שערי היחוד ואמונה, שער ראשון יט

1וזהו שמבואר בזוהר הקדוש כי אית עתיקא דלא קיימא לשאלא כלל ואית עתיקא דקיימא לשאלא ולא למנדע ואית דקיימא לשאלא ולאתבא כי עתיקא דלא קיימא לשאלא הוא בבחינת אין סוף יתברך בעצמותו שלא בבחינת המשכה אסור לשאלא ביה כלל איך הם בכוחו האין סוף יתברך מאחר שהוא אינו בערך השגה כלל ועיקר אין לשאול על מהותו יתברך כלל. והנה אף על פי דלא קיימא לשאלא אין הפירוש שלא להעלות על מחשבתו כלל כי אדרבה כל עיקר ההתבוננות ועבודתינו הכל הוא לקשר לאין סוף יתברך כמאמר רבותינו זכרונם לברכה אליו ולא למדותיו וכמאמר הזוהר הקדוש פרשת צו (דף כ"ו) אתדבקותא דכהני וליואי וישראל עד היכן היא סלקא אמר ליה הא אוקימנא עד אין סוף דכל קישורא ויחודא ושלימו לאצנעא בההוא צניעו דלא אתדבק ולא אתיידע דרעוא דכל רעוין ביה עיין שם:

2והנה מבואר בכמה מקומות שכל ההתקשרות הוא הכל לאין סוף יתברך רק הפירוש הוא שההתבוננות הוא שלא לשאלא דהיינו שהוא צניעו דלא אתדבק ולא אתיידע ולקשר כל הדרגין אליו יתברך ולבטלם שלא בבחינת ידיעא כלל ולהתבונן שהכל הוא בכוחו יתברך בבחינת אין סוף וכל הנמצאים הכל בכח עצמותו אבל שלא בבחינת ידיעא וזהו דיוק לשון הזוהר הקדוש דכל קישורא ויחודא ושלימו דהיינו לקשר כל הדרגין המתגלים בבחינת חילוקי הנפרדים אליו יתברך ולייחדם בכחו יתברך דהיינו הגם שיצאו לחלק אף על פי כן המה מיוחדים בלי שום שינוי אך שלא תימא שיש חס ושלום איזה חילוק דרגין בכחו יתברך רק שהם מיוחדים לכן אמר ושלימו דהיינו שהוא יתברך שלם בתכלית השלימות באופן שלא תמצא בכוחו יתברך שום בחינת חילוק דרגין כלל כי בבחינת חילוק הדרגין אינו נקרא שלימות כי הדרגין מורים חיסרון שאין דרגא אחד דומה לחבירו וחלוק מחבירו כנזכר לעיל אבל הוא כביכול שלם בתכלית השלימות בלי חילוק דרגין כלל וזהו לאצנעא בההוא צניעו דלא אתדבק ולא אתיידע כלל לכן אסור ההבנה והשאלה במהותו כלל:

3ובחינה זו נקרא עתיק יומין ורישא דלא אתיידע כי הגם שנקרא רישא כי ממנו הכל אבל לא אתיידע מה בההוא רישא ולכן נאמר באדרא זוטא עליו רישא דלאו רישא כי הגם שהוא רישא שממנו נמשך הכל נמצא הוא ראש לכל הנמצאים שהכל נמצאים מכחו יתברך אף על פי כן הוא לאו רישא כי רישא מורה על הסוף שנכלל בהראש ויש איזה שייכות להסוף עם הראש מאחר שנמשכו ממנו אבל במאציל כביכול אין לומר שיש איזה שייכות להדרגין בכוחו יתברך לכן נאמר עליו דלאו רישא הגם שהכל הוא בכוחו יתברך אך איך ומה הוא לא ידיעא כלל ולא קיימא לאתיידע ועל האי איקרי ברח לך אל מקומך שלא להתבונן בו כלל איך ומה רק לקשר ולייחד ולאצנעא בההוא צניעו ודי למבין:

4וזהו בבחינת התקשרות כל הדרגין לייחדם אליו יתברך אבל בבחינת עצמותו יתברך שלא בבחינת הדרגין כלל אסור אפילו לדבר ולהרהר בזה לכן מבואר בעץ חיים שממלכות דאדם קדמון ולמעלה אסור לדבר כלל כי מלכות דאדם קדמון הוא ראשית הגילוי מאין סוף ברוך הוא בבחינת אצילות והגילוי הזה הוא מלכות דאדם קדמון לכן בזה מותר להתבונן לקשרם אליו יתברך בבחינת צניעו דלא אתיידע ושלא בדרך השאלה דהיינו להתבונן שאין לשאלא כלל אבל לעילא מן זה מאן איהו דעביד רעיונא כו' ועתיק הוא מלכות דאדם קדמון כידוע בעץ חיים בזה הוא ההתבוננות בבחינת התקשרות בבחינת שלא לשאלא כנזכר לעיל אבל בערד עצמותו שלא בבחינת גילוי אסור בזה העסק כלל אפילו שלא בבחינת שאלה הגה"ה ומה שמבואר בעץ חיים בענין אדם קדמון הכל הוא בבחינת חיצוניות בבחינת הנמשך מאתו אבל בבחינת פנימיות הוא עצמותו מפורש בתוכו שאסור לדבר וגם בחיצוניות מדבר בדרך השאלה והמבין יבין ואם ירצה השם לקמן נבאר זה באריכות עד כאן: ועתיקא דקיימא לשאלא ולא למנדע הוא בחינת אריך שהוא כוחו יתברך המתמשך בבחינת דרגין דהיינו להתבונן שהוא יתברך אינו בבחינת דרגין כלל ופשוט בתכלית הפשיטות ואף על פי כן כל הספירות בבחינת חילוקי דרגין הכל הוא ממנו יתברך ואיך יתחברו שני הפכים כאלו זהו לא ידיעא וזהו לא למנדע דהיינו שלא לייחס אליו יתברך בחינת חילוקי דרגין כלל רק לייחדם ולבטלם אליו יתברך בבחינת פלא שהוא למעלה מהשכלה והבנה ודקיימא לשאלא ולאתבא הוא בחינת זעיר אנפין שנקרא אצילות כי בזעיר אנפין יש בו תשובה על השאלה דהיינו למנדע שכל הנבראים הם הכל מאתו יתברך והכל ממנו יתברך והוא מיוחד בהם וזהו לשאלא עליהם מקור מוצאם ולידע שהכל הוא ממנו יתברך מצד כוחו הפלא אשר כל יכול להתמשך לכל הנמצאים ולייחדם ביחוד אחד בלי שינוי ועל זה נאמר וידעת היום כו' כי הוי"ה הוא האלהי"ם בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד שהכל הוא ממנו יתברך ואין עוד מלבדו ובזה הוא דווקא למנדע כמו שכתוב וידעת כו' דע את אלה"י אביך אתה הראת לדעת כי בזה הוא הידיעה:

5והנה הגם שנחלקו לשלשה בחינות אבל כד תסתכל בהון הם כולם בחינה אחד רק שחילוקי הבחינות הם מסטרא דנבראים הנראים להתחלקות הדרגין היחוד שלהם לידע שהכל הוא ממנו יתברך והם מיוחדים בלי שינוי נקרא זעיר אנפין וההתבוננות מאין נמצאו מכחו יתברך גבול מבלתי בעל גבול כו' בחינה זו נקרא אריך וההתבוננות דלא קיימא לאתיידע כנזכר לעיל הוא בחינת עתיק אבל בבחינת אין סוף בעצמותו יתברך הכל הוא בחינה אחד שאין עוד מלבדו ואין זולתו ואין חוץ ממנו והכל הוא כחו יתברך ממש שאין בערך ידיעה כלל לכן יכול להיות כל חילוקי הדרגין ואף על פי כן לא יהיה בו ריבוי ושינוי לכן נאמר אני הוי"ה לא שניתי כלל מקודם שנברא העולם לאחר שנברא העולם הוא שוה בהון ממש לכן מבואר באידרא הוא זעיר אנפין הוא עתיקא ממש רק מסטרא דילן שניא אבל הוא יתברך לא שנא ולא שני ולא ישתנה לכן כאשר תעיין באדרא זוטא תראה שמוח הדעת דזעיר אנפין הוא מרישא דלא אתיידע דהיינו שהידיעה וההכרה שאין זולתו הוא מעצמותו יתברך דלא אתיידע ודי למבין והבן: