שערי היחוד ואמונה, שער ראשון יא

1ולהבין ענין ההיולי הוא כאשר ביאר הראב"ד זכרונו לברכה שנזכר לעיל (בהקדמה) שההיולי אין בו מה שבכח ואין בו מה שבפועל כמו שידוע מטבע הנבראים והצומחים אשר בעת השתנותו ממהות למהות דהיינו שנתהוה מביצה אפרוח מתבטל מהות הביצה לגמרי בהפסד מהותה שלא יהיה בה מהות הביצה כלל ואז יתהוה ממנה מהות אחר אשר אינם בערך אחד דהיינו אפרוח: אבל כל זמן שלא נפסדת לגמרי ממהותה לא יתהוה ממנה אפרוח שהרי אינם שוים בגדרם: וכן בגרעין כל זמן שלא תרקב הגרעין לגמרי בארץ לא יצמח ממנה שבולת אשר אינה בגדר הגרעין כי זה שבולת וזה גרעין כידוע לחכמי הטבע:

2והנה בעת העדר והפסד מהות הראשון אין לומר שנעדר לגמרי אם כן איך יתהוה ממנה מהות השני בכל פרטיו באופן זה דווקא דהיינו מגרעין שבולת שהיא מהות הגרעין וגם מביצה אפרוח דוקא מדוע לא יתהוה ממנו מהות אחר או שלא יתהוה כלל מצד הפסד המהות ואנו רואים שמתהוה ממנו מהות הדומה לו: הגם שהשבולת אינו דומה להגרעין אבל כשתגמר ימצא בה גרעין וכן האפרוח שאינו ערך להביצה אף על פי כן בסוף מוליד האפרוח ביצה מזה נראה שהוא עצמות מהות הראשון: וגם אי אפשר לומר שלא נעדר לגמרי אם כן איך ישתנה המהות למהות אחר שאינו מערך מהות הראשון מאחר שלא סר ממנה מהות הראשון: מוכרחים אנו לומר שברגע ההוא שמתבטל מהות הראשון יש בה שני כוחות האלו וגם אין בה כנזכר לעיל לכן נקרא אי"ן בעת ההיא כי פירוש אין הוא למשל שמבקשים איזה דבר ואינו בנמצא הגם שהדבר בודאי נמצא בשם אבל לא תוכל למצאו נקרא בשם אין שמבקשים את המהות אבל הוא אין שאינו בנמצא: אבל על דבר שאינו לגמרי אינו נופל לשון אין כי אם אפס המוחלט: ודבר זה אין בשכל האדם איך יהיו שני הפכים בנושא אחד אפילו בטבעיים כי דבר זה הוא למעלה מהטבע וזה נקרא פלאות הבורא כי כל דבר המתהוה ממהות למהות והתחברות המהותים נקרא פלא וזה נקרא היולי בלשון המחקרים ובלשון המקובלים נקרא בחינה זו בשם כתר דהיינו כח המחבר שני הפכים ביחד ומאחדם באחדות נפלאה וכנזכר לעיל:

3וכן הוא בכל השתלשלות העולמות דהיינו שיתהוה גבול מבלתי בעל גבול אשר הם שני הפכים ממש ראשית אצילותו יתברך הוא הכתר דהיינו להתמשך בגבול ואף על פי כן לא יהיה הגבול נפרד בפני עצמו ולא ישתנה למהות אחר כי אם בהמשכה זו כולל שני הבחינות ביחד ממש לכן נקרא אין דהיינו אף על פי שהגבול נמצא ממנו אף על פי כן לא תמצא אותו בשם: גם לגבי כח האין סוף שהוא בלתי בעל גבול נקרא גם כן אין מצד ההסתרה שמסתיר כחו יתברך שהוא בבחינת אין סוף ובלתי בעל גבול בכדי שיהא יכול להתגלות כח הגבול שבכחו יתברך כי אם לא יסתיר כחו יתברך בבחינת בלתי בעל גבול לא יתגלה כח הגבול:

4וכמשל חכם המשפיע להמקבל מוכרח להסתיר חכמתו הגדולה לגמרי בכדי שיהא יכול להשפיע לפי ערך המקבל אשר אינו בגדר חכמתו נמצא בעת הסתרת החכמה חכמתו הוא בחינת אין שאין נגלה מחכמתו כלל ונקרא ההסתרה לגביה אין וגם להמקבל הוא בחינת אין מצד קוצר השגתו כן הוא בנמשל כביכול למעלה שבחינת כתר הוא רצונו יתברך להשפיע בבחינת כלים וגבול מוכרח להסתיר כחו הבלתי בעל גבול נמצא בחינה זו נקרא אין לגבי אין סוף ברוך הוא וגם לבחינת הכלים והספירות ודי למבין ועל זה נאמר ישת חשך סתרו ושם הם שני הבחינות ביחד הבלתי בעל גבול עם הבעל גבול בקישור נפלא בבחינת פלא לכן נקרא פלא שהוא למעלה משכל הנבראים כי המאציל ברוך הוא שהוא למעלה מכל שכל ורעיון חברם וסדרם מחמת שהוא כל יכול לכן הוא ממוצע כמשל הנזכר לעיל:

5אבל אף על פי כן אין המשל דומה לנמשל מכל צד כי במשל אפרוח מביצה הרי אחר התהוות האפרוח שנעשה מהות אחר הרי זה משתנה ממהות הביצה לגמרי ונעשה הויה אחרת חדשה וסר ממנה מהות הביצה לגמרי ונעשה בריה חדשה ממש ואז אין נראה בו כח הראשון גם בעת הפסד הביצה הרי נפסדת מהות הביצה לגמרי: אבל חס ושלום לומר כן על רצונו יתברך הנקרא בשם כתר כי אינו מקבל הויה והפסד חס ושלום ואינו משתנה ממהות הראשון כלל הן בערך מהות הראשון שהוא בחינת אין סוף לא נתהוה למהות אחר חס ושלום וגם אחר שנתהוו ממנו מהות הכלים לא נתהוה למהות אחר בהכלים חס ושלום ולא נפסד ממהות הראשון כאשר כתב הראב"ד זכרונו לברכה שהבאתי לעיל (בהקדמה) שאינו מקבל הויה והפסד ואינו עובר בדין בני חילוף דהיינו שלא שני ממהות הראשון של אין סוף ולא נשתנה ונתחלף במהות הנמשך ממנו בהכלים להיות מהות אחר חס ושלום וזהו שאינו מקבל הויה והפסד דהיינו התהוות חדשה וגם אינו נפסד חס ושלום ממהות הראשון ואינו עובר בדין בני חילוף דהיינו שלא נתחלף לדרגין ודי למבין רק בערך המחבר שני הפכים בנושא אחד נקרא כתר ונקרא ממוצע אבל באמת הכל הוא לבדו וזה אין כח בלב האדם להכירו על בוריו מחמת שהוא יתברך אינו בערך מדע ושכל:

6לכן הגם שנאצל ממנו חכמה שהוא נקרא שורש לכל התחלקות המדות והשכל ובכח זה נצטיירו כל הנפעלים בהתחלקות והבדל זה מזה ולכן נקרא גולם כאשר בכח הגולם לעשות ממנו כל ההצטיירות שירצו כן בכח ההמשכה יש בה כל כח המשכות המדות והכלים בהעלם וממנה נתהוו כל הפרטים כמאמר כולם בחכמה עשית ונקרא החכמה גולם: כי ידוע שחכמה הוא יו"ד כמו למשל שיו"ד היא נקודה אחת וממנה יכול להמשיך לצייר כל האותיות בתמונתם כידוע כן החכמה הוא כח מ"ה דהיינו כח המשכה מאתו יתברך בבחינת כח אחר אשר בכח זה כלול כל כוחות המשכות לכל חילוקי הנבראים הכל הוא נכלל בהכח הזה: ובינה נקרא צורה דהיינו כח זה שנקרא כח מ"ה שהוא כח השכל הנעלם כשבא לידי הבנה יוצאת מכח אל הפועל בכל פרטי הנבראים בבחינתם על ידי כח השכלה זו לכן נקרא צורה כידוע וכמבואר בתיקונים שבינה נקרא ציר"י שבה מצטיירים כל כחות הנבראים.

7והנה הגם שבחכמה זו נצטיירו כל הכחות בהעלם חס ושלום שלא תטעה לומר לייחס אליו כל הכחות האלה בהעלם דהיינו החכמה ובינה כי מאחר שכח ההמשכה זו מאתו יתברך אם כן חס ושלום שלא תתלה הכחות האלו בעצמותו יתברך באיזה דקות והעלם על זה ביאר הראב"ד זכרונו לברכה והזהר מאר בנפשך כי אמרי הנה נצטיירו בחכמת אלקי"ם שלא יעלה על דעתך לומר שיש כח נפשיי בעילת העילות כי כל האומר כן אין לו חלק באלק"י ישראל ובתורתו.

8פירוש כי הוא על דרך משל כשהנפש מתפשטת לגוף הנברא ומתקשרת עם הגוף מוכרח להיות בה כל כוחות הגוף בהעלם דהעלם הגם שאינם בגדר אחד כי זה בשר וזה רוח אך מחמת שהבורא יתברך בראם שקשרם בבחינת פלא כמאמר מפליא לעשות שמקשר הגשמיות ברוחניות שהוא בחינת פלא שהוא למעלה מן השכל מחמת כוחו יתברך הכל יכול לקשרם ולחברם ואז מחמת התקשרותם זה בזה מזה נולדו רצון וחכמה ומדות בנפש להתקשר זה בזה ולהתאחד זה בזה כידוע כי כל הרצון והמדות הם במורכבים אשר נבדלים זה מזה נמשך מזה רצון ומדות כמבואר לעיל לכן אפילו קודם בואה לגוף כאשר עדיין כלולה בגלגלים ובאופנים אשר החיות בשם אין ערוך להגוף אף על פי כן מוכרח להיות שם כל כחות הגוף בהעלם דהעלם כאשר אנו רואים בחוש שתיכף בעת יצירת האדם נמשכה בו הנפש ממקורה מוכרח להיות לה איזה שייכות להגוף כי כן היתה הבריאה מהבורא יתברך אשר בתחלה הטביעם הבורא יתברך באופן שיהיה להם איזה חיבור ושייכות.

9וכאשר ידוע בדברי רבותינו זכרונם לברכה שכל הנשמות גנוזות תחת כסא הכבוד קודם בואם והכנתם מקודם וכידוע בכל המקובלים ובפרט בזוהר ובעץ חיים בענין הנפשות והנשמות ושורש הכנתם איך ומה: וביאור דבר זה הוא מסתרי פלאות הבורא ואין כאן מקום ביאורם. אבל דרך כלל טעם שנקרא נפש הוא מצד התחברותה בגוף ומזה באים כל רצונות הגוף ויש בה קודם בואה לגוף גם כן בכח ובהעלם כל אלו הרצונות לכן נקרא נפש על שם הרצונות האלו וכמבואר במדרש איכה ולמה אתקרי נפשא כל מה דמתייהיב לה היא נפישא שהוא לשון ריבוי דהיינו שנתרבו בכח זה כל כוחות התחלקות הנזכרים לעיל:

10והנה מאחר שממנו יתברך נתהוו כל ההויות והוא מהוום ומחיים וממנו נמשכו כל הכוחות וכל פרטי התחלקות בכל הנבראים ונקרא כביכול נפש כל חי אל תאמר בו חס ושלום להמשיל בו גם כן כוחות הנפש דהיינו כל פרטי התחלקות שהם חכמה ומדות בכדי להתקשר בבחינת עולם בכל פרטי הדרגין חס ושלום לומר כן איזה כח נפשי בבחינת המשכה בכוחו יתברך כי בנפש הוא שייך לומר שכל כוחות הגוף הם בהחיות בהעלם מצד ההרכבה כי הנפש והגוף נבדלים בטבעם כי זה בשר וזה רוח לכן בהתחברם זה לזה יוכרח להיות כוחות הגוף בהנפש כי אם לא כן במה יתחברו להיות לאחדים מאחר שהם אינם בסוג אחד לכן נשתנית בהמשכתה לגוף ונתפעלת ממקרי הגוף ומרגשת בכל חלקי אברי הגוף כי כך סידרם הבורא יתברך. אבל באין סוף יתברך אשר באמת אין זולתו ואין חוץ ממנו ואצלו יתברך הכל בהשואה גמורה והוא פשוט בתכלית הפשיטות בלי מורכב מאיזה כח אחר חס ושלום כי אם הוא בלבדו הוא בלי שום ריבוי ופירוד והרכבות כוחות חס ושלום אם כן אין לומר בו כח נפשי אפילו בבחינת המשכה להעולמות וכל האומר כן מורה חס ושלום איזה חילוק כוחות ופירוד והרכבות בכוחו יתברך ואשר יש כוחות זולתו יתברך חס ושלום לומר כן וכל האומר כן אין לו חלק באלה"י ישראל כי אלה"י ישראל הוא היחוד העצום אשר אין זולתו יתברך כלל ולא שני כלל בכל הנבראים וגם אחר שנבראו אין דבר זולתו חס ושלום וזה עיקר אמונת היחוד שהוא אלה"י ישראל ובתורתו יתברך הוא הכל לייחד כל הנבראים אליו יתברך בבחינת יחוד עצום בלי שינוי כלל: