד מדותיו ובחינת משה רבינו עליו השלום היתה אחיזתו מבחינת חכמה שלמעלה מהאצילות שהוא בחינת חיה דאצילות ואף על פי כן הכל הוא בחינת אצילות רק שאחיזתו בבחינת פנימיות אצילות שלא נגלו בבחינת כלים כמו למשל באדם יש חכמה בינה דעת ומדות הנמשכין במוחין בבחינת השכלה והבנה ויש גם כן אצלו חכמה הנעלמה אשר לא נגלה במוח ונקראת בחינת חיה שבנפש אשר ידוע שלבחינת חיה אין כלי כנגדה בגוף כי היא למעלה מבחינת כלים אך אף על פי כן גם בחינת חיה היא בכלל בחינת האדם ואפילו בחינת יחידה שאינה בערך השגה אף על פי כן גם היא נערכת מצד האדם כן כביכול יש התגלות בבחינת אצילות בבחינת כלים ויש בבחינת אצילות גופא למעלה מבחינת כלים שהוא בחינת חכמה שאינה בערך הכלים ונקראת בחינת חיה אך אף על פי כן היא נערכת בבחינת אצילות כי שלא בבחינת אצילות אין לתאר שום בחינה ושורש מאחר שאין סוף ברוך הוא אינו בערך המשכה והתגלות אשר אין זולתו כלל לכן כל הבחינות נערכים מבחינת אצילות ונשמות אלו ביטולם הוא בלי הפסק אפילו שלא מצד ההתבוננות כי אם מצד קישורם האמיתי ודי למבין: