שערי היחוד ואמונה, שער ראשון כה

1אך זאת עדיין אנו צריכין למידע שהגם שנתבאר המשל מנפש עם כל זה אין המשל דומה לנמשל מכל צד כי אם בזה הוא המשל שהנפש אינה נודעת כי אם מצד פעולות הגוף והתפשטותה בשוה בכל הגוף וכי כלי הגוף אין פועלים בה שום יתרון וחסרון ואשר היא כח אחד בלי התחלקות כלל מצד עצמה אך בזה אינה דומה כי היא מתפעלת ממקרי הגוף בבחינת הרגשה גם כלי הגוף נבדלים ממהותה כי זה בשר וזה רוח כי מצד הבריאה הם דברים נבדלים לכן הגוף הוא מקום להתפשטותה וגם לכן היא נתפעלת ממקרי הגוף מאחר שהוא נבדל ממנה בגדרה אך מצד התקשרותם נעשו לאחדים לכן היא נתפסת בהגוף ומתפעלת ממנו אבל הקדוש ברוך הוא אין שייך בו לומר שנתפשט בתוך העולמות כמו הנשמה בגוף ושיהיו העולמות מקום להתפשטותו דהיינו שיתפשט בשמים ובארץ ושיהיו הם כלים להתפשט אורו יתברך בהם כמו התפשטות הנפש בהגוף להחיותו מאחר שאין דבר זולתו ואין דבר שחוצה לו שיאמר עליו שיתפשט בו כי מאין נתהוו הכלים של שמים וארץ מאחר שאפס בלתו נמצאו הכלים עצמם הכל הם מכוחו יתברך בעצמותו ומהותו:

2ועל זה אמרו זכרונם לברכה הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו כי הוא יתברך בעצמו הוא מקום של הכלים המצמצמים ובכוחו יתברך הם מתהוים והוא קיומם של הכלים ואין העולם מקומו חס ושלום לומר שהם איזה מהות והוא מתפשט בהם ועל זה נאמר מי הקדימני ואשלם כי למשל באדם מוכרח להיות מקודם איזה מהות הנצרך לו ורוצה בדבר ומחמת מהות הנגלה ומצד רצונו מתפשט בהדבר שנצרך לו נמצא מוכרח להעריך המהות בבחינת קדימה להתפשטותו וכמו כן בבחינת התמשכות והתקשרות הנפש עם הגוף מאחר שנתהוו כלי הגוף מתפשט בהם הנפש אבל בלא כלי הגוף אין לה מקום להתפשט אבל לגבי הקדוש ברוך הוא כביכול אין דבר שקודם לו שיתפשט בהם מאחר שאין זולתו ואפס בלעדו ואין דבר שחוץ ממנו יתברך שתאמר עליו שמצד רצונו בדבר מה מתפשט בו לכן נאמר מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא פירוש אפילו תחת כל השמים דהיינו כלי המקבלים שמקבלים השפעה מן השמים כי בחינת השפעתו יתברך בעולמות נקרא שמים ונקרא קודשא בריך הוא שהוא בחינת זעיר אנפין ובחינת מלכותו שהיא מקור היש והעולמות נקראים תחת כל השמים גם כן לי הוא ואינם דבר בפני עצמו חס ושלום לכן לא נשתנה בהם ואין העלמין תופסין בו שיהיה איזה שינוי על ידם כמו הנפש בהגוף שנתפסת בתוכו מאחר שהגוף הוא מהות נבדל ולכן נתפסת בכלי הגוף להיות מרגשת שינויים שמצד הגוף מצד שהמה מהותים נבדלים לכן נתפסת להרגיש שינוי במהותה אבל על אין סוף נאמר ברעיא מהימנא איהו תפיס בכולהו עלמין ולית מאן דתפיס ביה פירוש כי איהו תפיס בכולהו עלמין שהוא מהוום ומקיימם בכל פרט ופרט בבחינת כלים נפרדים ושיהיו כלים להתפשטות אורו יתברך בהם אבל העלמין לא תפסין ביה להיות משתנה המשכתו בהם ולהיות נתפעל מהם חס ושלום מאחר שהם ואורו יתברך הכל אחד ממש בלי שום כח נבדל חס ושלום ועל זה נאמר איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון ממש:

3ובלשון הרמב"ם זכרונו לברכה הוא היודע והוא הידוע והוא המדע ובידיעת עצמו יודע כל הנבראים כי באדם חלוק היודע מן הידוע כי היודע הוא מהות נפשו והידוע הוא דבר זולתו והמדע הוא התפשטות נפשו לידע הדבר ההוא ולחברו אליו ולהתמשך בו נמצא היודע חלוק מן הידוע והמדע חלוק משניהם לכן הידיעה והידוע הם דברים נוספים על מהות נפשו ומוסיפין בו ריבוי ושינוי מקודם התפשטותו לאחר התפשטותו אבל לגבי הקדוש ברוך הוא שאין דבר זולתו נמצא הידוע דהיינו הכלים הם גם כן עצמותו יתברך והם אחד ממש עם היודע כי אין דבר זולתו וגם המדע שהוא התפשטותו יתברך והמשכתו בהם גם כן הכל אחד ממש בלי שום שינוי חס ושלום ובידיעת עצמו יודע כל הנבראים ולא בידיעה שחוץ ממנו ולכן אין הנבראים מוסיפין ריבוי ושינוי בעצמותו יתברך מקודם התפשטותו בהם לאחר התפשטותו בהם ודבר זה אין כח בשכל האדם להשיגו על בוריו איך יהיו שני הפכים בנושא אחד שיתהוו עולמות בעלי גבול ונפרדים מינים ממינים שונים בכל פרט בכח מיוחד וכוונה מיוחדת ואף על פי כן הם כח אחד פשוט בתכלית הפשיטות בלי שום כח אחר זולתו בלי שום שינוי ופירוד ומהות אחר כי אם הוא לבדו יתברך כמקודם שנברא העולם כן הוא יתברך לאחר הבריאה כי הוא יתברך אינו בגדר מדע ושכל כלל לכן לא יושג זה בשכל כי השכל עצמו הוא בחינת נאצל כמבואר לעיל:

4וכמו למשל שאין ערך דומם לשכל ואינם בגדר אחד כלל כן השכל אינו בגדר לגבי למעלה ממש כמו ערך הדומם לגבי השכל ויותר על זה וכמו שאינו נופל חוש המישוש על שכל ככה ויותר על כן אינו נופל השגה על פי שכל בדבר שלמעלה מן השכל לכן שורש מדת מלכותו שהיא בחינה המצמצמת ומסתרת לבחינת נבראים והיא הנקראת מקום כי היא נותנת מקום וגבול לנבראים שורשה היא מרישא דלא אתיידע שלא בבחינת ידיעה והבנה כלל ועל זה נאמר הנה מקום אתי וכמאמר איה מקום כבודו כי אינו מושג בשום ידיעה בעולם וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה הוא מקומו של עולם ודי למבין:

5ומה שמבואר הלשון הוא היודע וכו' תואר בחינת הידיעה אינו נערך כי אם בבחינת אצילות דהיינו בבחינת גילוי הנבראים שיש לכל נברא חכמה והשכלה מיוחדת ומדה מיוחדת ושהוא הכל מכוחו יתברך הנקרא בשם אצילות כנזכר לעיל נופל בו הלשון שהוא היודע והוא הידוע שהוא מצד הנבראים לפי בחינת התגלותם שהוא הכל בבחינת ידיעה והבנה כי בבחינת נבראים מוכרחים להעריך בחינת ידיעה כמאמר הכתוב וידע אלקי"ם כי ידעתי וכו' וכדומה לזה כמה מקראות הנאמרים על כוחו הנגלה בנבראים שהם הכל מכוחו יתברך על זה מבואר שאין ידיעתו כידיעתינו והוא היודע וכו' אבל בבחינתו יתברך שלא בבחינת הנבראים אין נופל בו לומר שם ידיעה כלל וכמבואר בשער היחוד והאמונה בהגה"ה (פרק ט') שמה שכתב הרמב"ם זכרונו לברכה הוא היודע וכו' הוא בבחינת אצילות דהיינו כח של הנבראים כמו שהם לגביה אבל למעלה מן האצילות דהיינו בבחינתו יתברך אין נופל בו לומר שם מדע כלל חס ושלום כי ידיעה נופל לומר על איזה דבר ואיזה מהות שיודע זה הדבר אבל עליו יתברך מאחר שאין זולתו כלל ואין דבר זולתו אין שייך לומר בו מדע מצד עצמו יתברך ודי למבין.