שערי היחוד ואמונה, שער ראשון כ

1אשר על כן מכל המבואר לעיל תבין שחס ושלום להתבונן באצילות איזה חילוקי דרגין כי מאחר שלא אשתני כלל נמצא הוא הכל כחו השוה יתברך רק מסטרא דילן נראו לחילוקי דרגין והתבוננות יחוד הדרגין נקרא בשם אצילות לכן מבואר בפירוש האר"י על ספרא דצניעותא דף קי"א אל יפתוך רמי הקומה קרואי השאול האומרים כי שם במקום הנאצלים העליונים יש מראות וגוונים עבר על נפשם המים הזדונים דברו דברים אשר לא כן על אדוני האדונים כי אין שם לא מראה ולא גוון רואה ואינו נראה המתגאה על כל גאה הן אמת כי שורשם הם למעלה והיו תוצאותיו הימה כי שם נגלה את אשר כבר עשוהו השרשים העליונים כי כח הגוונין שהם לובן ואודם וירוק ושחור וזולתו שם דרכי הכחות ונגלו מהארץ העליונה מאותן ארזים אשר נטעו בה לעשות ענף ולעשות פרי והוציא האי אפריון כגוון דידהו:

2וכמו שמבואר בזוהר פרשת תרומה (דף קכז.) וזה לשונו תו מעצי הלבנון אילין שית יומין דבראשית דכל יומא ויומא מסדר בהאי אפריון סידורא דאיתחזי ליה סידורא קדמאה אתנגיד מסטרא דימינא אור קדמאה דאתגניז ואתנטיל מסטרא דימינא ועאל בהאי אפריון על ידא דיסודא חד ועביר ביה שימושא לבתר אפיק האי אפריון חד דיוקנא כגוונא דהאי אור:

3הרי מפורש שאין להעריך חס ושלום באצילות איזה חילוקי דרגין הנקראים גוונין כאשר ידוע שגוון לובן הוא חסד וגוון אורם הוא גבורה כי אם על ידי מדת מלכותו יתברך שהיא כח הגילוי לגלות ולהסתיר בבחינת נבראים אז אפיק האי אפריון חד דיוקנא כגוון דיליה דהיינו בבריאה שם התגלות כחותיו יתברך בבחינת חסד וגבורה שהיא לגבי דידן נתגלו בבחינת גוון ודמיון על ידי האי אפריון שהוא מדת מלכותו יתברך הנותנת ציור ודמיון לכל הכחות האלו לגבי דידן כמבואר ברעיא מהימנא איהי דמיון רכל ספירה וספירה ועל זה נקראת תמונת כל להדמות לגבי הנבראים בבחינת בריאה אבל אצלו יתברך בבחינת אצילות הכל כח אחד לבד הגם שכל הכחות המה אצלו יתברך אבל הכל הוא כח אחד בלבד כנזכר לעיל:

4ואל תאמר שהאר"י זכרונו לברכה כוונתו על מראות כפשוטו גוון לובן כו' כי מי פתי יסור הנה לחשוב כזאת להעריך גוונין גמורים באצילות אשר הגוונים המה רק מצד הגופים בעשיה אבל איך תעריך אפילו ברוחניות העשיה איזה גוון כל שכן וקל וחומר שלא יעלה על לב שום אדם להעריך גשמיות באצילות אשר אינו נופל לומר אפילו רוחניות כידוע כי זה אל יעלה על לב שום אדם שיש לו מעט דעה ועוד שמבואר בלשונו שהגוונים מתגלים בבריאה על ידי מדת מלכותו משמע שבבריאה יש גוונין וחס ושלום לומר כן כי בריאה הוא עולם המושכל שהוא כח לבד כח ההשכלה ועוד סתירתו שסותר הוא כי הוא רואה ואינו נראה המתגאה על כל גאה מה ענין גיאות לגוונין היה לו לתרץ כי בכחות אינו שייך לומר גוונין שהם הגשמה:

5וזה יבין אפילו תינוק שיש בו דעת שכוונתו על כח הגוונין של המדות שהם נקראו גוונין כידוע אשר יש מי שחושב מאחר שמעריכים באצילות מדות אשר המדות פועלים חס ושלום בעצמותו יתברך איזה נטיה לחסד או לגבורה חס ושלום כי בבחינת אצילות שהוא התגלות אין סוף יתברך חס ושלום להעריך בו איזה נטיה לחסד או לגבורה כי אם הכל הוא כח אחד הגם שאצלו מוכרחים אנחנו להעריך הגדולה והגבורה אך אף על פי כן הוא רואה דהיינו שרואה כל פרטי ההתחלקות אך אף על פי כן אינו נראה להתחלקות כי הוא מתגאה על כל גאה דהיינו שכל המדות שנקראו גאות הוי"ה הוא מתגאה עליהם דהיינו שאין להעריך אותם כלל אליו אך מצד השוואתו יתברך המרומם על כל כל יכול להשוותם ולאחדם על ידי בחינת פלא:

6עיין שם כל המאמר שמאריך שאין לומר חס ושלום חילוקי דרגין אפילו באצילות וכל עיקר התגלות הגוונין הן בבריאה על ידי מדת מלכותו יתברך שהיא בחינת הצמצום וההסתר לגבי הנבראים אז יצאו מכח אל הפועל וכמבואר בתיקוני זהר דאתקריאו מדות כפום עובדיהון דבני נשא כו': ומסיטרא דילן דווקא ואפילו מה שמבואר שהם באצילות בכח לא תאמר שיש בכחו חילוק דרגין חס ושלום כי אם מסטרא דנחית לאמלכא על בריין שייך לומר שהם בכח ולכן נקראים נאצלים אבל מסטרא דעילת על כולא חס ושלום לומר שנמצא בו איזה כח חילוקי דרגין ובזה תבין מה שמבואר בזוהר הקדוש (בראשית מ"ה:) בענין ההיכלות שבהיכל הזה שהוא היכל קודש קדשים מבואר שם הכא רזא דרזין ההוא דלא אתיידע ולא עאיל בחושבנא רעותא דלא אתפס לעלמין בסים לגו לגו בגווייהו ולא אתיידע ההוא רעותא ולא איתפס למנדע וכדין כולא רעותא חדא עד אין סוף כו' עיין שם:

7מזה מובן שאפילו בהיכל קודש קדשים ששם ההתגלות בבחינת אצילות שם גם כן ההשגה שלא בבחינת ידיעה והתחלקות דרגין כלל ושם התגלות אין סוף בעצמו יתברך שלא בבחינת חילוקי דרגין כלל והנה בזוהר עצמו מדבר כל חילוקי הדרגין באצילות דווקא ואיך אמר כאן שאפילו היכל קודש קדשים דבריאה ששם התגלות מלכות דאצילות ההוא דלא אתיידע ולא עאיל בחושבנא כלל רעותא דלא איתפס לעלמין וכו' וכולא רעותא חדא עד אין סוף שהוא בחינת אין סוף בעצמותו יתברך אך שכאשר מדבר בענין חילוקי הדרגין הנמצאים מקום מוצאם הוא מדבר באצילות כי מאחר שממנו יתברך נתהוו כל הדרגין נמצא כל הדרגין הם מכחו יתברך והוא המהוום ומקיימם לכן בכל חילוקי הדרגין הנמשכים בבריאה יצירה עשיה הם הכל אצלו יתברך כמו למשל מחשבתו ודיבורו של אדם היוצא לפועל הכל נמשכו מכח הנפש ובכח הנפש בעצמו לא נתחלקו כלל כי אם אחר צאתם לחוץ אף על פי כן אנו תולים כל מחשבותיו ודבוריו בכח נפשו כי אם לא כן מאין נתהוו המחשבות והדיבורים כו' כך כביכול כל חילוקי הדרגין שהם בבריאה יצירה עשיה שהם בחינת מחשבה דיבור ומעשה הכל תולין בכוחו יתברך כי הוא המהוום:

8לכן מבואר בעץ חיים שבאצילות ניתנה לנו רשות לדבר בדרך משל ודמיון בכדי לאחדם ולקשרם אליו יתברך שהכל נתהוו מכחו וכחו יתברך הוא מתפשט בהם אבל באמת חס ושלום לומר שיש בכחו יתברך חילוקי דרגין כלל מאחר שלא שני ממהותו כלל לכן בהיכלות ששם הוא מבואר בענין ההתבוננות והעבודה הוא עיקר בהיכלין דבריאה אשר שם נראים חילוקי הדרגין שם הוא העבודה לקשר היכלין בהיכלין ורוחין ברוחין ולאחדם אך כד מטי להיכל קודש הקדשים ששם הוא העבודה לייחדם בבחינת אצילות שהוא בחינת כחו בעצמו יתברך שהוא התגלותו בעצמו בבחינת אין סוף שם הוא ההתבוננות דווקא בלי שום חילוק דרגין כי אם בבחינת ביטול גמור בלי שום התחלקות כלל ודי למבין דהיינו בבחינת דלא אתדבק ולא אתיידע ודלא קיימא לשאלא והשאלה והידיעה כנזכר לעיל הוא הכל מסטרא דנבראים הנראים מסטרא דילן בזה הוא השאלה והידיעה אבל בעצמותו יתברך שלא בבחינת המשכתו הוא בחינת לא לשאלא כלל: