שערי היחוד ואמונה, שער ראשון יב

1והנה הגם שנתהוו ממנו יתברך כל חילוקי הנבראים בכל פרט ופרט והוא יתברך מחלקם ומהוום בכל פרטי המדרגות על ידי בחינת חכמת אלהי"ם: אך חכמה זו הגם שהיא מכוחו יתברך אל תאמר שהיתה בכוחו יתברך בהעלם דהעלם ומזה נמשך כח החכמה בגילוי חס ושלום לומר כן כי אם שהחכמה נאצלה ממנו יתברך בבחינת אצילות והפרשה כמבואר לעיל שהוא בחינת הויה חדשה שנאצל ממנו מהות חדש שאינו מערך מהותו יתברך כן המשיך בחינת חכמה וכח זה בבחינת הויה חדשה כמו יש מאין ממש דהיינו שלא תמצא מקור וסיבה להתהוות החכמה והוא על ידי בחינת הכתר שנקרא אין כו':

2וכמו שביאר הראב"ד זכרונו לברכה הנזכר לעיל לדעת החוקרים הכופרים לא תמצא חומר מבלי צורה וצורה בלי חומר: כי חומר נקרא אסיפת כל הכחות בהעלם כמו שכתוב חומר מים רבים (חבקוק ג' ט"ו) דהיינו כח האסיפה מכל הכחות ולדעתם כל ההתהוות שהם נקראו צורה שנצטיירו בכל פרט ופרט ובכל מין ומין מוכרח להיות חומר קדמון הכולל כחם בהעלם גדול ומזה יצאו מכח אל הפועל: אבל לדעתינו ולתורתינו הקדושה כי החכמה מאין תמצא (איוב כ"ח י"ב) דהיינו כל כחות ההמשכות ממנו יתברך לא קדם להם חומר כלל הכוללם בהעלם מאחר שאין זולתו יתברך והוא פשוט בתכלית הפשיטות אין לומר בו חס ושלום חומר וצורה כי אם כל הכחות הנעלמים בחכמה התהוותם מאין ליש לא נודע מוצאם ומקורם כידוע החילוק בין השתלשלות עילה ועלול ובין התהוות מאין ליש כי בעילה ועלול הרי כח העלול בעילתו בהעלם וכנזכר לעיל: אבל התהוות היש מאין הרי אין היש נמצא בכחו יתברך אפילו בהעלם כלל וכאשר מבואר בדברי רבינו הקדוש נשמתו עדן במאמר איהו וחיוהי חד עיין שם לכן נקרא מוצא מאין דהיינו שלא נודע התהוותו כלל הגם שנתהוו ממנו:

3והנה מאחר שהתהוותו מאין הרי גם אחר שנמשך הכח הזה להיות כח כל פרטי התחלקות לא נתהוה מהות אחר חס ושלום הגם שמבואר לעיל שנתהוה ממנו מהות חרש היינו לגבי כחו יתברך שאינו בערך התחלקות נקרא כח זה המחלק לכל הכחות מהות חדש שלא תמצא אצלו לזה נקרא חדש: אבל הגם שהוא חדש אינו מהות אחר חס ושלום ואין זולתו אפילו אחר שנמשך כח זה כי מאחר שאין זולתו ואין דבר שחוץ ממנו יתברך הרי הוא עדיין מיוחד בכחו יתברך הפשוט בתכלית הפשיטות בלי חילוק כלל הגם שאנו רואים מכח זה כל החילוקים כמו שכתוב כולם בחכמה עשית ויש לכל פרט כוונה מיוחדת בהתחלקות הכחות אבל הכל אחד והתחלקות זה מאין נמשכו לא נודע מקום מוצאם דהיינו מאחר שהוא אין סוף יתברך והוא הכל אחד וכל ההתחלקות מאתו יתברך ואף על פי כן הוא פשוט בתכלית הפשיטות לכן לא נודע מאין נתהוו ההתחלקות ולכן נאמר והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה דהיינו המוציאם מכח אל הפועל בבחינת מדידה לכל דרגין לא נודע מקומה איך יתהוו חילוקי דרגין לכן נקרא מי ברא אלה מבטן מי יצא הקרח וקיימא לשאלא והכל הוא על ידי הכתר על ידי כחו הפלא המחבר שני הפכים אלו ודי למבין הגה"ה והבן זה מאד וזכור כלל זה כי זה הוא יסוד ושורש להיחוד ובזה יובן כמה מאמרי זוהר הקדוש ואדרא רבה קדישא וכמה חילוקים בעץ חיים המדברים בענין זה גם בזה תבין שאבא ואמא במזלא אתכללו ונכללין בכלל הכתר כמבואר לעיל בהגה"ה ברמז: ובזה תבין יותר כי הם חכמה ובינה הכוללים אשר מהם מתהוים עיקר האצילות שהם כל חילוקי דרגין ובאצילות חכמה ובינה הם בבחינת גולם וצורה ושם נקרא חכמה גולם ובינה בחינת צורה אבל שורשם והתהוותם ואצילותם להיות נקרא גולם וצורה שורש התהוותם ויחודם במאצילם הם חכמה ובינה הנקראים אבא ואמא אשר הם נכללים באריך אנפין דהיינו בבחינת כתר כנזכר לעיל וכאשר תסתכל הם הכל אחד אבל בבחינת התפשטות מתחלקין כי בבחינת כל ההצטיירות הנמשך מהם הם נקראים חכמה ובינה דזעיר אנפין ובבחינת מהותם ועיקר יחודם בעצמותו הם אבא ואמא ולכן תמצא בזוהר ובמקובלים שפעם קורא ים לחכמה דאצילות אין ופעם קוראים לחכמה מאין תמצא ואין הוא כתר אך זה נאמר על שני בחינות בחכמה גופא ודי למבין והבן מאד:

4לכן נאמר באדרא זוטא קדישא עתיקא הוא הכתר כבוצינא דמתפשטין מיניה נהורין לכל עיבר ואינון נהורין דמתפשטין כד יקרבון למנדע לון לא שכיח אלא בוצינא בלחודוי כך הוא עתיקא קדישא הוא בוצינא עילאה סתימאה וכו' פירוש עתיקא הוא הכתר הגם שנמשכים ממנו החכמה והמדות אינם מהות אחר חס ושלום ולא נשתנה ממהותו הראשון רק הוא והם כולא חד. לכן הגם שנמשכים חכמה ומדות כד תסתכל בהון לא תשכח אלא המשכה אחת מיוחדת בתכלית על ידי בחינת אין המחבר בחינת אין סוף עם המדות לאחדם להיות פועל בהם ועל ידם כל הנבראים בפרט כל אחד ואחד ולא יהיו מוסיפים בו ריבוי ושינוי חס ושלום ולכן נקרא המשכה זו שבבחינת חכמה ומדות בבחינת שערות כי כמו למשל שערות של אדם הנמשכין ממוחו עם כל זה הם אינם ערך ושייכות למוח ואינם בגדר אחד ואף על פי כן נמשכין ממנו:

5והנה כשהם מחוברים באדם הרי הם אחד עם האדם ואם יגלחם הרי הם אינם נוגעים לעצמיות נפשו ואינם פועלים בו שינוי המהות כן ההתמשכות שנמשך מבחינת כתר להתהוות ממנו חכמה ומדות הגם שהכל נמשכין מאתו יתברך וממנו הם נובעים אף על פי כן אינם בגדר ומהות אחד ממש כמו השערה לגבי המוח וגם אינם פועלים בו שום שינוי כלל ואף על פי כן מתאחד בהם לכן נקרא חפץ חסד בתיקוני דיקנא כי חפץ חסד זה הגם שנמשך ממנו יתברך אבל מאחר שאין להעריך אותו חס ושלום באיזה רצון וחפץ בבחינת מדות מאחר שאינו בערך התחלקות המדות חס ושלום לכן אין נערכים ממהותו הגם שהכל נמשך ממנו יתברך אבל אף על פי כן אינם פועלים במהותו חס ושלום שום שינוי כמו השערה לגבי המוח כנזכר לעיל בערכו אבל אף על פי כן הוא והם הכל אחד על ידי בחינת אין כנזכר לעיל: וזה אי אפשר בשכל האדם להשיגו איך יהיו ויתהוו שני הפכים שאינם שייכים למהותו כלל ואף על פי כן מתייחד בהם בתכלית היחוד מחמת שהוא יתברך כל יכול לחבר שני הפכים ביחד:

6לכן נאמר באדרא רבה קדישא ווי למאן דאושיט ידיה בדיקנא קדישא דהיינו להעריך חס ושלום החפץ חסד אליו לומר חס ושלום שהוא חפץ חסד זה אפילו בכח חס ושלום לדבר ולהרהר באין סוף שום שינוי והתחלקות והתרבות כי אם להאמין בבחינת אמונה למעלה מן השכל שהכל נמשך מאתו ואף על פי כן אינם נוגעים לעצמותו להיות מתרבה בהם חס ושלום אלא מיוחד בתכלית אפילו אחר התפשטותו יתברך בהם ובבחינת המשכה זו בגילוי מדותיו יתברך שייך לומר הוא היודע והוא הידוע והמדע דהיינו הגם שנמשכו ממנו בבחינת ידיעה שהם המדות אף על פי כן הם הכל אחד ומיוחד בהם אפילו אחר התפשטותו בהם אבל בבחינת עצמותו יתברך המתמשך בהם שלא בבחינת המשכתו יתברך למדות אינו שייך לומר זה כלל חס ושלום מאחר שאינו בגדר מדע כלל כמבואר בהגה"ה משער היחוד ואמונה ודי למבין: