שערי היחוד ואמונה, שער ראשון יח

1והנה הגם שדברו המקובלים בעשר ספירות הגנוזות במאציל ברוך הוא כמבואר בכתבי תלמידי האר"י זכרונו לברכה ובלשון מקובלים הראשונים נקראים עשר ספירות הכמוסות במאציל ברוך הוא אל תאמר חס ושלום שיש בכוחו יתברך איזה חילוק דרגין אפילו בהעלם דהעלם חס ושלום לומר כן וכל האומר כן וכו' כנזכר לעיל בשם הראב"ד זכרונו לברכה כי מאחר שהוא יתברך פשוט בתכלית הפשיטות הוא היפוך החילוק חס ושלום המורה על כחות משונות והרכבות כנזכר לעיל:

2אך להבין פירוש של גנוזות כי יש הפרש בין פירוש הלשון של סתום ללשון גנוז כי סתום הוא נופל על דבר הנגלה שאינו מושג התגלותו איך ומה הוא נקרא סתום כמו על שכל הנגלה ואיך הוא עמוק להשיגו נקרא סתום או אפילו דבר שלמעלה מהשכל כמו רצון שהגם שאין טעם לרצון אף על פי כן נגלה הרצון אך שהוא למעלה מהשכל נקרא סתימו דסתימין דהיינו שהוא סתום אפילו מהשכל העמוק אפילו כשתעמיק בכל העמקות שבעולם לא תשיגו שהוא למעלה מכל שכל אך כל זה הוא נגלה רק כשרוצים להשיג הדבר הוא סתום מכל רעיון ושכל לכן נקרא אין דהיינו שהדבר הוא במציאות אבל אינם מוצאים אותו:

3אבל לשון גנוז הוא שאין הדבר במציאות כלל למשל גנזי המלך שהוא גנוז בלי התגלות מקומו כלל שאין שייך לומר לבקשו מחמת שאינו נגלה מציאותו כלל הגם שהכל יודעים שבוודאי יש לו גנזים אבל אינם יודעים מקומו ומציאותו כלל כן הוא כביכול בנמשל כי בבחינת ההמשכה הנגלה בנבראים הרי נגלה הדבר במציאות בכל פרטי הברואים והתהוותם בכל פרט ופרט בכוונה מיוחדת לכל נברא אך החכמה שבכל נברא והתחלקותה אינה מושגת לנו איך יהיה ההתחלקות באין סוף יתברך המהוום ומחיים ומקיימם בכוחו יתברך בכל פרט מאחר שהוא אינו בערך התחלקות כביכול כי אין זולתו ומחמת שאין דבר שחוץ ממנו יתברך בהכרח שכל פרטי התהוות הכל הוא מכוחו יתברך ואין מושג איך ומה הוא גם חכמת כל נברא הגם שנמשכה בחכמה לא ידיעא החכמה איך תחייב זה החכמה שיהיה דווקא באופן זה כמו שיתבאר לקמן לכן נקרא חכים ולא בחכמה ידיעא כמבואר לכן נקראו הספירות סתימין גם בבחינת כתר שהוא רצונו יתברך שהוא למעלה מהחכמה שאינו בערך חכמה כנזכר לעיל נופל עליו לשון סתימו דסתימין מחמת התגלות רצונו הנגלה בכל דבר שהוא הכל ברצון אך אינו מושג איך יהיה רצון אל אין סוף יתברך אשר הוא אינו בערך זה ואיך יצא לגילוי מבלתי זולת ההמשכה לזולת וזהו יותר סתים אפילו מהספירות כנזכר לעיל:

4לכן נקראו סתימו דסתימין וזה נקרא בערך גילוי ההמשכה בבחינת המשכתו נופל שם זה בלשון המשכה אבל בבחינתו בעצמותו יתברך הגם שכל הנבראים הם הכל בכוחו יתברך מאחר שאין זולתו ואין עוד מלבדו נמצא כל הנמצאים הם כוחו יתברך לבדו מוכרחים להיות בכוחו כל הנמצאים אך הם גנוזים באופן שאין לבקשם כלל להתלות בו בחינת הנבראים וחילוקיהם שהם בחינת הספירות המחלקין כל דבר להתרשם שם אפילו איזה רשימו ומהות מהם אפילו בהעלם דהעלם אשר זה מורה חס ושלום לריבוי כחות בכחו יתברך ושינוי הכחות זה מזה וזהו הריסה גמורה חס ושלום לענין היחוד האמיתי כי באמת עיקר האמונה הוא שהוא לבדו יתברך בלי שום כח אחר חס ושלום כי אם כח אחד פשוט בתכלית הפשיטות והגם שכל התהוות הכחות מאתו יתברך ואין דבר שחוץ ממנו חס ושלום והוא יתברך נמצא בכל פרט מריש כל דרגין עד שילשול קטן שבים בהשגחה פרטיות על כל דבר ודבר והוא מהוום ומחלקם ובראם הכל בכוחו יתברך אך אף על פי כן חס ושלום להתלות בכוחו איזה חילוק כוחות אפילו בהעלם דהעלם לכן נקראים גנוזות הגם שכל ההתחלקות הם בכוחו יתברך אף על פי כן אין לבקש בכוחו לאיזה מציאות חס ושלום מאחר שלא נודע מהותו כלל וכמו שלא נודע מהותו כך לא נודע מהותם של הנמצאים איך הם בכוחו יתברך לכן אסור לשאלא ביה כלל ולא לרשמא ליה באיזה רשימו בהעלם דהעלם לאיזה דרגין חס ושלום:

5לכן כל חילוקי הדרגין הנמצאים נקרא בשם אצילות ובריאה דהיינו שכל בחינות התחלקות הנגלים לגבי דידן מחמת שאין להעריכם חס ושלום למהותו נקראים נאצלים בבחינת מהות חדש וזהו לגבי הנגלה אבל לגבי אמיתיותו יתברך הוא משתווה ומתייחד בהם בבחינת השואה גמורה על ידי בחינת כתר כנזכר לעיל ובזה הרשונו לדבר דהיינו ליחד כל הנמצאים אליו יתברך ושהכל הוא ממנו יתברך כל פרט ופרט ואף על פי כן הוא מיוחד בהם אבל בכוחו לבדו יתברך אסור לדבר כלל אפילו לשאלא ביה איך הם בכוחו יתברך שזה מורה על איזה יחוס וערך איזה התחלקות אך לא נודע איך הוא וחס ושלום להעריכו באיזה ערך ויחוס לחילוקי דרגין כי הוא נעלה מהם בלי קץ לכן נאמר דלא לשאלא ביה כלל כי אם השאלה הוא בבחינת המשכתו יתברך שהוא בחינת כתר שם הוא השאלה היאך נמצאו ממנו הדרגין מאחר שאין בערך ההתגלות אך לא למנדע דהיינו שהשאלה יהיה באופן שלא למנדע רק לייחדם בלי שום התחלקות וכמבואר לעיל בהגה"ה: