שערי עבודה, שער שלישי ד

1ומדת יצחק אבינו עליו השלום היה להיפך שהוא מצד הגבורות ורשפי אש לצאת מגדרי הכלים ואדרבה להעלות העולמות אליו יתברך כאשר הוא בבחינת עצמותו ברוך הוא ושלא יהיו הכלים מסתירים אליו יתברך ולכן יצחק הוא קץ חי שהוא בחינת יציאתו מגדרי הכלים ולהיות נכספה וגם כלתה נפשו אליו לידבק ולהכלל במקורא ושרשא דכולא שהוא שלא בבחינת התלבשותו יתברך בבחינת כלים והוא מצד בינה כי בחינת בינה הוא ההתבוננות שהיא לעמוד על הדבר ולחקור אחר שרשה ומקורה כי חכמה הוא להשכיל עצם הדבר ומהותה וכחה והמשכתה ובינה היא לחקור אחר שרשה לכן בחינת אברהם היה להשכיל כחם של העולמות והמשכתם ולכן השכיל שכחו יתברך נמצא בכל העולמות והוא יתברך נמשך בהעולמות ומבחינת השכלה זו היה מייחד העולמות בכחו יתברך כנזכר לעיל ולכן נקרא חכמה מים שיורדים ומתמשכים ממקום גבוה למקום נמוך דהיינו המשכת אין סוף ברוך הוא בעולמות בבחינת יחוד אבל מדת יצחק היה מבחינת בינה ובינה הוא להתבונן בשרשם של העולמות מאין נלקחו אשר שורשם הוא אין סוף ברוך הוא שאינו בערך ידיעה והשגה כלל ואין סוף לרוממותו יתברך אשר מושלל מערך העולמות בערכים אין קץ ולכן היה ההתפעלות שלו לצאת מגדרי הכלים והעולמות לעלות לשרשו והוא קץ חי שהוא למעלה מבחינת חיות העולמות ולכן בחינת בינה הוא אש כמו שהאש הוא טבעו לעלות למעלה ליפרד מהפתילה ולכן בחינת יצחק היה מבחינת רשפי אש שהיא בחינת בינה שהוא מצד הבינה שבמוחו הוא חשקו לצאת מהגוף לעלות לשורשו וכשבא לבחינת הלב בבחינת הרגשת הלב נקרא פחד יצחק שמזה בא פחד הוי"ה בלבו כאדם שיש לו פחד נרתע כל גופו ואינו יכול להתיישב בגופו מחמת הפחד כן נרתע הלב מפחד הוי"ה שאינו יכול להתיישב בבחינת כלי הגוף מצד הפחד ובבחינת הוד שהוא לשון הודאה בבחינת הסכמה אשר אין עוד מלבדו בזה היה מבטל כל בחינת היש אליו יתברך לכן היה בחינת קו שמאל שהוא בינה גבורה הוד:

2והנה בחינת יצחק הגם שמדתו היה לצאת מגדרי הגבול והיש לעלות לשרשו אף על פי כן עיקר הבינה היה מצד העולמות מצד שנגלה מציאות העולמות וברואים לאין מספר מבחינות הכלים האלו היה מתבונן בשרשם של הכלים מאין מוצאם ומזה בא לו ההתפעלות כמאמר הכתוב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה דהיינו על ידי בחינת אלה שהוא התגלות קיימא לשאלא עליהם מי בראם ולכן הוא קיימא לשאלא ולא למנדע ולכן התבוננותו נערכת גם כן בבחינת חצוניות הבינה שהוא מצד בחינת הכלים כי בינה זו הוא מצד פעולותיו אבל לא מצד העצם שהוא הבינה בעצמותו ברוך הוא שלא מצד הכלים אך עם כל זה בחינת יצחק היה גם כן בחינת בינה עילאה מצד העצם גם כן אבל עיקר והתחלת הבינה היה מצד הכלים ומדת יעקב אבינו עליו השלום היה בחינת אמת שהוא רעותא דלבא שהוא מבריח מן הקצה אל הקצה ומחבר שני הבחינות לאחד דהיינו שהשכיל עצמותו ברוך הוא אפילו בבחינת הכלים דהיינו שלא היה התגלות העולמות אצלו בבחינת מהות נבדל רק שהיה מבין ומביט עצמותו ברוך הוא אפילו בבחינת כלים דהיינו אפילו בבחינת יש היה הביטול שלו אליו יתברך שהבין שאין עוד מלבדו אפילו בבחינת יש ואין בחינת היש מסתיר לפניו ולכן מדתו היה קו המיצוע שהוא דעת תפארת יסוד כי דעת הוא בחינת הכרה והרגשה כמו למשל אדם שמרגיש חיותו בכל אבריו הרי הרגשת החיות משתווה בכל אבריו כי מרגיש החיות בשוה כי הדעת בא מעצם הנפש שלא בבחינת התגלות רק מההתקשרות של הנפש בגוף שהוא בחינת פלא כי מצד כחו הפלא הרי הגוף והנפש המה בהשוואה וסובל שני הפכים בנושא אחד אשר בחינת הפלא הוא מצד העצם ובעצם הכל שוה כאשר נתבאר לעיל כמה פעמים:

3לכן מצד העצם הרי החיות הוא בהשוואה בכל כלי הגוף בלי הבדל כן בחינת יעקב היה בחינת דעת דהיינו שהכיר והרגיש כחו יתברך בכל העולמות בהשוואה כי מצד כחו הפלא הרי הגבול עם בלתי בעל גבול בהשוואה כי כחו הפלא שנמשך מעצמותו ברוך הוא הוא שוה בכל וכמו למשל מאדם שראה את המלך בהיכלו ואחר כך ראה אותו במקום רחוק מהיכלו ומכירו שזהו המלך נמצא מאחר שמכירו שהוא עצם המלך ההתפעלות שוה אצלו כמו שמתפעל ממנו כאשר הוא בהיכלו כן מתפעל ממנו במקום הזה ולכן יתבטל אליו בשוה כמו כן בחינת דעת הוא הכרתו יתברך כמו שהוא בחינת אין סוף ברוך הוא שלא בבחינת התמשכותו בעולמות כן נמצא אפילו בעולמות ממש בלי שום שינוי ועל ידי זה היה הביטול של יעקב אבינו עליו השלום ולכן נקרא מדתו אמת כי מצד האמת הרי הכל הוא אין סוף ברוך הוא והוא שוה בשמים ובארץ כי כל השינויים הוא מצד הסתרה והלבשה אבל באמת הכל הוא עצמותו ברוך הוא ולכן נקרא תם יושב אוהלים כי תם הוא לשון תמימות שהוא שלימות וגם לשון תם שהוא הולך בתמימות בלי התחכמות בדבר רק מתנהג בדבר בתמימות כן בחינת יעקב אבינו עליו השלום היה גם כן בבחינת תמימות שראה והבין עצמותו ברוך הוא בלי שום התחכמות רק מצד העצם ומצד העצם הכל הוא אין סוף ברוך הוא ולכן הוא יושב אוהלים כי היה מחבר שני האוהלים לאחד שהוא עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגלייא:

4והנה מדת אברהם אבינו עליו השלום הגם שהיה מבין גילוי אלק"ותו יתברך בבחינת עולמות והיה מייחד העולמות בבחינת יחוד אליו יתברך אך עם כל זה נגלים אליו העולמות בבחינת מהות נבדל רק מצד כחו יתברך בבחינת המשכתו לעולמות הוא מייחדם אליו יתברך בבחינת יחוד עצום להמשיך גילוי אלקו"תו יתברך אפילו בבחינת עולמות וכן בחינת יצחק הגם שהיה מדתו לעלות לשרשו ולבטל כל העולמות לשרשם שלא יהיו נגלים למהות נבדל אך אף על פי כן התבוננותו היה מצד העולמות הנגלים אליו בבחינת ההתגלות שהוא בחינת אלה והתבונן מי ברא אלה ומחמת התבוננות זו היה מבטל כל העולמות אליו יתברך אבל מדת יעקב היה שלא נגלו העולמות אליו למהות נבדל על ידי הדעת שהוא הכרה והרגשה שהרגיש אלק"ותו יתברך אפילו בבחינת העולמות אשר אין עוד מלבדו אפילו מצד היש ולכן היה מטתו שלימה ולכן בבחינת מוח נקרא דעת שהוא ההרגשה והכרה כי ההרגשה והכרה היא הכל במוח ומצד מוחו היה הביטול אליו בעצם ההרגשה שלא היה מרגיש גופו והעולמות לשום מהות נבדל רק שהיה הכל הרגשת והכרת אלק"ותו יתברך ומצד הלב בבחינת התגלות הלב נקרא רעותא דלבא שהוא רצון הלב שהוא הכולל אהבה ויראה כי אהבה הוא להתמשך אליו יתברך בתשוקה ולדבקה בו ופחד הוא לירא ולפחוד ממנו יתברך לבטל בחינת היש מצד הפחד והיראה ורעותא דליבא הוא שיש לו רצון חזק להתקשר ולהדבק בו באמיתות לא מצד האהבה בלבד או מצד היראה בלבד כי בחינת אהבה מורה הביטול שלא מצד העצם כי אם מצד התשוקה והחמדה לדבקה בו וכן בחינת היראה היא גם כן שלא מצד עצם הביטול רק מצד יראתו ופחדו אבל רעותא דליבא הוא רצון מצד עצם ההתקשרות ובבחינת נצח הוד יסוד הוא בחינת יסוד שבחינת יסוד הוא התקשרות חזק לדבר שמקושר תמיד אליו אפילו שלא בעת שנתן דעתו ורצון הלב הוא מקושר אל העצם לכן נקראו בחינות מדות אברהם אבינו עליו השלום:

5ויצחק עליו השלום בחינת קוין שהוא בחינת המשכה מן הצד דהיינו שנמשך ממהות למהות אבל בחינת יעקב הוא בחינת אמצע שעולה עד העצם כידוע שקו אמצעי עולה עד הכתר ועד אין סוף ברוך הוא:

6והנה הגם שמדתו של יעקב היה בחינת אמת והיה ביטולו אפילו מצד היש עם כל זה עיקר ביטולו והרגשתו הוא מצד החיצונית רק שהרגיש בחיצונית עצמותו ברוך הוא וכמו שהגוף מרגיש חיות הנפש הלא הרגשתו הוא מצד כלי הגוף רק שמרגיש בכלי הגוף הרגשת חיות הנפש אבל בגילוי לא נגלה לו מהות הנפש רק מצד כלי הגוף כן היה הרגשת יעקב אבינו עליו השלום גילוי אלק"ותו יתברך בבחינת עולמות אבל הרגשתו היה מצד העולמות רק שהרגיש אלק"ותו יתברך אפילו מצד העולמות אבל לא היה נגלה אליו הביטול אליו יתברך מצד העצם ולכן נקרא בזוהר הקדוש יעקב בבחינת גופא ויעקב הוא מלבר ונקרא דעת המתפשט בגופא שהוא בחינת דעת מלבר: