שערי עבודה, שער שלישי מא

1והנה עיקר שלימות הביטול הן מצד בחינת אהבת עולם והן מצד בחינת אהבה רבה היה רק אצל האבות ומשה רבינו עליהם השלום ויחידי סגולה גדולי הנפש צדיקים גמורים המושרשים בבחינת אצילות וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה ראיתי בני עליה והמה מועטים ויש בבני עליה גופא שני הבחינות כמאמר רבותינו זכרונם לברכה יש דעיילא בבר ויש דעיילא בלא בר דהיינו יש שביטולם בבחינת אהבת עולם שהוא בחינת חצוניות שהוא מצד העולמות נקרא בחינת בר כי בר הוא לשון חצוניות כידוע ויש שבחינת ביטולם האמיתי הוא רק מצד הפנימיות שהוא בחינת אהבה רבה והמה בחינת דעיילא בלא בר שביטולם הוא שלא מצד העולמות שנקראים בחינת בר רק הביטול הוא מצד עצמותו ברוך הוא אבל אלו נקראים בני עליה שהגיעו לשורש הביטול הזה כי נהפכו בחינת גופם ונפשם בביטול עצמי באופן שלא נעשו בחינת נפרד אפילו שעה אחת אבל דרך כלל כל עבודת איש הישראלי הוא להאיר ביטול הזה הן בבחינה זו והן בבחינה זו בבחינת הארה ודמיון ובזה יש מדרגות לאין קץ וכמאמר הזוהר קכ"ה אלף דרגין אתבריאו לצדיקייא וכל הדרגין הם מבחינת יש שיש מי שמרגיש הביטול באופן גדול ויש שמרגיש באופן קטן ממנו ומכל שכן בבחינת בינונים אשר כל ימיהם הם בבחינת מלחמה אשר זה וזה שופטן כמבואר בספר הקדוש של אדונינו מורינו ורבינו נשמתו עדן:

2ולא כמו החסרי דעת הנזהרים בנפשם שלא יגיע להם התפעלות הלב באהבה ויראה בהרגשה מטעמם הסכל כי אם ירגישו הלא יש מי שאוהב ולא ידעו כי בנפשם דברו זה להרחיק נפשם מאור החיים ולהיות דבוקים בטיט היון חומר נפש הבהמיות היורדת בסתר המדריגה להיותה נפרדת גמורה ושומו שמים על זה אשר בכל צרכי הגוף ותאות העולם הזה מקושרים בזה בהרגשה גמורה אשר מצד ההרגשה נעשו נפרדים גמורים ורחוקים מאור פניו יתברך בתכלית הריחוק ובעבודה שהוא ביטול הנפש ודביקותה אליו יתברך יראים אולי ירגישו בהתפעלות בחינת יש ואפילו ירגישו הלא על כל פנים יש בהרגשה זו גם כן מצד הטוב בבחינת ביטול רק שבחינת היש מעורב בו אבל ההרגשה בגשמיות העולם הזה הרי הוא רע גמור:

3אבל באמת כבר נתבאר לעיל שהוא עיקר העבודה למנדע טוב ולמנדע רע ולאהדרא גרמיה לטוב וזהו עיקר המלחמה דהיינו להתבונן ביחודו יתברך ולאהבה אותו ולבטל היש אליו יתברך הן בבחינת אהבת עולם והן בבחינת אהבה רבה רק שבבחינה זו יש תערובות מצד היש אשר על כן צריך ללחום מלחמת הוי"ה להכניע היש ולהעבירו כל אחד ואחד לפי שיעורו ודמיונו בבחינת הארה ושתהיה האהבה רק להוי"ה לבדו וביטול בחינת הרגשת עצמו באה על ידי שני בחינות דהיינו בהתבוננותו ביחודו יתברך וידיעתו באחדותו יתברך מזה תגיע לו הבירור לבטל היש שלו כי בידיעתו והכרתו יחודו יתברך אשר הוא יתברך אחד ואין דבר נפרד מאתו יתברך רק הוא אחד אפילו מצד העולמות ממילא יוכנו גופו ונפשו הבהמיות שבבחינת יש כי גלויים הם רק מצד ההסתרה בבחינת חיצוניות אבל בהגלות נגלות אור הוי"ה ויחודו יתברך אשר אין דבר נבדל מאתו ממילא תגיע לו הבושה והביטול לבטל היש שלו שלא יהיה נפרד מיחודו יתברך ובחינה שניה לבטל הרגשתו מצד עצמו הוא מצד בחינת אהבה רבה שהוא בחינת דעת הפנימי דהיינו מצד עצמותו ברוך הוא בהתבונן בדעתו אשר אין זולתו יתברך אשר אין נופל לומר אפילו בחינת התאחדות כי התאחדות אינו נופל לומר כי אם על שני מהותים כמבואר לעיל אבל בהתבונן שאין מהות זולתו כלל בזה יבטל הרגשתו אבל כל זה הוא בבחינת הארה ודמיון המאיר מעצם נפשו האלוק"ית מעיקרית נקודת הלב להתלבש ולהאיר בנפשו הבהמיות אשר על כן גם הדמיון הוא אמת כמבואר לעיל:

4והנה גם בחינת הביטול והדמיון הזה הוא מוכרח להיות בבחינת הרגשה בנפשו כי מאחר שכלי הנפש בעצמה ותולדתה היא לא נתהפכה ולא נתבטלה הרי היא יש גמור רק שהרגישה הביטול באופן שלא תקח לעצמה אבל לא שתתבטל מכל וכל כי בחינת ביטול מכל וכל לא היה אלא באבות ומשה רבינו עליו השלום ודומיהם ואין להאריך בזה כי זה מובן לכל אשר חננו הוי"ה בדעה מעט:

5והנה בחינת אהבה רבה עיקרה באה מצד ההיפוך כמו למשל שכשהבן הוא תמיד אצל אביו אהבתו אליו בערך התחברותו אליו בבחינת שכל והבנה אבל כשהוא רחוק ממנו תתגדל אהבתו ביתר שאת בתשוקה נפלאה כי אז תתעורר אצלו עצם התקשרותו אל אביו מצד טבעית התקשרותם בכח אחד וכמו למשל בן המלך אשר גידולו היה בהיכל המלך ונתרחק מהיכלו אצל בני כפר הלא תרבה תשוקתו ביתר שאת בכפל כפליים עד אין קץ מהתקשרותו אל אביו המלך כאשר הוא עמו בהיכלו כן כל עיקר האהבה רבה הוא מצד הבנתו רוממותו יתברך עד אין קץ והתכללות נפשו בו יתברך ובראותו ההיפך בבחינת הסתר אשר ירד בתחתית המדריגות להתגלות בבחינה התחתונה שאין למטה הימנה שהוא ישות העולם הזה אשר אין להעריך בכמה ערכים העולם הזה לגביה יתברך אשר באמת כל העולמות כלא חשיבין לגביה ומזה תתרבה התשוקה באהבה עזה לצאת מנרתקי היש לבטלו מכל וכל להתבטל אל עצמותו ברוך הוא ולכן בחינת אהבה רבה זו עם בחינת תשובה עילאה אחים הם בשורשם ובחינה אחת להם כי תשובה היא גם כן לשוב אל מקורו מבחינת ההיפוך רק שהתשובה היא מבחינת הרע הגמור על ידי חטא ובחינת אהבה רבה היא אפילו שלא מצד החטא ואדרבה כל מה שדבוק אליו יתברך ויתרבה הדעת וההבנה בעצם רוממותו אשר אין זולתו יתראה ויתגלה אליו עצם הריחוק של בחינת גופו והעולם הזה ותשפל נפשו הבהמיות ותתרבה האהבה והתשוקה ביתר שאת עד אין קץ ותמעט בעיניו כל עבודתו עד שלא תתחשב בעיניו לעבודה כלל מצד ריחוק ערכו מאין סוף ברוך הוא אשר על כן מבואר ברעיא מהימנא על משה רבינו עליו השלום שהוא מארי דתיובתא בכמה מקומות במאמר דאנת אהדרת בתיובתא ואנת הוא בעל תשובה ששקול כנגד ששים רבוא מישראל:

6והנה בחינת משה ידוע שבבחינתו לא היה שום בחינת רע כמאמר הכתוב ותרא אותו כי טוב הוא ולא היה לרע אחיזה בו כלל ואיך שייך לומר עליו שהוא בעל תשובה אלא מצד בחינתו שהיא בחינת אהבה רבה שעיקרה היא בבחינת תשובה אשר על כן בבחינת משה יש שני בחינות ביטול אחד הוא מצד הבינה בעוצם רוממותו יתברך אשר אין זולתו כלל ואשר לא הביט רק מצד פנימיות והיה ביטולו בבחינת מ"ה דהיינו שלא היה נערך לאיזה מהות כלל הן בחינת כלל העולמות והן בחינת גופו ובחינה שניה הוא ההכנעה והשפלות מצד היש בבחינתו בעצמו שלא מצד ההתבוננות כי מחמת דיבוקו אל עצמותו ברוך הוא הרי היה היש אצלו בתכלית השפלות אשר אין להעריך את היש כלל באיזה ערך וכמבואר במדרש על פסוק והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה שארבעה מיני מוכי שחין היו בירושלים אשר היו יושבים מחוץ למחנה והיו מעונים ביסורים גדולים וקשים אשר אין דוגמתם ובוודאי היה רוחם נמוך מאוד ורוחו של משה רבינו עליו השלום היה נמוכה מכולם:

7והנה נמיכת רוחם של מוכי שחין הוא מצד עצם גופם הנבזה ושפל בעיניהם לא מצד ההתבוננות ועל זה האופן היה רוחו של משה נמוכה מכולם באופן שלא היה היש נערך אליו אפילו מצד בחינתו לבדו באיזה ערך ובאיזה מהות אך לשני הבחינות הנזכרים לעיל קדמה להם בחינת ההתדבקות וההתקשרות מצד היחוד והדביקות באופן שיהיה ביטול היש מצד יחודו יתברך באהבה ויראה עצומה לצאת מגדרי היש הגמור ואז מגיע לו הביטול בשני הבחינות הנזכרים לעיל וכן הוא עצה היעוצה על כל נפש מישראל החפץ לעבוד עבודה תמה זו שראשית עבודתו יהיה על ידי התבוננות ביחודו יתברך איך שכל הנמצאים במציאות בדרך כלל ומציאות גופו ונפשו בדרך פרט המה בטלים ומתאחדים אליו יתברך מצד כחו הפלא כמבואר לעיל ומזה תגיע לו התשוקה ואהבה עזה לדבקה ביחודו לצאת מגדרי הגבול והיש הנפרד ומזה תגיע לו אהבה רבה מצד עצמותו ברוך הוא בהשכל בדעתו שאין זולתו כלל ואין מהות בלעדו ואז יבין וישכיל עצם ריחוקו מצד מהותו הנגלה בבחינת היש לבזות ולהשפיל בחינת היש מצד בחינתו עד שלא יהיה נערך גופו מצד בחינתו לאיזה מהות ומזה השפלות תגיע לו האהבה בתגבורת עצום באהבה רבה ותשוקה עצומה לעלות לשרשו ומבחינה זו יבא לבחינת תשובה עילאה לשוב אל מקורו הגם שלתשובה עילאה צריך מתחילה בחינת תשובה תתאה זה יתבאר אם ירצה השם לקמן אבל על כל פנים מצד התבוננות זו יעלה ויגיע לבחינת תשובה עילאה וכבר כתבתי ששלימות בחינה הזאת היתה בבחינת משה רבינו עליו השלום ואצלינו הוא בבחינת הארה: סליק שער יחוד התפילה שער שלישי: