שערי עבודה, שער שלישי ח

1ויצחק תקן תפלת מנחה כי מדת יצחק אבינו עליו השלום היה דווקא לעלות למקורו ולצאת מגדרי הכלים להבטל למקורא ושרשא דכולא וגם להעלות העולמות לשרשם לא כמו שהם נגלים בבחינת הסתרה לכן נאמר ותעבור המנחה על פניו דהיינו למעלה מבחינת פנים כי בבחינת פנים הוא ההתגלות על ידי כלי הפנים כמבואר וכמשל מלך בשר ודם שמראה פנים של התקרבות לעבדיו ועל ידי הארת הפנים נתקרב אל עבדיו אבל עצם מהותו הוא בבחינת נבדל מהם כן כביכול אור הוי"ה המאיר על ידי הכלים בבחינת התגלות העולמות הרי לא נגלה עצמותו ברוך הוא רק על ידי הכלים שהוא חכמתו יתברך וחסדו כו' המתמשך בבחינת העולמות אבל עצמותו ברוך הוא ומהותו הרי הוא מרומם ברוממות אין קץ מהעולמות ובחינת יצחק היה בחינת רשפי אש לצאת מגדרי הכלים אליו יתברך מצד עצמותו ברוך הוא שלא בערך התגלות העולמות כמו שנתבאר לעיל שהוא בחינת אשתחוה אל היכל קדשך לכן תקן תפילת מנחה להעלות חיות נפשו וחיות כל העולמות לשרשם למקורא דכולא שהוא אין סוף ברוך הוא שלא בבחינת הסתרה:

2והנה הגם שבחינה זו הוא בחינה העלאה וגם כל עיקרה הוא לצאת מגדרי הכלים כטבע האש ליפרד מהפתילה והנה תפילה הוא דווקא בבחינת המשכה מעילא לתתא וגם תפלה הוא לשון דביקות והתחברות אך עם כל זה נקראת תפלה כי בכדי שיהיה כח בכל העולמות בכלל ובנפש האדם בפרט להיות נכספה וגם כלתה נפשם בתשוקה ורשפי אש לצאת מהסתרתם לעלות ולהדבק באור אין סוף באור חיי החיים אשר למעלה מבחינת כלים מוכרח להיות מקודם המשכה מעילא מאור אין סוף ברוך הוא לבחינת התגלות העולמות ובחינת חבור ודביקות בכדי שיהיה כח בתחתונים ליכסף בנפש שוקקה לחזות בנועם הוי"ה ולבקר בהיכלו כי אם לא יהיה חבור ודביקות זה לזה הלא רחוק גדר העולמות בתכלית הריחוק מאין סוף ברוך הוא אשר הוא מרומם ונשגב מערך עולמות מעלות אין קץ ואיך יפול שם התשוקה והכיסוף אל מה שרחוק בתכלית הריחוק אשר אין להם ערך ויחוס זה אל זה מצד הנגלה כי כל תשוקה הוא מצד שרואה ומבין איזה דבר הטוב והנעים אך לא יכול להשיגה נכסף אליה להשיגה:

3וכמו למשל ממלך בשר ודם אשר מצד שרואה ומבין גדולת המלך והמלך מקרבו בהתראות פנים אליו מצד זה נפשו שוקקה לראות ולהתדבק אל כבודו בהיכלו אבל מי שאינו מכיר את המלך ואין לו התחברות כלל עמו כמו הכפרי אין להעריך שיהיה לו תשוקה להדבק במלך כמו שהוא בהיכלו אשר מהותו רחוק בריחוק עצום ממהות המלך כן הוא כביכול בנמשל בערכים אין קץ מהמשל אשר מצד ריחוק גדר העולמות כאשר המה נגלים לנו בבחינת גשמיות ויש גמור מרוממותו יתברך אשר הוא אינו בערך תפיסא והשגה כלל אין לתאר שיהיה תשוקה מצד העולמות והגוף להדבק אל אין סוף ברוך הוא אשר אינו מושג וידוע כלל אשר על כן בכדי שיהיה להעולמות תשוקה וכיסוף לעלות לשרשם מוכרח להיות המשכה מאור אין סוף ברוך הוא בבחינת התחברות ודביקות והוא בחינת תפלת המנחה דהיינו התחברות ודביקות אור אין סוף ברוך הוא בבחינת כלים ועולמות בערכו דהיינו כמו שכל העולמות המה בכחו יתברך אשר אצלו יתברך המה כלולים ומשתווים בכחו יתברך בהשוואה גמורה ותפילת שחרית הוא התחברותו יתברך ודביקותו בבחינת כלים בערך העולמות ובערך הנבראים ומגלה יחודו יתברך בערך הכלים והעולמות:

4וכמו למשל אצל האב המתאחד עם בנו יש שני בחינות דהיינו או שמתאחד ומחבר שכלו ומדותיו אל שכל ומדת בנו ומתאחד עמו בערכו או כשמתמשך ומתחבר לבנו בערך שכלו ומדותיו ולהעלות מדותיו ושכלו של בנו לחברה עמו וההתחברות זה הוא שמצד העצם ושרשם המה מכח ומהות אחד אך בתחלה מוכרח האב לצמצם ולהמשיך התחברותו עמו בערך בנו כדי שיהיה לו התחברות עמו כי אם לא יהיה לו דביקות והתאחדות עמו מצד ריחוק ערכו מערך בנו הלא לא יהיה ביניהם חבור כלל לכן מוכרח להתמשך אליו בערך שכלו הקטן ואחר זה מתחבר עמו בערך מהותו בעצמו כן הוא כביכול בבחינת תפלת שחרית הוא להמשיך אור אין סוף ברוך הוא בערך כלי העולמות בכלל ובערך התגלות היחוד בנפש האדם בפרט וכמאמר הזוהר על פסוק נודע בשערים וכו' שנודע לכל חד וחד כפום שיעורא דיליה כפום מה דמשער בלביה ותפילת המנחה הוא התחברותו יתברך והתמשכותו לעולמות בכלל ובבחינת אדם בפרט בערך עצמותו ברוך הוא ושני ההתחברות הוא מצד שבמקורם ושרשם הלא הם הכל בכחו יתברך בבחינת השוואה עם כל זה נצרך מתחילה ההתחברות ודביקות בערך העולמות מצד שבערך הנגלה הרי העולמות רחוקים בגדרם לקבל יחודו יתברך בבחינת אין סוף ברוך הוא לכן מוכרח להיות המשכה מעילא לתתא בבחינת התחברות בערך העולמות:

5ועל ידי התחברות זה יוליד מזה רשפי אש לעלות לשרשו לצאת מגדרי הכלים אליו יתברך אז הוא המשכה מעילא לתתא בבחינת התחברות בכלים שהיה כח בהם להיות תמיד התשוקה בהתחברות עצום לעלות להר קדשו ולבקר בהיכלו בערך אין סוף ברוך הוא הגם שההולדה בבחינת רשפי אש הוא על ידי התפלה של שחרית זה הוא רק בבחינת התעוררות וחפץ ותשוקה כמו שנכסף לאיזה דבר אבל עדיין הדבר רחוק ממהותו ואינו מתדבק בה אבל על ידי תפילה זו הוא התחברות ודביקות להיות בבחינת תשוקה והתדבקות אליו יתברך שלא בערך העולמות וגם בתפילת שחרית צריך אתערותא מתתא מקודם והוא בחינת קריאת שמע דהיינו לצאת מיש הגמור הנפרד ולהדבק ביחודו יתברך והוא בבחינת צמאון כמו שאדם צמא למים אבל עדיין לא שתה כן הוא קריאת שמע הוא התעוררות להיות נפשו צמאה ושוקקה לדבקה בו אבל עדיין אינו דבק והיא על ידי אהבה שאוהב הדבר וחפץ בה אבל עדיין לא השיגה כן על ידי התבוננות ביחודו יתברך שהוא שמע ישראל בבחינת אחד על ידי זה הוא ואהבת דהיינו שיש לו אהבה ותשוקה ועל ידי התפילה ממשיך יחודו יתברך בבחינת דביקות אורו יתברך בבחינת הנפש ובבחינת המשכה וחיבור ודביקות מעילא לתתא לכל חד וחד לפום שיעורא דיליה וכן הוא בתפילת המנחה הוא ההתעוררות והצמאון ברשפי אש לעלות להר קדשו ולבקר בבחינת היכלו ועל ידי התפלה הוא מרווה צמאונו בבחינת דביקות שיהיה לו חבור ודביקות גמור אליו יתברך ולהיות יכול לעמוד בתשוקה זו בבחינת התחברות ולכן לא קדמה קריאת שמע לתפלה זו כי תפלה הראשונה היא המביאה לידי התעוררות רשפי אש וכמבואר לעיל על מאמר הכתוב אברהם הוליד את יצחק:

6כי מצד מדת אברהם שהוא המשכת אור יחודו ודביקותו בערך העולמות מצד התדבקות זו יכסוף הכוסף לעלות למקורו ושרשו לכן התעוררות זה הוא על ידי תפילת שחרית ולכן נקראת תפילת צהריים כי צהריים הוא תוקפא דשמשא וגם נקראת תפילת הערב כמאמר הכתוב ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב כמאמר הזוהר שצהריים הוא לשון סגי נהור כמו לבן אוכם קורין חיוור או לסומא קורין אותו סגי נהור כמו כן תפלת המנחה היא מצד החושך לכן קורין אותה תפילת צהריים אבל באמת שני הפירושים הם אמת דהיינו כי כל עיקר התשוקה והרשפי אש הוא דייקא מצד ההסתרה והחושך מצד זה התשוקה לצאת מחושך אל אור כי מצד ההיפך הזה הוא ההתגברות ביתר שאת ויתר עז להתדבק אל העצם והתשוקה הזאת היא יותר נעלה מהתשוקה שהיא מצד ההתקרבות כי התשוקה שהוא מצד ההתקרבות הוא בערך הנבחן בבחינת ההתקרבות אשר ההתקרבות הוא בערך התגלותו יתברך ויחודו יתברך בבחינת עולמות שהוא כל חד לפום שיעורא דיליה אבל התשוקה שהוא מצד הריחוק וההיפך הרי התשוקה הזאת הוא אל עצמותו ברוך הוא כעצם הנכסף אל יסודו ושרשו ולכן נקרא צהריים תוקפא דשמשא דייקא שבזה הוא התגלות עצם התשוקה והאור הזה מאיר בתוקפו כמו שהוא בעצם לא בערך התמשכותו ולכן נקראת מנחה שהוא לשון דורון כידוע שדורון הוא למשל אדם שמביא לחברו דורון דבר שאין בנמצא אצלו נקרא דורון לשון חשיבות וכן דורון להמלך הוא שמביא לו דבר חדוש כמו צפור המדבר או כמו דבר תימה כמו שהובא במדרש שהזקן שנטע אילן תאנים והביא לו מתאיני האילן כן הוא כביכול כשמעלין העולמות ומדריגות התחתונים אליו יתברך כביכול הוא אצלו יתברך דבר חידוש שיתהפך מיש אין ולכן בתפלת המנחה נאמר ויהי כעלות המנחה וכו':