שערי עבודה, שער שלישי ז

1וזהו מאמר רבותינו זכרונם לברכה לא היה אדם שקראו להקדוש ברוך הוא אדון עד שבא אברהם וקראו אדון שאמר אדנ"י אלוקי"ם במה אדע וכו' שהוא המשיך יחודו יתברך בעולמות וביטל העולמות אליו וגילה אדנותו יתברך בבחינת עולם דהיינו שגילה שכינתו יתברך בעולמו שיש אדון ומנהיג בעולם אשר הוא יתברך נמצא בכל הנפעלים והיה מייחד שכינתו יתברך עם הקדוש ברוך הוא דהיינו שלא היה מבין בעולמות רק יחודו יתברך בלי שינוי שהתפשטות אדנותו יתברך אין לדמות להתפשטות מלך בשר ודם על עמו ומדינותיו אשר המה דברים נבדלים ממהותו רק שממשלתו מתפשטת עליהם ובטלים אליו אבל עיקרם ומהותם המה נבדלים ממהותו אבל אצל הקדוש ברוך הוא הרי אין הנבראים והעולמות מהות נבדל ממנו חס ושלום כי אין זולתו יתברך וכל הנמצאים נמצאו מאמיתת המצאו לכן אפילו בהתפשטותו יתברך בהנמצאים לא נשתנה מהותו חס ושלום ולא נתרבה רק שלגבי דידן מצד ההסתרה נגלים למהותים נבדלים אבל לגביה יתברך אין צמצום והסתר מעלים לפניו יתברך ולכן היה אברהם אבינו עליו השלום מייחדם בעבודתו ונעשה בחינת מרכבה אליו יתברך באופן שהיה מבין על ידי בחינת התגלות העולמות עצם יחודו:

2כמו למשל הרוכב על הסוס הגם שהסוס מוליכו למקום חפצו וכל הילוכו והנהגתו הוא על ידי הסוס אף על פי כן עיקר הוא הרוכב והסוס הוא בטל לגבי הרוכב וכן הוא בהרכבת הנפש עם הגוף הגם שכל פעולת הנפש הוא על ידי כלי הגוף על ידי ראיה ושמיעה ודבור ומשוש והלוך וכן השכל והמדות פעולתם הוא על ידי כלי המוח והלב אף על פי כן עיקר הוא חיות הנפש והגוף אינו עולה בשם כלל לגבי הנפש כן היה מדת אברהם אבינו עליו השלום הגם שכל עיקר הבנתו ביחודו יתברך וביטולו הוא על ידי מציאות העולמות שמהם ידע והבין מציאותו יתברך ויחודו בהם והיה מבטל עצמו אליו יתברך והיה מבטל העולמות אליו יתברך באופן שהעולמות לא היו נערכים אליו למהות נבדל בעצם רק שהיה מבין בפנימיותם שהם מיוחדים אליו יתברך לכן היה מייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה והיה משלב הוי"ה באדנ"י דהיינו שכל בחינת התגלותו בשם אדנות היה משלבה בהוי"ה יתברך שהוא שם העצם שהוא בלי שינוי כלל והיה העיקר אצלו שם הוי"ה ברוך הוא ולכן השילוב הוא בחינת מרכבה דהיינו שהיה מרכיב יו"ד דשם הוי"ה ברוך הוא על א' דשם אדנ"י וכן הוא בכל האותיות ולכן נאמר בתחלה וירא אליו הוי"ה כו' ולסוף נאמר אדנ"י אל נא תעבור מעל עבדך כי באמת היה נגלה אצלו שם הוי"ה ברוך הוא בעצם ובפנימיות אבל התגלות הוי"ה ברוך הוא היה על ידי שם אדנ"י דהיינו על ידי בחינת שם אדנ"י נגלה אליו שם הוי"ה ברוך הוא בבחינת מרכבה אבל הוי"ה בעצמותו ברוך הוא בלי התלבשות בבחינת אדנ"י לא נגלה אליו כמאמר הכתוב ושמי הוי"ה לא נודעתי להם וכאשר יתבאר לקמן אם ירצה השם ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה בת היתה לאברהם אבינו עליו השלום ובכל שמה וכמבואר בספר הבהיר שאברהם אבינו עליו השלום גדלה כבת על ידי מדת חסדו דהיינו שהמשיך יחודו יתברך על מדת שכינתו יתברך ודי למבין:

3ולכן אברהם אבינו עליו השלום תיקן תפלת שחרית כי היה מייחד ומדבק והמשיך יחודו יתברך בבחינת יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה על ידי עבודתו ויחודו וביטולו אליו כמבואר לעיל וכל יחודו היה על ידי מדת החסד כמאמר הכתוב ואני ברוב חסדך אבא ביתך דהיינו הגם שמצד ההשתלשלות הרי אין להעריך אליו יתברך ערך העולמות כלל ומצד ההתגלות אין לדמות ערך העולמות בעלי גבול לגביה יתברך רק מצד חסדו הגדול נמשך יחודו יתברך בעולמות התחתונים והוא מדת החסד שיורד ממקום גבוה למקום נמוך הגם שמצד הדרגין המה רחוקים בגדרם אשר אין להעריך בחינת אין סוף ברוך הוא לערך העולמות אף על פי כן מצד האהבה והחסד מתמשך עצמות אין סוף ברוך הוא לכל בחינות התחתונים כמאמר רבותינו זכרונם לברכה במקום גדולתו שם ענוותנותו וכמאמר הכתוב מי כהוי"ה אלוקינ"ו המגביהי לשבת המשפילי לראות כו' וזהו מצד גדולתו יתברך אשר לגדולתו אין חקר לכן נמשך אפילו למדריגה התחתונה וכמו למשל ממלך בשר ודם מצד גדולתו שוים אליו השרים ועבדים ואדרבה מתראה להמון עם בפשיטות יותר מהתגלותו לשרים וכן חכם גדול משפיע השפעתו אפילו לקטנים כן הוא שמצד גדולתו יתברך מתמשך אפילו למדריגה הנמוך שבנמוכים ומתייחד בהם ולכן נקראת מדת חסד גדולה כמאמר הכתוב לך הוי"ה הגדולה וגם בהמשכה זו נתגלית מדת גדולתו יתברך כמאמר הכתוב גדול הוי"ה ומהולל מאוד בעיר אלוקינ"ו הר קדשו וכמבואר בזוהר אימת נקרא גדול כשהוא בעיר אלוקינ"ו שעיר אלוקינ"ו היא מדת מלכותו יתברך המתגלית בכל העולמות ועיר נקרא האותיות כמאמר ספר יצירה שתי אבנים בונות כו':

4שכל בנין העולמות הם על ידי אותיות ולכן נקרא מדת חסד גדולה ועל ידי החסד הוא התכוננות כל העולמות ובניינם כמאמר הכתוב כי אמרתי עולם חסד יבנה אך כשהעולמות נגלים ליש ונפרד הרי אינו נגלה מדת חסדו יתברך אדרבה הם היפך חסדו שגברו בהם הצמצומים עד שמסתיר אור הוי"ה ויחודו יתברך אבל אברהם אבינו עליו השלום גילה מדת חסדו על ידי יחודו שהיה מייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה ולכן מדתו היה מתתא לעילא גם כן במדת החסד שהוא האהבה כי אהבה מקלקלת השורה ואהבה דוחקת הבשר כי על ידי מדת אהבתו אליו יתברך ביטל עצמו וכל העולם אליו יתברך לדבקה בו ועל ידי יחוד המשיך גם כן אהבתו יתברך וחסדו להתמשך בעולמות כמשל הבן מצד אהבתו אל אביו מבטל מעשה נערות שלו ומתדבק במעשה אביו להדבק אליו וכן הוא האב מצד אהבתו אל בנו מצמצם שכלו ומדותיו בכדי להתאחד עם בנו ולכן נקרא אברהם אוהבי ולכן הוא תיקן תפלת שחרית:

5כי תפלה הוא לשון דביקות וחיבור ושחרית הוא סובל שתי משמעות כי שחרית הוא לשון שחור וגם הוא לשון אור כמאמר הכתוב מי זאת הנשקפה כמו שחר ועלות השחר מכוכב השחר שהוא מאיר וגם שחר הוא לשון התראות פנים זה עם זה כמו שכתוב יצאתי לשחר פניך וכמאמר הכתוב אלוקי"ם אל"י אתה אשחרך דהיינו שהמשיך יחודו יתברך דייקא מצד העולמות והיה מייחדו בבחינת עולמות אשר המה מצד צמצומים בבחינת הסתלקות האור ונראים בבחינת שחרות בבחינת יש אך מצד שהמשיך יחודו יתברך האיר יחודו יתברך בעולמות וגם העלה בחינת עולמות אליו יתברך בבחינת פנימיותם שהוא בחינת שכינתו יתברך וגם המשיך אור פני הוי"ה להיות מאיר אור פניו יתברך עליהם כמאמר הכתוב יאר הוי"ה פניו אליך אבל עצם האור הוא בבחינת שחרות דהיינו מצד הכלים דהיינו שהעולמות נגלים לבחינת יש וגבול רק שהמה בטלים לאור הוי"ה ויחודו יתברך המאיר בהם לכן נקרא העלאת עולמות אליו יתברך והמשכתו יתברך בעולמות בבחינת פנים כמו שעל ידי הפנים נגלה התגלות הנפש אבל כל התגלותה הוא על ידי כלי הפנים אבל עצם הנפש לא נתגלית כן התגלותו יתברך הוא על ידי הכלים ודי למבין: