שערי עבודה, שער שלישי לה

1והנה כבר נתבאר לעיל כי בכל הבחינות יש בהם קטנות וגדלות דהיינו עיבור יניקה מוחין כמו שנתבאר בביאור אלו הבחינות בבחינת עבודת ויחוד האבות בבחינת יחוד מצד העולמות כן הוא בבחינת משה שביטולו הוא מצד עצמותו ברוך הוא ובחינה זו נקראת קטנות וגדלות שנית ויש בכל בחינה מאלו הבחינות אופנים לאין קץ בכל פרטי נשמות יש נשמה שבחינתה נערכת בבחינת גדלות לגבי נשמה שבמדריגה תחתונה ממנה ויש שנערכת בבחינת יניקה יש שנערכת בבחינת קטנות שהיא בחינת עיבור וכן יש בכל נשמה בבחינתה שנחלקת באלו הבחינות פעם היא בבחינת קטנות ופעם היא בבחינת יניקה ופעם היא בבחינת גדלות דהיינו שבעת התפלה בעת התבוננותו והעמקת דעתו כל אחד לפי ערכו והתפעלותו לגדלות תחשב לו נגד בחינתו שלאחר התפלה שאז מסתלקין המוחין שלו ובחינת ביטולו נשאר בהעלם אצלו רק הוא בבחינת הסכמה וניצחון והודיה והתקשרות בלי התבוננות והתפעלות במדותיו אז הוא בבחינת קטנות ששכלו ומדותיו המה בבחינת עיבור והעלם ואין מתגלה אצלו רק בחינת הסכמה בלב לסור מרע הגמור ולהתדבק בבחינת ועשה טוב ופעם אפילו אחר התפלה נותן דעתו להתבונן ביחודו יתברך ויש לו התפעלות בתשוקה לדבקה בו בבחינת אהבה ויראה נקראת בחינת יניקה ובכל בחינה מאלו אפילו בתפלה יש גם כן כל השלשה בחינות אלו פעם שעבודתו בבחינת קטנות ופעם עבודתו בבחינת יניקה ופעם עבודתו בבחינת גדלות אשר דרך כלל נסדרה התפלה בבחינות אלו דהיינו בפסוקי דזמרה ויוצר אור בחינת התפעלותו הוא בבחינת קטנות ואהבת עולם וקריאת שמע הוא בחינת יניקה ושמונה עשרה שהיא בחינת תפלה היא בחינת גדלות כאשר יבואר זה אם ירצה השם בשער סדר התפלה ואי אפשר להאריך בכל הפרטים שיש בזה הן מבחינת עבודת כל אחד ואחד בבחינתו בעצמו והן בפרטיות חילוקי נשמות אשר יש נשמה שבחינת גדלות שבה נערך לקטנות לגבי נשמה הגבוה ממנה וכדומה לזה פרטים עד אין קץ:

2וכל זה נאמר באותן העוסקים תמיד בעבודת הוי"ה ולהעוסקים במשא ומתן בעת הסתלקות המוחין אחר התפילה ועוסק במשא ומתן אז אי אפשר להעריך אפילו בבחינת קטנות רק שנשאר בחינת רשימו שהיא מבחינת אהבה מוסתרת שבלבו אחר שמביאה אל הגילוי בקריאת שמע ותפלה כל חד וחד לפום שיעורא דיליה גם אפילו אחר הסתלקות חכמתו ומדותיו נשאר רושם בנפשו מבחינת הביטול שהיה בעת התפלה כידוע שכל דבר שבקדושה אפילו אחר הסתלקות הקדושה נשארה רשימו מהקדושה והרשימו שנשארה בנפשו היא אפילו בעת עסקו בעניני עולם הזה שיכול להיות אצלו בבחינת זכרון בנפשו ועל ידי בחינת הזכרון הזה יכול לטפס למעלה לפי שעה לבחינת הביטול שהיה בעת קריאת שמע ותפלה ולכן בכל היום עיקר הוא בחינת הזכירה דהיינו לעורר כח הזכרון כי בחינת זכרון הוא למעלה מן השכל כמו למשל אדם המקבל עליו איזה ענין להיות אצלו לזכרון:

3והנה בעת שפונה עצמו לעסוק בענין אחר הרי שכלו ודעתו ומחשבתו הוא באותו עסק וענין הראשון אינו במציאות בעת הנזכר לעיל אך אף על פי כן הענין מוכרח להיות בכח שכלו רק שהוא אינו בגילוי כי אם בכח שכלו הנעלם המקשר כל בחינות כלי הגוף בבחינה אחת והוא בחינת אין כי בחינת אין הוא שהדבר במציאות ואף על פי כן אינו נגלה ולכן הזכרון בא לאדם הגם שאינו נותן דעתו בזה ונופל במחשבתו פתאום ברגע אחד והוא מבחינת אין כנזכר לעיל ועוד זאת שמצד הזכרון הזה יכול להניח כל עסקיו וברגע אחד מתפעלים כלי הגוף דהיינו רגליו להלוך וידיו לעשות איזה דבר בלי התבונן בשכלו אם לילך או לעשות אם לאו וכל זה הוא מצד שנקבע בכח נפשו בבחינת אין שהוא בחינת התקשרות הנפש עם כלי הגוף ולכן תיכף שבא לו הדבר לזכרון מבחינת אין מתעוררים תיכף כלי הגוף מצד עצם ההתקשרות כנזכר לעיל כן צריך כל אחד ואחד בעת התפילה לקבל עליו עול מלכות שמים וביטול רצונו אליו יתברך בבחינת זכרון ובבחינת זכרון זה יבא לידי פועל ממש לעשות המצוה או להבטל אליו יתברך בפועל ממש ובזכרון ממשיך עצם כוונתו לחברה אל המעשה הגם שעתה אינו נותן דעתו להתבונן בכוונה זו אשר על כן נאמר וזכרתם ועשיתם כי הזכירה עם בחינת עשיה היא ממש אחד ועוד זאת שאפילו אינו עושה המצוה בעת ההיא בפועל ממש בבחינת זכירה זו מעלה עליו כאלו עשה כי בבחינת זכירה זו הכין כל כלי הגוף מצד כחו שבבחינת ההתקשרות שהוא בחינת אין כי בזכירה זו מעורר כל כוחותיו אליו יתברך אשר על כן הפירוש של וזכרתם ועשיתם הוא שכאשר מעורר הזכירה בזה ממש הוא מקיים ועשיתם הגם שלא נזדמן לו המצוה לעשותה בפועל וזכירה זו אנו ממשיכים על עצמנו בפרשה שלישית של קריאת שמע שעיקרה הוא לרשום הזכירה בכח נפשו על ידי בחינת ציצית שהוא גם כן בחינת אסתכלותא בלבד למעלה מבחינת חכמה והדעת כאשר יתבאר אם ירצה השם בפרטיות יותר בשער הבא וזהו למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי שעל ידי בחינת הזכירה יעשו כל מצותיו ודי למבין:

4ולכן עיקר האזהרה באה בתורה השמר לך פן תשכח את הוי"ה אלוקי"ך וכמו שמבואר בעץ חיים בענין בחינת נוקבא דזעיר אנפין שהיא מדת מלכותו פעם מקבלת מנצח הוד יסוד דזעיר אנפין כו' וכשהיא בבחינת הסתרה שמסתתרת בבריאה יצירה עשיה כל תשע ספירותיה שהיא מבחינת חכמה שלה עד למטה מסתתרים ומתלבשים בבריאה יצירה עשיה ורק בחינת כתר שלה נשאר תמיד דבוק באצילות וכמאמר הכתוב לעולם הוי"ה דברך נצב בשמים ומצד בחינת הכתר הזה תוכל להעלות כל תשע ספירותיה להעלותם באצילות ועוד זאת שעל ידי תשע ספירותיה מבררת מנגה דבריאה יצירה עשיה כמאמר הכתוב ותתן טרף לביתה שמבררת מתוך רפ"ח ניצוצין והוא המבואר למעלה שהגם שכל החכמה והמדות מתפשטים בבחינת יש וסטרא אחרא אך כתר שלה שהוא למעלה מן החכמה שהוא כחה הנעלם דבוק תמיד בכחו יתברך והוא הוא הזכרון כנזכר לעיל ודי למבין אך כח הזכירה הזאת הוא בא מצד ביטול העצמי בעת קריאת שמע ותפלה מצד נקודת הלב הגם שהמוחין מסתלקין ומתלבשין בההיפוך נשאר כח מנקודת הלב בבחינת רשימו וממנו בא כח הזכרון אבל אם הביטול שלו היה שלא מנקודת הלב רק מצד שמתבונן בא לו הביטול ולא מצד עצם ההתקשרות לכן כשמסתלקין המוחין לא נשארה הרשימו בבחינת זכרון ולכן צריך להמשיך עליו הזכירה מצד שנותן לבו מאמיתת נקודת לבבו מזה בא לו כח הזוכר ודי למבין:

5והנה כבר בארנו שכל הבחינות האלו נוהגים בשתי הבחינות אהבות האמורים לעיל הן מצד בחינת אהבת עולם שהוא מדת האבות והן מבחינת אהבה רבה שהוא מדת משה ואהרן ושני הבחינות הנזכרים לעיל ישנו בכל אדם ובכל זמן ובכל בחינה:

6והנה עיקר העבודה בתחילה היא מדת האבות שהיא בחינת אהבת עולם ומזה יעלה ויגיע לאהבה רבה אך עם כל זה פעמים שאינו יכול להתפעל מצד ההתבוננות בבחינת יחוד העולמות אליו יתברך ישים בלבו להבטל בבחינת אהבה רבה שהוא הביטול מצד עצמותו ברוך הוא בהשכיל בדעתו שהוא עיקרא ושרשא דכל עלמין ואין זולתו כלל ואין העולמות תופסים לאיזה מהות כלל ויכול להיות שיהיה יכול להתפעל מבחינה זו דייקא הגם שבחינה הזאת היא העולה במעלה על האהבה הנזכרת לעיל וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה משאלת סבא דביה אתונא האי גברא דאזיל בעי למיסב אתתא ולא יהבי ליה מאי חזא דאזיל להיכא דמידלא מיניה נטל סיכתא ודצה לתתאי ולא עאל דצה לעילאי מינה ועאל אמר האי נמי מתרמיא ליה בת מזליה וכן הוא בכל בחינות העבודה פעמים לא יכול להתפעל מבחינה תתאה ומתפעל דוווקא מבחינה שלמעלה הימנה מצד כי אתרמיא ליה בת מזליה שהוא מבחינת מזלא שהוא השפעה מלעילא שהוא שפע אלוק"ות שנשפע על כל נפש מישראל פעמים נמשך אליו השפע באופן זה ופעמים ההשפעה באופן השני ודי למבין ויתבאר עוד אם ירצה השם בשער הבא: