שערי היחוד ואמונה, שער ראשון ג

1והנה הגם שנקראו כלים ולבושים דהיינו שהם מהות נבדל לגבי עצמותו יתברך אל תאמר חס ושלום שהמה נבדלים בעצם כמו הבדלת הכלים מבחינת אדם אשר המה נבדלים במהותם לגמרי כי אם בחינת הבדלתם הוא מצד השיעור והערך שאנו מעריכים מצד שאין להעריך ולתאר את הכלים והמדות לערכו יתברך אשר מושלל מזה כנזכר לעיל לזה נקראים בשם כלים. אבל באמת גם הכלים חס ושלום שהמה מהות נבדל מעצמותו מאחר שאין זולתו יתברך ואין דבר נמצא בלעדו הלא גם הכלים אינם דבר זולתו חס ושלום ומצד הבדלת ערכם נקראים אצילות לשון הפרשה דהיינו שהאציל יתברך מאין סוף מדות מהעדר אל הויה מחודשים ממש מאין ואפס המוחלט והוא יתברך מיוחד בהם ונקראים הספירות אחד מחמת יחודו בהם:

2והם נקראים עשר ספירות בלי מה הגם שהם ספירות דהיינו שמהם ועל ידיהם נתהוו הנבראים כמו שכתוב כולם בחכמה עשית שאין נברא בעולם שלא נעשה על ידי חכמה פרטיות וכוונה מיוחדת באופנים שונים אף על פי כן הם מיוחדים בתכלית היחוד בעצם בלי שינוי כלל לגביה יתברך כי אם מצד הנבראים אשר מוסתר בהם כח השופע לכן נראה להם להתחלקות פרטים אבל לגביה כביכול הם בטלים כזיו השמש בשמש אשר הזיו שם לאין ואפס המוחלט ממש כמבואר בשער היחוד והאמונה של אדונינו מורינו ורבינו נשמתו עדן עיין שם הגם שכל הפרטיות הם בכחו יתברך אף על פי כן הם מיוחדים בתכלית בלי שינוי ופירוד כלל חס ושלום: וזהו דבר שאין בכח שכל האדם להשיג זה לכן נקראו בלי מה ואנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא הגם שמתמשך בבחינת חכמה ומדרך ההכמה הוא להתחלקות ולשינויים ולהגביל כנזכר לעיל אך לא בחכמה ידיעא כי הוא ומדותיו יתברך מיוחדים בתכלית ואיך ומה לא ידיעא:

3ומה שנקרא חכמה ומדות הוא לגבי דידן המקבלים וכמאמר הרעיא מהימנא דלעיל (בהקדמה) שהוא מסטרא דנחית לאמלכא על בריין דאיהו אתדמי להון כפום דמיון דילהון כמו שכתוב וביד הנביאים אדמה ואתקרו מדות כפום עובדיהון דבני נשא שם הוא התגלות התחלקות המדות בכל פרט ופרט: מחמת שמוסתר בהם כח השופע אבל לגביה כביכול נאמר לאו מכל אילין מדות כלל הגם שבהם ועל ידם נפעלים בחינת היש הנברא בכל פרט והוא יתברך המהוום ומחיים ומקיימם בכל פרט בכוונה פרטיות ולית אתר פנוי מיניה אך אף על פי כן אין פועלים בו ריבוי ושינוי חס ושלום ומיוחדים ממש כמו קודם התמשכותם. לכן מכנים אותם בשם מדות מצד התמשכותם בבריאה יצירה עשיה אבל באמת אצלו יתברך הם אינם מדות ואיהו וחיוהי וגרמוהי חד ממש:

4וזהו הוא היודע והוא הידוע והוא המדע ואין הנבראים מוסיפין בו ריבוי ושינוי אפילו אחר צאתם לחוץ כמבואר באריכות בשער היחוד והאמונה. וזהו המפורש ברעיא מהימנא הנזכר לעיל שעל זה נאמר ותמונת הוי"ה יביט ולא מסטרא דברא ויצר באתווי כי משה רבינו עליו השלום היה מייחד הבריאה יצירה עשיה אליו יתברך כי היה בחינת מ"ה ולכך נאמר ותמונת הוי"ה יביט דהיינו התכללות ויחוד המדות שמהם כל פרטי התחלקות במקורם ושרשם ויחודו יתברך בהון וזהו ותמונת הוי"ה יביט שהיה מביט בכל הנבראים יחודו יתברך שהוא בחינת הוי"ה והיה מייחד הבריאה יצירה עשיה כאשר הם באמת לגביה מיוחדים בכוחו יתברך בלי שוס שינוי ולא הביט והבין בהם בחינת פירוד חס ושלום כמו שהם מצד הנבראים בבחינת הסתר כנזכר לעיל כי היה מביט בפנימיות כאשר הם לגביה יתברך שהוא מצד הוי"ה ברוך הוא ולא מסטרא דברא ויצר באתווי דהיינו שלא היה מביט בהם מסטרא דנבראים ולא הסתירו הנבראים לגביה להיות נראים ליש ונפרד וזהו לא מסטרא דברא ויצר באתווי:

5והנה אפילו בחינה זו דהיינו שהיה מביט תמונת הוי"ה ברוך הוא דהיינו התאחדותם מצד הוי"ה ברוך הוא זהו גם כן מסטרא דנחית לאמלכא על בריין דהיינו בבחינת התפשטותו יתברך בבריאה יצירה עשיה נאמר בו היחוד כנזכר לעיל וזהו ותמונת הוי"ה יביט כי אני הוי"ה לא שניתי על ידי שהיה מייחד בבחינת ביטול היש בבחינת אין נקרא תמונת הוי"ה יביט דהיינו הגם שנמשכו בבחינת ריבוי והתחלקות אף על פי כן היה מייחדם: אבל באתריה דהיינו בערך אין סוף בעצמו לא בבחינת התפשטותו על זה נאמר כי לא דאיתם כל תמונה כי לשון יחוד נופל על מה שאנו רואים התחלקות הדרגין אך אף על פי כן המה מיוחדים וזהו מסטרא דנחית לאמלכא על בריין בבחינה זו נדאים התחלקות אבל בכוחו הם מיוחדים ועל זה נאמר ותמונת הוי"ה יביט שהוא בחינת אותיות שהוא שם הוי"ה ברוך הוא אשר בשם הוי"ה ברוך הוא נגלו בחינת אותיות שהם כלים כי כל הכלים המה על ידי האותיות דהיינו המשכתו יתברך בבחינת עולמות:

6ולכן שם הוי"ה הוא בבחינת אצילות שהוא מסיטרא דנחית לאמלכא על בריין ולכן ארבע אותיותיו מורים על המשכתו יתברך בעולמות כי י' הוא חכמה וה' היא בינה וא"ו הוא ו' קצוות וה' תתאה היא בחינת מלכות אך הגם שנחית לחילוק דרגין בבחינת אותיות וכלים אף על פי כן המה מיוחדים אצלו יתברך בלי שינוי אבל מסטריה דהיינו שלא בבחינת התמשכותו יתברך שהוא מסטרא דנחית לאמלכא על בריין כי אם בבחינת עצמותו יתברך לבדו אסור לצייר ליה בשום אות ונקודה כנזכר לעיל דהיינו לייחס איזה התחלקות חס ושלום לגביה אפילו ברשימו והעלם ואינו נופל בו יתברך לשון יחוד כמאמר ולפני אחד מה אתה סופר וכמו שיתבאר ואסור לצייר ליה בשום אות ונקודה בעלמא וכמאמר הזוהר הקדוש אי"ן סו"ף לית ביה רשימו כלל כי כל דבר המתגלה היתה קודם התגלותה עדיין בהעלם וכשהיא בכחה נעלמה נקראת רשימו דהיינו שנתרשמה בכח כמו באדם חכמתו הנמשך בדרך פרט הרי הפרט ההוא היה קודם גילוייו בכח חכמתו בהעלם ואז נקראת רשימו דהיינו שנתרשמה בכח חכמתו כי לשון רשימו שנתרשמה בכחו מה שאין שייך כל זה באין סוף ברוך הוא:

7כמו על דרך משל באדם שחכמתו וחפצו המתמשך לאיזה דבר הרי אותה החכמה והחפץ שייך לנפשו מחמת שנפשו רוצה ונצרך להתפשטות זה הגם שקודם התגלותה היתה כלולה ביחוד בנפשו אף על פי כן היא נתרשמה בכוחו מחמת שכל עיקרו ומהותו של אדם הוא החכמה שהוא מורכב מכמה דברים מנפש וגוף ונצרך להתפשט לדבר הזולת נמצא חכמתו הגלויה נרשמת ונתכללת בכוחו. אבל באין סוף יתברך חס ושלום לומר כן שהחכמה המתפשטת בנבראים היא נרשמת בכחו מאחר שהוא עצם פשוט ואין זולתו להתמשך ואינו בערך רצון וזולת כלל לכן לית ביה רשימו כלל לא מיניה ולא מקצתיה על דרך משל כאשר אי אפשר לומר באדם הגשמי שהדומם יש לו איזה שייכות בשכלו מאחר שאין ערך זה לזה: וכמבואר בשער היחוד והאמונה כאשר אי אפשר לומר על חכמה עמוקה ורמה שאין יכולת למששה בידים מאחר שאין חוש המישוש נופל על זה ואין להם ערך ויחוס כלל:

8ככה חכמה לגבי מאציל כביכול אשר הוא רוממות מעלות לאין קץ ממעלת החכמה מערך מדרגות דומם להשכל אינו נופל בו לשון רשימו לכן נאמר לית ביה רשימו כלל כי אם מגו סתימו דסתימין מריש נחיתו דאין סוף נהיר נהירו דקיק: כי סתימו נקראים הספירות שהם נקראים עלמין סתימין דלא אתגליין דהיינו הגם שכל ההתחלקות הוא על ידיהם כמו שכתוב כולם בחכמה עשית אך עליהם נאמר חכים ולא בחכמה ידיעא כי אינם מושגים כי הם בלי מה כמבואר לעיל לכן נקראים סתימו:

9וסתימו דסתימין הם בחינת עתיק ואריך שאין סוף יתברך הוא סותם בהם בחינת הסתימין הנזכר לעיל על ידי כחו הכל יכול לאחדם במקורם בבחינת יחוד גמור כמו שיתבאר לכן נקראים עתיק ואריך סתימו דסתימין דהיינו שסתימתם יותר סתום מהספירות הנקראים סתימין:

10וזהו בבחינת המשכתו לספירות אבל אין סוף בעצמותו יתברך שלא בבחינת המשכתו הוא לגו סתימו דסתימין שאין שייך לומר בו בחינת סתימו ואפילו סתימו דסתימין כי סתימו הוא שאנו רואים המשכתו אבל לא נודע איך ומה נקרא סתום:

11אבל אין סוף בעצמותו אינו בערך השגה ולא תליא ביה שאלתא כלל ואין ערך לומר עליו בחינת סתום כידוע בזוהר שלהספירות קורא סתימין ולעתיק ואריך קורא סתימו דסתימין וטמירו דטמירין אבל אין סוף בעצמותו יתברך נקרא סתימו דכל סתימין וטמירו דכל טמירין וכמו שיתבאר בעזר השם ועל כן נאמר מגו סתימו דסתימין דוקא שהוא לגו מכל סתימין באופן שלא נמצאו אצלו יתברך כח הספירות והתחלקותם באיזה מציאות כלל הגם שממנו הכל ומריש נחיתו דאין סוף הוא הקו המתפשט ממנו גם כן לא ידיעא עד דאתפשט באתר ראית ביה אתוון רשימין הוא הכתר ושם נקרא רשימין דהיינו הגם שבכתר עדיין הם סתומים ואינם נראים ומתגלים כלל ההמשכה מן הכלים וחס ושלום לומר שם עדיין כלים כי הוא התפשטות אור אין סוף בעצמותו יתברך אבל מאחר שהכתר הוא עומד להתמשך בבחינת רצון להתפשט בכלים דהיינו חכמה ומדות אז שייך לומר שנתרשמו שם בהעלם שהם בבחינת רשימו כנזכר לעיל וזהו קוצו של יו"ד שהוא בחינת רשימו בלבד שעדיין לא בא להתגלות אותיות כי אם להורות שממנו יצאו האותיות שהם הספירות:

12וזהו בבחינת רצונו יתברך להתמשך אז נעשה בו הרשימו כנזכר לעיל: אבל בבחינת עצמותו יתברך לא נתרשמו כלל ודי למבין: