שערי היחוד ואמונה, שער ראשון יג

1אשר על פי כל הדברים האלה תבין שראשית ההתגלות מאין סוף יתברך להתגלות בבחינת ספירות וכלים הוא על ידי כח ההיולי שהוא בחינת הכתר הנקרא אין שהוא כח הפלא אבל עצמותו יתברך בבחינת אין סוף אין לתאר אליו מדת אין חס ושלום אדרבא כי הוא מקורא דכל מקורין והוא כולל הכל מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין והכל הוא בכח אין סוף יתברך כי אם בבחינת המשכה הוא שנקרא כתר ואין שלא נודע מקום מוצאו של המשכה מצד אין סוף ובחינה זו הוא הפלא ואין מצד שאין לתארו באין סוף יתברך נמצא הבחינה זו הוא גם כן נאצל ממנו ולכן נקרא גם כן אצילות הראשון כידוע שראשית אצילות הוא הכתר:

2לכן נאמר בתיקונים על כתר כתרא עילאה אף על גב דאיהו אור צח ומצוחצח אוכם הוא קדם עילת העילות דהיינו הגם שהכתר הוא מכוחו השוה יתברך אשר אין בו שום חילוקי דרגין כלל לכן נקרא אור צח דהיינו שהוא זך ונקי מכל תערובות דרגין כלל כי אם כוחו השוה אף על פי כן מאחר שהוא בבחינת המשכה אוכם הוא קדם עילת העילות שהוא אינו בערך המשכה כלל ושוה בתכלית ההשוואה בלי אשר יאמר עליו איזה כח וחילוק דרגין אבל בכתר הגם שהמשכה זו היא גם כן מכוחו יתברך: אף על פי כן בכח המשכה זו יש בה שורש לדרגין מאחר שהוא עומד להתמשך לכן נאמר עליו ישת חשך סתרו כי יש בהמשכה זו בחינת חשך שהוא הסתרת אור אין סוף יתברך:

3ולכן נקרא מקור לנאצלים וגם הוא עצמו נקרא נאצל כפי שביאר הרמ"ק זכרונו לברכה אך לרוב הקורבה שבו למאציל יתמצע בין מאציל לנאצלים כנזכר לעיל. גם הראב"ד זכרונו לברכה ביאר עליו שהוא עילה ראשונה מעילתו ואין הפרש ביניהם כי אם שזהו עילה וזהו עלול אבל הכל הם כח אחר אך בסיבתו נאצלו הדרגין עד כאן לשונו עיין שם: דהיינו מאחר שהוא בחינת המשכה וכל המשכה הוא לדבר גילוי ואין גילוי אלא לזולתו בסיבתו נאצלו הספירות שהם כלים בבחינת חילוקי דרגין מתחלקים בחכמה ומדות בבחינת תשע דרגין דאצילות המתחלקין כמבואר לעיל דהיינו שנאצלו ממנו כח חכמה ובינה איך יהיה ההתחלקות באיזה פרט ובאיזה אופן יהיה בהם גילוי יחודו יתברך בכל פרט ומסיבת חכמה נאצל החסד דהיינו שיהיה המשכה ממנו יתברך לזולתו בבחינת חסד והמשכה ומסיבת חסד מאחר שיש לו חסד להתמשך נאצל בחינת נצח דהיינו התגלות ההמשכה בגילוי וכן הוא בקו שמאל בינה גבורה הוד וכן בקו אמצעי דעת תפארת יסוד כנזכר לעיל:

4אך הגם שנאצלו ממנו חכמה ובינה נאמר עליו אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא כי אנת הוא אומר על כתר כידוע דהיינו הגם שהכל הוא בחכמה וכוונה מיוחדת בכל הדרגין אף על פי כן לא ידיעא דהיינו למשל מחכמה שבאדם הרי בהשכלתו יודע אותו הדבר איך הוא שייך לנפשו ואיך יעשה אותה באיזה אופן כי מאחר שהוא נברא והוא צריך להדבר הזולת והזולת חלוק ממנו ונצרך לחברו אליו ידיעא החכמה ומחייבת המשכתו לדבר זה על פי החכמה אבל הוא יתברך אין זולתו ואינו בערך שום דבר ואין צריך לכל דבר ואין דבר זולתו אשר יאמר עליו כי מחמת החכמה והבנה שבו הוא מתמשך בהדבר מאחר שאינו בערך חכמה כנזכר לעיל כי אם שהאציל החכמה ובהתמשכותה בבחינת נבראים נתגלה החכמה שיהיה ההתגלות וההתהוות באופן זה דייקא אך הגם שנאצל ממנו יתברך חכמה לא תאמר שהחכמה תחייב זה ההמשכה כי החכמה לא ידיעא הגם שבכל דבר יש השכלה וטעם ידוע הוא מחמת שהאציל ממנו יתברך מהות החכמה אז היא נעשה חכמה ושכל אבל לא שהחכמה תחייב המשכה זו כמו למשל חכמי הטבעיים יש להם חכמה והשכלה בטבעים שמחמת שטבע זה קר ולח וזה חם וזה יש בו כח המושך וזה יש בו כח הדוחה מחברים זה עם זה על פי החכמה אבל שידעו וישכילו מדוע נטבע זה הטבע בזה זה אינם מבינים כלל:

5וזהו באמת מפלאות הבורא יתברך הנמשך בטבע הזו ואם היה ברצונו יתברך להטביע טבע אחר היה בו השכלה לפי הטבע ושורש הטבע אין משיגים שום בריה בשום השכלה כן הם הספירות הוא הכל בבחינת חכמה איך להתמשך זה בזה ואיך להמשיך מהם בריאת כל דבר ודבר בכוונה והשכלה מהבורא יתברך בכל דבר בכדי לגלות יחודו יתברך אך לא שיהיה מכריח החכמה והשכלה שורש היחוד באופן זה דייקא ולא באופן אחר כי יכול להיות בכמה אופנים לאין מספר ומדוע דייקא על פי השכלה זו ולא על פי אחרת זהו לא ידיעא.

6וזהו אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא כי אנת הוא כתר ופלא שהכל הוא מבחינת פלא וכן הם בכל המדות לכן נקראים נאצלים שהם התהוות חדשה שאינם שייכים לעצמותו כי הוא יתברך מושלל מכל אלו אך אף על פי כן הוא מיוחד בהם על ידי בחינת כתר כנזכר לעיל וכל ההתחלקות הנזכר לעיל נקרא זעיר אנפין לכן נקרא בעל תשע ספירות לכן שורשו הוא מהכתר והוא הכל אחד כי הוא זעיר אנפין הוא עתיקא כי כל מדותיו הוא בבחינת פלא:

7לכן מבואר בעץ חיים שזעיר אנפין הוא מחסד גבורה תפארת דאריך אנפין הגם שבאריך אנפין עדיין אין בו חילוקי דרגין כי עליו נאמר ולאו מכל אילין מדות כלל מאחר שהוא עצמותו יתברך אשר אינו בערך חילוקי דרגין כלל אך מאחר שבהמשכה זו נתרשמו ונרמזו החילוקי דרגין בהעלם כי מאחר שנמשך מכוחו יתברך המשכה להיות גילוי ואין גילוי אלא לזולת נמצא בכח הגילוי הזה מוכרח להיות (בבחינה זו) כל התשע חילוקי הדרגין דהיינו בחינת ראש תוך סוף ראש הוא ראשית הגילוי הוא הכוונה שבו והתוך הוא עצם הגילוי והסוף למי יתגלה כי בכל דבר המשכה מוכרח להיות התשע כוחות הנזכרים לעיל. הגם שחס ושלום להעריך בכוחו יתברך איזה התחלקות מאחר שהוא יתברך בהשוואה גמורה כי אם הוא יחיד כו' כנזכר לעיל אף על פי כן מאחר שעומד להתמשך בבחינת גילוי הרי יש בהמשכה זו כל מה שעתיד להתגלות אבל אינם בערך תפיסה כלל והם חסד גבורה תפארת דאריך אנפין שהוא כח המשכתו יתברך שבבחינת כתר שהוא הפלא והוא האין מהם נעשו התשע ספירות דזעיר אנפין המתחיל מחכמה שהם בחינת ספירות דאצילות כנזכר לעיל:

8והגם שבבחינת כתר גם כן מוכרחים להיות כל התשע בחינות בהעלם דהעלם כי מאחר שנאצל חכמה מבחינת הכתר מוכרח להיות בכתר החכמה גם כן בהעלם דהעלם אבל אינו בערך השגה כי אם החכמה שנגלה בזעיר אנפין אין להעריך החכמה והמשכתה כי אם בבחינת פלא וכל בחינת החכמה שנאצלה אין לתאר בחינתה כי אם ההמשכה שנמשכה בבחינת פלא אבל שורש החכמה ומקורה הכלולה בבחינת האין אינה בבחינת התגלות: והנה כל בחינת המשכה הוא על פי מדות דהיינו על ידי מדת החסד והגבורה והתפארת על ידי בחינתם הוא ההמשכה והשכלתם והבנתם של ההמשכות אלו מאיזה טעם יהיה החסד זהו נקרא חכמה בינה דעת כידוע והנה כל בחינת הזעיר אנפין הוא נמשך מכתר שהוא הפלא כמבואר לעיל לכן מחסר גבורה תפארת דאריך אנפין שהוא המשכה מכחו הפלא נתגלו בבחינת זעיר אנפין כנזכר לעיל:

9אבל החכמה בינה דעת של ההמשכה דהיינו ההשכלה וההבנה של בחינת המשכתו יתברך בבחינת פלא הרי הם אינם בערך גילוי כלל אשר על החכמה זו נאמר ונעלמה מעין כל חי ולא ניתנה להתגלות: לכן כל עיקר גילוי התשע ספירות דזעיר אנפין הוא מבחינת חסד גבורה תפארת דווקא ודי למבין:

10ועל זה מבואר בזוהר הקדוש פרשת נח (דף ס"ה.) תשעה היכלין אינון דלאו אינון נהורין ולאו אינון רוחין ולאו אינון נשמתין ולא אית מאן דקיימא בהון וכו' ותשעה היכלין אינון תשע ספירות שבאריך אנפין והם נקראים היכלין כמו למשל בהיכל שהוא דירת המלך וכל התגלותו בשם כן כביכול בתשע ספירות שבאריך אנפין בהם מתגלה עצמותו יתברך בבחינת אין סוף ממש אבל לאו אינון נהורין כי נהורין נקרא הגילוי בבחינת הרגשה שהם נצח הוד יסוד ורוחין הם חסד גבורה תפארת ונשמתין הם חכמה בינה דעת ולכן אמר דלאו אינון נהורין שיאמר עליהם חס ושלום איזה גילוי מאחר שאינו בערך גילוי ולאו אינון רוחין כי הם אינם בערך מדות שהם התחלקות כי מאחר שהוא שוה יתברך אין שייך בהמשכה זו איזה התחלקות ולאו אינון נשמתין דהיינו חכמה בינה דעת שהם בחינת נשמתין כידוע כי חכמה בינה דעת הם מחיים את כל דבר למשל הנשמה המחיה את הגוף אשר משכן הנשמה היא במוח כי על ידי השכלה והבנה נמשך חיות להתמשך באהבה וחסד והתגלות אבל התשעה היכלין אין לומר עליהם נשמתין דהיינו שיהיה המשכה על פי שכל או שיהיה איזה טעם ודעת להמשכה זו כי על פי שכל לא יושג שיהיה איזה התגלות לכן אמר ולאו אינון נשמתין כי הגם שלכל דבר המשכה מוכרח להיות איזה טעם להמשכה ואופן ההשכלה איך ומה יהיה ההמשכה אבל אינם מושגים כלל ועל זה אמר ולא אית מאן דקיימא בהון דהיינו הגם שרואים שהכל נמשך ממנו יתברך וכל ההמשכות הכל מאתו יתברך אך אי אפשר לקיימא בהון איך יהיה זה מאין סוף אשר אינו בערך המשכה ואין זולתו הגם שבוודאי יש בזה חכמה אבל נעלמה מעין כל חי ונקרא חכמה סתימאה שהוא חכמה שברצון ההמשכה זו לכן נקרא חכמה סתימאה דלא אתפתחא כלל כי אין לנו השגה כלל ועיקר טעם וחכמת ההשכלה זו:

11לכן נאמר אלהי"ם הבין דרכה והוא ידע את מקומה כי אלהי"ם שהוא בחינת הצמצום הבין דרכה על ידי השערות ועל ידי הצמצומים נגלה הבנת התפשטותה בבחינת חכמה גלויה ומדות שבבחינת זעיר אנפין שהם דרכה כאדם שהולך מביתו לדרך כן בהתגלותה בבחינת דרגין כולם בחכמה עשית יש לכל דבר השכלה והשכלה זו נמשכה ממקור החכמה הזאת וזהו בבחינת דרך הנגלה על ידי בחינת אלקי"ם אבל והוא ידע את מקומה דהיינו הגם שנתגלה בבחינת גילוי אין בחכמה זו השכלה עצמיית שיחוייב על פי השכלה זו מקום למציאות כל פרט מכחו יתברך חס ושלום כי הוא חכים ולא בחכמה ידיעא לכן אמר והוא ידע את מקומה והוא נאמר על אין סוף יתברך שנקרא הוא בבחינת נסתר ידע את מקומה ומקורה ממקור כל המקורות הנמשך מכוחו השוה אשר שם הוא גנוז בתכלית הגניזות כו':

12ולכן נאמר והחכמה מאין תמצא דהיינו שיהיה התהוות חכמה הוא בחינת אין שאינו מושג כלל מקום מוצאה כי לכל דבר המתגלה אתה מוצא טעם להגילוי הזה כמו למשל בכח האדם תמצא שיש בכחו דבר השכלה להשכיל ולהבין השייכות לנפשו מדוע יומשך לדבר זה ואיך היא נצרכת לו וטעם מובן בזה אבל אין נקרא שאין מוצאים מקום להשכלה זו בהעלם שיהיה שייך התפשטות העולמות אליו יתברך וטעם המשכתו יתברך אליהם לכן נקרא מאין תמצא בבחינת מציאה דייקא כאדם שמוצא מציאה שלא היה דעתו על דבר זה בשכל וכו' ודי למבין: