שערי עבודה, שער שלישי לט

1ומזה תבין מה שמבואר בזוהר הקדוש פרשת בלק שעיקר בחינת תפלה הוא מבחינת משה כמאמר הכתוב תפלה למשה וגם בחינת דוד נקרא תפלה ובבחינת עני נקרא גם כן תפלה כמאמר הכתוב תפלה לדוד תפלה לעני ובחינות תפילות אלו יתבארו אם ירצה השם בשער סדר התפלה אבל עיקר בחינת התפלה הוא מבחינת משה כי תפלה היא המשכת אלוק"ותו יתברך בעולמות ותפלה היא התחברות והתקשרות למהות אחד ממש שיהיה נגלה עצמותו ברוך הוא אפילו בבחינת העולמות בלי מהות נבדל כלל ושיהיה נגלה עצמותו שלא בבחינת כלים והסתרה כלל עיקר המשכה זו הוא על ידי בחינת משה שהוא בחינת אהבה רבה הגם שעל ידי מדת אהבת עולם גם כן נגלה יחודו יתברך עם כל זה התגלות זה הוא על ידי בחינת הכלים כגילוי הנפש על ידי פעולת הגוף הגם שבזה נגלה בחינת הנפש עם כל זה התגלות זה הוא בא על ידי התלבשות בבחינת כלי הגוף אבל עצם הנפש כאשר היא במהותה אינה בערך התגלות רק התגלותה הוא מצד ההתקשרות כן כביכול הגם שעל ידי בחינת האבות גם כן נגלה כחו יתברך לבדו אך עם כל זה גילוי הזה נגלה על ידי פלאותיו יתברך בבחינת עולמות על ידי בחינת התקשרות ויחוד וביטול העולמות אליו יתברך אבל עצמותו ברוך הוא הרי לא נתגלה כאשר הוא באמת אשר מצד האמת הרי אין זולתו כלל אבל על ידי בחינת מדת משה הרי הגילוי מצד אמיתותו ברוך הוא אשר אין זולתו כלל דהיינו על ידי התעוררות זה מעוררין יחודו יתברך בבחינת יחוד עצום בבחינת גילוי מהותו הגם שגילוי זה הוא גם כן על ידי הכלים אך הכלים המה רק בחינת מעבר בלבד שעל ידי הכלים נגלה פנימיות העצם אשר עיקר הגילוי היא בחינת עצמותו ברוך הוא בבחינתו שלא בבחינת צמצומו יתברך בעולמות רק מפני שעצמותו יתברך אינו בבחינת גילוי כלל ואם היה גילוי אין סוף ברוך הוא כאשר הוא בעצמותו אזי לא היו העולמות בבחינת מציאות כלל לכן מתגלה על ידי הכלים אבל עיקר ההתגלות הוא בבחינת עצמותו ברוך הוא:

2ויובן זה על פי משל כשהחכם משפיע להמקבל בערך כלי המקבל הרי מוכרח לצמצם חכמתו ולהלבישה באופן המקבל ועל ידי הצמצום הזה מבין חכמת רבו וכוונתו אבל ההבנה היא על פי כליו ועל ידי כלים האלו מתקשר ומתדבק לחכמת וכוונת המשפיע אבל כשהמקבל נתגדל בחכמה עד שיהיה מבין עצם כוונת רבו אז יתדבק אל עצם חכמתו של המשפיע והמשפיע מגלה לו חכמתו שלא בצמצום והתלבשות אבל עם כל זה אפילו ההתגלות הזאת הוא מוכרח גם כן להשפיע ולהסביר לו על ידי כלים בכדי להמשיך עצם חכמתו על ידי ההסבר כי בלא ההסבר לא יגיע להשיג חכמתו כאשר הוא בעצם רק אם מסביר לו אז על ידי ההסבר הזה מבין עצם כוונתו וחכמתו בלי הבדל ואז עיקר השכלתו הוא בעצם החכמה וההסבר הוא לו רק בחינת מעבר ועוד זאת כשמשכיל עצם החכמה יכול להסבירה באופן אחר מה שאין כן בבחינה הראשונה כלי ההסבר המה עיקר להבין על ידי ההסבר כוונת וחכמת רבו ואם ישכח ההסבר אזי יאבד החכמה מאחר שבחינת מהות חכמתו רחוקה ממהות חכמת רבו עם כל זה בחינה הראשונה היא הגורם להתחבר אל עצם החכמה כי בלא בחינה הראשונה הרי אין לו התחברות כלל:

3כמו כן יובן זה בשני בחינות האהבות הנזכרים לעיל כי בחינת מדת האהבה מצד יחודו יתברך בבחינת עולמות הרי יחודו יתברך נמשך על ידי צמצום בערך העולמות דהיינו שמגלה כחו יתברך בעצמותו על ידי בחינת העולמות בבחינתם לכל אחד ואחד כפום התקשרות אליו יתברך כמאמר הכתוב נודע בשערים בעלה שהוא נודע לכל חד וחד לפום שיעורא דיליה וכמאמר הכתוב כי נער ישראל ואוהבהו ולכן נקרא בחינת יחוד הזה בשם זעיר אנפין כמו שנתבאר לעיל לכן הגם שעל ידי היחוד בבחינת אהבה זו נגלה כחו וכוונתו יתברך אבל הגילוי הזה הוא רק בבחינת צמצום והתלבשות אבל כאשר יעלה ויגיע לבחינת אהבה רבה כנזכר לעיל הגם שהתגלותו הוא גם כן על ידי בחינת הכלים עם כל זה על ידי בחינת הכלים נגלה בחינתו יתברך כאשר הוא בעצמותו ברוך הוא והכלים המה רק בחינת מעבר בלבד להתגלות עצמותו ברוך הוא בבחינתו יתברך שלא בבחינת צמצומים בבחינת כלים ולכן על ידי בחינת תפלה יש כח בצדיקים הגדולים לשנות הטבעים כמו מים ליבשה וכן חומץ שידלוק מאחר שנגלה עצם מהותו ברוך הוא אשר לגביה אין הכלים תופסים למהות כלל וכאשר מבואר במשל הנזכר לעיל שכאשר נגלית עיקר החכמה יכול להסבירה בכמה אופנים ודי למבין והבן ועיין בחלק הראשון בשער האנפין בסופו שם נתבאר זה בביאור היטיב:

4ולכן עיקר בחינת תפלה היא בחינת רצון כמו שאנו אומרים יהי רצון שבזה נגלה רצונו יתברך על ידי כמה אופנים ויכולים לשנות מרעה לטובה ולא שיהיה שינוי רצון אצלו חס ושלום רק מצד הביטול הזה אשר עיקר הוא התגלותו יתברך בעצמותו שלא בבחינת הכלים אם כן יכול לבטל בחינת הכלים האלו אשר נגלה על ידי הכלים גילוי רצונו יתברך באופן הכלים האלו ויהיה גילוי רצונו יתברך בכלים אחרים דהיינו צרופים אחרים ודי למבין והבן אך עם כל זה בחינה זו באה מצד בחינה הראשונה שהוא התלבשות והתייחדות העולמות אליו יתברך בבחינת יחוד בבחינת הכלים כי אם לא יקדים בחינת יחוד זה הרי העולמות מצד הגילוי המה רחוקים בתכלית הריחוק בדרך כלל וכן בדרך פרט בבחינת אדם הרי נפשו אלוק"ית היא העולה למעלה ורוח הבהמה היא יורדת למטה אשר מרחק רב ביניהם ואדרבה הם מנגדים זה לזה אבל כשמבטלין הגילוי מצד העולמות בבחינתם ומקרבים ומייחדים העולמות אליו יתברך ובזה מתייחדים שתי הנפשות לאחד אז על ידי היחוד הזה נגלה עצם נקודת הלב בבחינת היחוד הזה אשר נקודת הלב הוא מצד העצם לכן בזה לא יקשה לך על מה שבזוהר מבואר שעיקר התפלה הוא בחינת משה הלא אמרו רבותינו זכרונם לברכה תפילות אבות תקנום וגם בזוהר עצמו מבואר דצלותין תקינו אבהן אברהם תיקן תפילת שחרית כו':

5אבל באמת כשתדקדק על הלשון שאבות תיקנו דהיינו שעשו הכנה ותיקון ביחודם להתחברות האמיתי שיהיה נגלה בחינת עצמותו ברוך הוא על ידי עבודתם ויחודם אך עיקר התפילה היא מבחינת משה ודי למבין ועל כן קדמו לתפילה שהיא שמונה עשרה פסוקי דזמרה ויוצר אור וקריאת שמע ואמת ויציב שהם מדת האבות כי ברכות שקודם קריאת שמע שהוא יוצר אור ואהבת עולם היא בחינת מדת אברהם וקריאת שמע היא בחינת יצחק ואמת ויציב היא בחינת יעקב וכאשר מבואר מעט מזה לעיל ויתבאר עוד אם ירצה השם בשער הבא ואחר זה הוא בחינת תפילה וכל זה הוא מצד עיקרית כוונת המכוון שבתפלה אבל כל אדם יאחז דרכו לפי ערכו ולפי שיעורא דיליה דהיינו להמשיך אלוק"ותו יתברך מצד היחוד שהוא בחינת האבות בבחינת חיות אלוק"י כמו שכתוב תפילה לא"ל חיי להמשיך חיות אלוק"י בבחינת נפשו כי בחינת תפלה למשה לאו כולי עלמא יכולים להשיג אופן זה הביטול רק לפרקים יכול להיות נמשך בהתעוררות בחינת ביטול זה בהארה בנפשו ובהארה דהארה מצד בחינת נפשו שנכללת בכל האופנים והבחינות כאשר יתבאר לקמן אם ירצה השם: