שערי אפרים ד

1דין העולה לתורה והנהגת הציבור בעת קריאת התורה ודין ברכות לפני הקריאה ולאחריה, ובו ל"ה סעיפים: האיש שקורין אותו לעלות לתורה יש לו לילך בזריזות מיד אל המגדל שהס"ת שמה. ומ"מ לא ירוץ משום כבוד בה"כ וכבוד הציבור ועולה בפתח שהוא לו בדרך קצרה ממקומו ויורד בדרך אחר שהוא לו בדרך ארוכה עד מקומו ואם שני הדדכים שוים עולה בפתח שהוא לו דרך ימין ויורד בפתח שכנגדו ולא ירד עד שיעלה השני הראוי לקרות אחריו והמדקדקים שלא יוכלו לשמוע הקריאה כהוגן בדרך הלוכו ממתינין עד שיסיים קריאת השני ויורד בין גברא לגברא:

2כבר כתבנו שהקורא יש לו לסדר תחלה מה שיקרא ג' או ד' פעמים ונכון שגם מי שיודע שיקראו אותו לעלות יסדר לעצמו כמו כן ולא נהגו כן לפי שעל הרוב בעת הקריאה כבר קראו להם שנים מקרא ואחד תרגום וסומכין על זה ובפרשת החול מקילין ג"כ לפי שנקראת ארבעה פעמים בכל שבוע רגילין בה מאוד וכן הפרשה של תעניות הרוב רגילין בה אך בפרשת מועדים וחוה"מ וחנוכה ופורים וזכור ופרה וחודש יש לבעל נפש להחמיר לסדר לו הפרשה שמא יקראו אותו לעלות ואצ"ל אם יודע שבודאי יקראו אותו:

3העולה לתורה הסגן או הקורא פותחין לו ומראים לו המקום שיתחיל לקרות משם כדי שידע על מה הוא מברך ונוהנין שהעולה לוקח הטלית או המעיל של הס"ת ומעבירו על מקצת העמוד במקום שיש לו לקרות ונושק הטלית או המעיל והוא מנהג וותיקין כמו שאכתוב לקמן וקודם שמתחיל לברך חוזר וגולל וסותם הספר בשעת הברכות ובגמר הברכות חוזר ופותח וקורא ויש מי שכתב שיניח הספר פתוח רק שלא יביט לתוכו בשעת הברכה שלא יאמרו הברכות כתובים בתורה רק יביט לצד חוץ ומי שעושה כן אין מזניחין אותו כי יסודותם בהרדי קודש וכ"א יש לו על מה שיסמוך:

4העולה לתורה צריך לאחוז בס"ת בשעת הברכה ויש לו לאחוז בשני יריעות התורה מזה ומזה ולא יאחוז הס"ת ערום כ"א ע"י הטלית או מפה בשעת הברכה ואחר הברכה יסלק השמאל משם ויש מי שנוהג לאחוז בידיו בעמודים הקרואים עץ החיים ולא ביריעות עצמה ויש לקיים שניהם לאחוז ביריעות התורה בשעת הברכה ובשעת הקריאה תהיה ידו הימין אוחזת בעץ החיים ורמז לדבר עץ חיים הוא למחזיקים בה ובשעה שאומר הברכה ונתן לנו את תורתו ינענע קצת את הס"ת וכן בברכה אחרונ' כשאומר אשר נתן לנו תורת אמת ויש נוהגין לשחות ולהשתחות בשעת אמירת הברכה והעושה כן יש לו לכוון שאינו שוחה בשביל הברכה שלא תיקנו חז"ל לשחות בזה רק משום כבוד התורה ולכן אין לו לשחות בסוף הברכה כ"א באמצעה והעולה אין רשאי לישב ולא לסמוך רק יעמוד וכבר ביארנו היטב בשער ג':

5יש נוהגין לומר בלחש הריני מוכן לקרות בתורה ליקב"ה ויש מי שכתב לומר בדרך הלוכו הריני הולך לקרות כו' אמנם הדברים נמסרו בלחישה לבאים בסוד ה' ויש להם עסק בנסתרות והם מושבעים ועומדים להזהר ממחשבת פגול לצייר תואר גשם גוף וגוי' כ"א הכל בסוד אורות רוחניות שאין מחשבה תופסת בהם כלל ולא רבים יחכמו ורבות מחשבות בלב איש ההמוני אשר קצר מצע שכלו מהשתרע בדברים העומדים ברום של עולם וענינים רוחניים כאלה ועל מחשבה דקה מן הדקה חייב משום פגול אך האידנא כבר דשו בו רבים וה' הטוב יכפר בעדם:

6אחר שראה המקום שיש לו לקרות משם ונשק לו אומר בקול רם ברכו כו' והצבור עונין ברוך כו' וגם העולה יש לו לענות בלחש עם הציבור אעפ"י שבמה שאמר ברכו לא הוציא עצמו מן הכלל שהרי אמר המבורך מ"מ יש לו לחזור ולכלול עצמו עמהם בפירוש ורוב העולם נוהגין שהעול' חוזר ואומר בקול רם ברוך ה' כו' והציבור עונין אמן אחריו ומ"מ כשהעול' ממתין עד שיסיימו הציבור ברוך ה' כו' אין לענות אמן אחריהם כיון שהוא חוזר ואומר ברוך כו' ויש שעונין אמן וחוזרים ואומרים ברוך כו' וכן עושין קצת ש"ץ כשעוברים לפני התיבה שחרית וערבית כשהציבור אומרים ברוך כו' עונה אחריהם אמן וחוזר ואומר ברוך כו' וטעות הוא בידם שכיון שאומר מיד ברוך א"צ לומר אמן:

7העולה יש לומר הברכות בקול רם ומי שאומר בלחש גוזל את המצות וי"א שאף בדיעבד לא יצא כי אין דבר שבקדושה פחות מעשרה ולכן יש ליזהר בזה לכתחלה ועכ"פ ברכו צריך לומר בקול רם שישמעו הציבור ויענו ברוך כו' ומי שלא שמע שאומר העולה ברכו רק שמע שהש"ץ ענה ברוך כו' לא יאמר ג"כ ברוך ה' רק יענה אמן על אמירת הש"ץ ולא יותר:

8כשעולה חוזר ואומר בקול רם ברוך ה' כו' שהציבור עונין אחריו אמן יש לו להמתין מלהתחיל הברכה עד שיכלה אמן מפי צבור ואח"כ יברך אשר בחר כו' ונתן לנו את תורתו ויש שמחמת רהיטת הלשון מבליעים תיבת את ולא נכון רק יאמר במתון ולא יהי' כבלע את הקודש ובסיום הברכה הציבור עונין אמן ואין הציבור רשאים לענות אמן עד שתכל' הברכ' מפי העולה והקורא עונה אמן עם הציבור בקול רם וממשיך בו קצת יותר מן הציבור בכדי שיבינו שמתחיל לקרות ויטו אוזן לשמוע ומתחיל לקרות מיד ויש לו להפסיק קצת בין מלות אמן להתחלת הקריאה שלא יהי' נראה מחמת נגינת האמן שהוא דבוק אל מה שקורא וגם באמירת אמן לא יסתכל בתורה רק בהתחלת הקריאה ויש להעולה לקרות בלחש מלה במלה אחר הקורא עם הנגינות וטעמים ששומע מפי הקורא וטוב שלא ישמיע לאזניו ועכ"פ לא יהי' נשמע לחבירו וכמ"ש למעלה:

9כבר ביארנו שהקורא והעולה צריכין לעמוד וכן הסגן יש לו לעמוד ושאר הצבור רשאים לישב בשעת קריאת התורה רק בשעה שהעולה אומר ברכו כו' צריכין לעמוד ולענות ברוך ה' כו' ושוב יושבין ויש להחמיר לעמוד כל שעת אמירת הברכ' ואע"פ שיש מחמירין שצריך לעמוד בשעת הקריאה נהגו להקל ויש מחמירין לעמוד אפילו בין גברא לגברא והוא מידת חסידות ומי שהוא איש חלש וקשה לו לעמוד ועי"ז אין דעתו מיושבת לכוון היטב לקול הקורא יש לו לישב אך יזהר שלא לישב ופניו נוכח השלחן שקורין עליו שקרוב הדבר שלא יכוין לבו לעמוד בעת שיתחיל העולה לברך שאז אם האיש העולה שוחה בשעת הברכה נראה כאילו משתחו' לו:

10אסור לצאת מבה"כ בשעת שהס"ת פתוח וכל היוצא עליו נאמר ועוזבי ה' יכלו אבל בין גברא לגברא אם יש לו צורך לצאת רשאי:

11מיד כשמתחילין לקרות אסור לספר ולשיח שום שיחה ואפילו בין גברא לגברא אין לשיח ויש להחמיר שלא לשיח מיד שנפתח הס"ת אף שעדיין לא התחיל לקרות ואפילו אם כבר השלים הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום אסור לספר ואפילו להורות איזה דין לשואל לפי שעה אסור בשעת קריאה ממש ובין גברא לגברא מותר ובכדי להפריש מהאיסור מותר לומד בדרך קצרה אפילו בשעת הקריאה אם אי אפשר להפריש ע"י רמיזה:

12אפילו לספר בד"ת בשע' קריא' אסור אפי' כבר השלים הפרשה שמו"ת ומי שנפשו חשקה בתורה לחזור על למודו אפשר לו להקל כשיש שם עשרה בלעדו שאזניהם קשובות לקול קריאת התורה ויש לו לחזור פניו קודם שפותחין הס"ת ולגרוס בלחש וכן אם רצה לקדו' בעת ההוא שמו"ת מותר כיון שהוא מעין שקורא הש"ץ אע"פ שאינו קורא בפסוק ההוא שהש"ץ קורא וכל זה בסדר קריאת פדשיות השנה אבל פרשת זכור ופרשת פרה שהם מן התורה אין להקל בקולות אלו וצריך כל אדם לכוון דעתו לשמעם היטב מפי הקורא מתוך הס"ת כשירה והמדקדק במעשיו גם בשאר הפרשיות לא יסיח דעתו ויכוין לשמוע מפי הקורא ומ"מ יכול לקרוא עם הקורא אם רוצה ויוצא בזה פעם אחד מקרא אך יהא החומש פתוח לפניו ויקרא מתוכו בלחש מלה במלה עם הקורא ויותר נכון שלא ימתין עם קריאת שמו"ת עד שעת קריאת התורה וישלים שמו"ת לפניו או לאחריו ובשעת הקריא' ישתוק ויכוין לקריאת הקורא ומ"מ בין גברא לגברא יכול לקרות שמו"ת וללמוד פירש"י והמדקדקין נוהגין לקרות שמו"ת בע"ש והוא נכון כדי שתהי' הפרשה סדורה בידו אם יקראוהו לעלות וכמ"ש למעלה ומי שאין לו פנאי לזה וקורא עם הש"ץ לצאת ידי פעם אחד מקרא לא הפסיד ועיין סי' רפ"ה:

13מי שנתאחר לבא לבה"כ עד שעת קריאה ובירך לעצמו ברכת התורה ותיכף קראוהו לעלות לתורה צריך לברך שנית בה"ת על הבימה כשאר העולים אך טרם יעלה יאמר פסוק א' כגון יברכך ואם ממהרין עליו וא"א לאומרו במקומו יאמר דרך הלוכו כדי שלא יהיו השני ברכות תכופות זה לזה בלי הפסק ולכן יפסיק ביניהם באמירת פסוק ולא תהי' ברכתו הראשונ' לבטלה ואם עדיין לא בירך ברכת התורה ונקרא לעלות ועלה ובירך וקרא שוב הוא פטור מלומר בברכת התורה ברכת אשר בחר בנו כו' רק ברכת אשר קב"ו לעסוק בדברי תורה כו':

14מי שעלה לתורה ואחר שבירך הברכה קודם שהתחיל הקורא לקרות הפסיק בשיחה בין בד"ת בין בדברי חול צריך לחזור ולברך אבל אם כבר התחיל לקרות וכבר קרא פסוק או כמה פסוקים והפסיק באמצע רשאי לקרות להלן ואפילו הסיח דעתו מלקרות עוד ושוב נמלך וקורא להלן א"צ לחזור ולברך ויש מי שכתב בענין אחר וספק ברכות להקל ומ"מ נכון שהמברך יכוין תחלה בברכתו שאף שיסיח דעתו יחזור ויקרא על סמך ברכה זו ואעפ"כ לכתחלה אסור להפסיק באמצע הקריאה אף בלא היסח הדעת כלל:

15בחג השבועות ביום ראשון המנהג בהרבה מקומות לומר פיוט אקדמות אחר שיקרא הקורא לכהן פסוק ראשון מפסיקין שם וקורא העולה וכל הציבור עמו אקדמות ואח"כ חוזר וקורא להלן מ"מ צריך ליזהר שלא לשיח שום שיחה אחרת כלל אפילו לצורך אמירת הפיוט כגון הבאת המחזור וכיוצא וגם בינתיים תהי' הס"ת מגוללת ומכוסה במטפחת שלה אבל יש מפקקפי' בזה וסוברים שלא להפסיק ונוהגין שאחר שעולה הכהן אל הבימה אז פותחין הס"ת ומעמידין על מקום שצריך לקרות חובת היום וחוזרין וגוללין אותה ומכסים במטפחת ואומרים אקדמות ואח"כ מברך הכהן וקורין בתורה בלי הפסק כלל ובמקום שנהגו כדעת הראשונה אין צריכים לשנות מנהגם:

16אם טעה העולה בברכה שלפניה ובירך אשר נתן לנו אם כבר סיים נותן התורה צריך לחזור ולברך כל הברכה שנית בא"י אשר בחר כו' נותן התורה ואם לא אמר עדיין בא"י נותן התורה ונזכר לא יחזור לראש הברכה אלא יתחיל אשר בחר בנו ואם כבר אמר בא"י ולא סיים נותן התורה עד שנזכר יש לו לומר מיד אמ"ה אב"ב כו' ולא יסמוך על מה שכבר אמר בא"י אמ"ה בתחלתו שא"כ מה שאמר עתה בא"י יהי' ברכ' לבטל':

17העולה לקרות בתורה והראו לו המקום שצריך לקרות ובירך על התור' והתחיל לקרות או לא התחיל לקרות ובתוך כך הזכירוהו שפרשה אחרת צריך לקרות יש בזה דעות שונות והעולם נוהגים שאם הטעות הי' באותו העמוד שיש לו לקרות שהראו לו למעלה ממקום שיש לו לקרות או למטה מזה א"צ לחזור ולברך והקורא מתחיל ממקום הראוי ואם מה שהראו לו הי' למטה יש לקרות ג"כ איזה פסוקים להלן ממקום שהראו לו אבל אם הראו לו למעלה אין חוזרים לקרות מה שכבר קראו ומכ"ש אם למעלה אינו מחובת יום זה כלל ולעולם אין מתחילין אלא ממקום הראוי, ואם הראו לו בעמוד אחר צריך לחזור ולברך אע"פ שגם אותו העמוד הי' מגולה בשעה שפתח לקרות מ"מ אין דעתו על עמוד אחר כ"א על אותו עמוד שהראו לו ואף שאינו מכוון על מקום הקריאה ממש ומזה יצא מה שנוהגין להעביר עם הטלית על אורך מקצת היריעה באותו מקום שמראין לו לקרות לנשקו נשיקה של חיבה וכמש"ל לפי שבזה מגלה דעתו שחביב עליו לקרות מכל הכתוב כאן אבל לא עלה על דעתו שתהי' הקריאה בעמוד שלפני זה או אחר זה אע"פ שגם זה מחובת היום ולכן צריך לחזור ולברך שנית ואפילו כבר התחיל לקרות שמה פוסק וגולל למקום הראוי ומברך:

18במקום שאמרנו שחוזר ומברך, אם כבר התחיל לקרות איזה פסוקים אז כשגולל למקום אחר צריך לחזור ולהתחיל ברכו אבל אם לא התחיל עדיין לקרות כלל א"צ לחזור ולומר ברכו רק מתחיל בא"י אמ"ה אשר בחר כו' ואצ"ל אם התחיל ברכו וענו אחריו ברוך ה' כו' ונזכר שהראו לו במקום אחר בכל ענין א"צ לחזור וגולל למקום הראוי ומברך ברכת אשר בחר כו':

19אם כבר התחיל לומר בא"י ונזכר, אז אם הוא מקום קרוב שא"צ הפסק גדול עד שיגלול למקום הראוי כגון שהוא העמוד הסמוך לו לפניו או לאחריו אזי יראו לו מיד מקום הראוי ויסיים ברכתו אבל אם צריך לגלול וע"י שהות הגליל' יהי' הפסק ניכר בין הזכרת השם ובין הברכ' יש לו לסיים מיד למדני חוקיך כדי שלא יהא הזכרת השם לבטל' ויגלול למקום הראוי ויתחיל שנית הברכ' ואם כבר אמר ג"כ אמ"ה שאז א"א לו לסיים שוב למדני חוקיך אז יש לסמוך שיסיים הברכ' אחר שגלל למקום הראוי אף אם יש שהות קצת לפי שהפסק שתיק' אינו חשוב הפסק כ"כ:

20אם הוא יום שיש בו שני ס"ת וטעו והניחו האחרונ' ופתחוה ובירך עליה ואח"כ נזכרו יבואר בשער המועדים ור"ח אי"ה:

21אחר שגמר הקורא את הפרש' שקורא להעול' צריך העול' לברך לאחרי' ויש לו לגלול הס"ת ולסותמה ומברך אשר נתן לנו וכו' ומניחה כך סתומה ויש שמכסין אותה ג"כ במטפחת שלה בין גברא לגברא משום כבוד התורה לפי שעושין שהיי' קצת במי שבירך ומכ"ש כשמזמרין לחתן ולכן טרם יעלה השני לא תהי' מונחת ערומ' בלא מצות והשני כשבא לקרות פותח ורואה כו' כמ"ש בסעיף ג':

22פירוש הברכה אשר נתן לנו תורת אמת זו תורה שבכתב וחיי עולם נטע בתוכינו זו תורה שבע"פ וכן הוא אומר דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים ואחר גמר הברכה קודם שמסתלק ממנה יש לו לנשק הס"ת ואם נזדמן לו רוק בפיו לא ינשק הס"ת ואח"כ ירוק אלא ירוק תחלה ואח"כ ינשק:

23אם טעה בברכה אחרונה ואמר אשר בחר כו' אם לא סיים עדיין בא"י נותן התור' יחזור ויאמר אשר נתן לנו כו' ואם כבר סיים נותן התור' או אפילו לא סיים נותן התור' יסיים נותן התור' ואינו חוזר ומברך אשר נתן כו':

24נוהגין שהש"ץ אומר מי שבירך לעולה ויש מקומות שעושין מי שבירך גם לראש הכנסת ופרנסים ויש מאריכין לעשות מי שבירך לאנשים מיודעיו של העולה עפ"י צויו וראוי לקצר בזה משום כבוד התורה וטורח צבור אם לא שמגיע מחמת זה הנא' לקופה של צדקה שאז מן הסתם הצבור מרוצים וכבוד התורה מתרבה שעל ידה מתרומם מעשה הצדקה:

25מי שנעשה בר מצוה דהיינו שעברו עליו י"ג שנה מלידתו והגיע יום שנכנס בו לשנת הי"ד כשעולה לתורה בפעם ראשון יש לאביו לעלות אחריו ולעמוד שם עד שיסיימו הקריא' והנער מברך ברכ' אחרונ' ואח"כ אומר האב ברוך שפטרני מעונשו של זה ויש נוהגין לברך בשם ומלכות בא"י אמ"ה שפטרני או אשר פטרני ואם הוא מברך בשם ומלכות אז השומעים עונין אחריו אמן:

26כוונת הברכה שפטרני יש מפרשים שמברך על זה שהבן הוא פטור מעתה שלא יענש בעון האב וכשהבן נענש על ידו שוב האב נענש ע"ז כמ"ש חז"ל כל מי שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה ולכן האב מברך שמעתה נפטר מעונשו של זה ויש מי שמפרש שהכוונה שעד עתה הי' מחויב לחנכו במצות ואם מתרשל בחנוכו הוא נענש ע"ז וכן אמרו במדרש פרשת תולדות ויגדלו הנערים אמר ר"ע צריך אדם לטפל בבנו עד י"ג שנה מכאן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני כו' ולפי שאז נודע לרבים שהוא גדול שקודם לזה לא היו מעלין אותו לקרות בתורה לכן נהגו שיברך עכשיו ברכ' זו ויכוין האב בברכתו ע"ד הפירושים שהזכרנו:

27מי שעמד מחוליו שצריך לברך ברכת הגומל וכן השאר שצריכין להודות ע"ד שנתבאר בסי' רי"ט נוהגים שבאים לבה"כ וקוראים אותם לעלות לתורה ואחר ברכה אחרונה אומר ברכת הגומל ואע"פ שלכתחלה יש לו לברך ברכה זו תוך שלשה ימים שעמד מחליו אין מדקדקין בזה ומאחרין אותה לפי שצריכה עשרה ולכתחלה צריך שיהי' ג"כ שנים שהם שוני הלכות ויש טורח לחזור אחריהם ולאספם תוך ביתו וכיון שיש לה תשלומים לברך כל עת שירצה לכן מאחרין אותה עד שהולך לבה"כ ועולה לתורה שאז יש עשרה מן הסתם יש שם ג"כ שוני הלכות וכך יפה לו כי יודה לה' חסדו ברב עם הדרת מלך וצריך לחזור שיהי' שם עשרה מלבד המברך וטוב שיהי' השנים שוני הלכות ג"כ מלבד העשרה ויש לברך ברכה זו בעמידה והעשרה יש להם לישב בשעה שמברך שנאמר ובמושב זקנים כו' ואף מי שרוצה לברך בביתו אינו מברך עד שיבריא מחוליו היטב וילך על בוריו והשאר שצריכים להודות אין מברכין עד שיצאו מהצרה לגמרי:

28מי שעדיין לא נעשה בר מצוה ועמד מחליו נכון לקרותו למפטיר ומ"מ לא יברך ברכת הגומל וגם אביו של הקטן אינו מברך ואשה היולדת שבעלה עולה לתורה בשבת שהולכות לבה"כ אינו מברך ברכת הגומל ומ"מ כשאומר ברכו כו' יש לו לכוון שנותן הודאה בשביל אשתו ואם האשה שם בשעה שעולה בעלה לתורה טוב שתכוון דעתה לשמוע כשאומר ברוך ה' ותענה אמן:

29נוסח הברכה בא"י אמ"ה הגומל חסדים טובים לחייבים שגמלני כל טוב ונוסחא הנדפס בסדורים הגומל לחייבים טובות שגמלנו כל טוב ובמקום שנהגו כנוסחא הראשונה אין לשנות ותיבת שגמלני יש לומר בניקוד סגול שב"א קמ"ץ שגמלני ואין להקפיד אם יאמר בניקוד סגול קמץ שב"א שגמלני ותיבת טוב יאמר הטית בחולם ולא במלאפום:

30השומעים הברכה עונין אחריו אמן מי שגמלך טוב הוא יגמלך כל טוב סלה וגם בזה אין קפידא אם יאמר בניקוד סגול שב"א קמץ שגמלך או בניקוד סגול קמץ שב"א שגמלך ויש נוסחא שעונין אשר גמלך ואם השומעים לא ענו אחריו כלום אינו מעכב ויצא הוא ידי ברכתו:

31אם אחר שסיים ברכה אחרונה שכח לברך הגומל וחזר למקומו ושוב נזכר יחזור אל הבימה אשר שם הס"ת ויברך בקול רם ברכת הגומל בין גברא לגברא או בגמר הקריאה והם עונין אחריו:

32פירוש ברכת הגומל שהוא בא להודות שאפילו לאותם שהם חייבים דהיינו רשעים דמתרגמינין חייבא עם כל זה גומל להם טובות וגם אני כאחד מהם אע"פ שאיני הגון גמלנו כל טוב והאריך אפו או מירק עוונותי ע"י יסורין וחולאים או תלו לי בזכות אבותי אע"פ שאני לא הייתי כדאי:

33בתשעה באב שחרית כ"א מן הקרואים קודם שמברך ברכת התורה יאמר ברוך דיין אמת ומאחר שאומרים בלא שם ומלכות ואין כאן עניית אמן נוהגים לומר בלחש:

34מי שכתב ס"ת לעצמו או שכתב לו סופר והשלימו והוא שמח בו יש נוהגין לברך שהחיינו בפעם ראשון שעולה לתורה בו או לפני ברכה שלפניה או לאחריה ולפי שלא ראיתי נוהגין כן במדינתנו יש לו לברך בלחש ומסתמא הוא עולה לס"ת בשבת ראשון שגמרו אבל אם לא יעלה בשבת זו לס"ת שנדחה מפני חיובים וכיוצא אין לו להמתין עד שעת עלייתו ויברך בינו לבין עצמו ויש שמקילין בברכה זו לגמרי וטוב לצרפה כגון ללבוש בגד חדש וכיוצא עיין בסי' ת"ר ומי שרוצה לברך שהחיינו בינו לבין עצמו אין לו לברך עד אחר ההגה"ה המדוייקת שיהי' רשאי למוסרה לצבור לקרות בה שזהו גמרה של תורה ואז יברך:

35כבר ביארנו שהיורד מן התיבה אחר הקריאה יורד בדרך הארוכה ואם הדרכים שוים יורד בפתח שכנגדו ואין לו לרוץ כ"א ילך בנחת ונוהגין לכסות הפנים קצת עם הטלית ע"ש הכתוב ויהי ככלותו לדבר אתו ויתן על פניו מסוה ומשעובר לפני ארון הקודש מנשק את הפרוכת בשביל חיבוב מצוה והצבור היושבים יש להם לגהוג בו כבוד ולעשות לו הדור קצת ואם זה היורד מן התיבה בין גברא לגברא פוגע בזה שקראוהו לעלות בפתח התיבה או מקום צר שאין דרך שיעברו שניהם יניח את העולה לעבור תחלה לפי שזה הולך לעשיית מצוה וזה כבר נסתלק ממנה וכן יש לעשות הפוגעים זה בזה בפתח בה"כ זה נכנס וזה יוצא יש להנכנס דין קדימה ועיין סי' צ':