שערי היחוד ואמונה, שער רביעי יא

1והנה בחינת בקיעה זו היא מבחינת פנים דאדם קדמון כביכול כי בחינת פנים הוא התגלות הפנימיות הנגלה על ידי הכלים נקרא בחינה זו פנים אשר לזה היא בחינת האדם קדמאה הזה בכדי להתגלות כמו למשל בהבדל מאדם שמראה פנים להתגלות כך בחינת המחשבה קדומה זו עיקרו הוא להתגלות אבל מצד בחינת האדם קדמון הזה מצד בחינתו בעצמו אינו בערך התגלות כי אם מצד הארות פנים שעיקרו הוא להתגלות כנזכר לעיל נבקעו מתוך כליו הארות פנימיותו להתמשך למטה ובחינת בקיעה זו הם העינים ואוזן חוטם פה:

2דהיינו כמו למשל באדם הגשמי הרי גופו מסתיר לחיות נפשו ואינו נגלה כלום ממנו וחיות הנפש מוסתר בהגוף רק מהפנים שלו נגלה המשכת נפשו בהתגלות על ידי בחינת ראיה שמיעה וריח ודבור והנה כל המשכות האלה הוא להתמשך לדבר הרחוק ממהותו ונבדל ממנו כנראה בחוש הראיה להביט הדבר הרחוק ממנו וכן השמיעה לשמוע מהזולת והדבור הוא גם כן לגלות מהותו על ידי כלי הדבור וכדומה לזה והנה הגם שהתפשטות זה אינו עצם נפשו כי עצם נפשו אינה בערך התגלות ואינו נגלה מעצם הנפש כלל כי אם התפשטות זה ונקרא הארת נפשו בבחינת הבל כידוע עם כל זאת בבחינת הבל הזה והארה זו נתגלה בו עצם הנפש כי נגלה על ידי המשכות אלו רצון הנפש כי על ידי ראיה רואה מה ששייך לנפשו וכן על ידי השמיעה וריח ודבור הכל הוא מעצם הנפש המתקשרת בהמשכות אלו מצד רצון הנפש להתמשכות אלו:

3כן הוא כביכול בבחינת אדם קדמון הזה דהיינו שעלה במחשבה הקדומה כח כל העולמות כאשר הם אצל המאציל ברוך הוא ובחינת מחשבה זו הוא מסתיר להמשכת אור עצמותו ברוך הוא שהוא הקו שלא יתמשך בבחינת גילוי כי אם היה מתמשך בבחינת גילוי הלא אין מקום להתגלות עולמות כלל כי המשכה זו היא מאור אין סוף ברוך הוא אשר אינו בערך עולמות כלל לכן על ידי כלי האדם קדמון הזה הוא מסתיר אור המשכתו יתברך וכלי האדם קדמון הזה המה כח כל הכלים שנגלו בעולמות כאשר הוא בבחינת המאציל ברוך הוא אשר אין לתארם בבחינת כלים כנזכר לעיל כי אם מצד ההתגלות ובחינת כח הכלים האלו המה המסתירים לאור המשכתו יתברך כי אם שנבקעו מתוך הכלים המשכות על ידי בחינת ראיה שמיעה ריח ודבור הגם שאין לתאר אצלו חס ושלום בחינות אלו מצד המאציל ברוך הוא אשר אצלו הכל בהשוואה ואין זולתו אף על פי כן לשכך את האוזן קוראים להם שמות אלו דהיינו ההתגלות מתוך המחשבה זאת נקראים בבחינות אלו ואשתמודען עילאי מתתאי כמו שכל בחינות אלו נגלים בבחינת אדם ונמשכין ממנו בבחינת הארה כן אנו מתארין ההמשכות הנמשכין מתוך מחשבה קדומה זו בשמות אלו כי הם כח ומקור לכל ההתגלות הנגלה בעולמות:

4והנה ההמשכות אלו הם הבלים דהיינו שנמשך מאור עצמותו ברוך הוא המוסתר בתוך בחינת מחשבה קדומה הארה מעין המשכתו יתברך והתגלותם הוא מצד רצונו הקדום להמשכות האלו שהוא רצונו הפשוט שעיקרו הוא בשביל הגילוי לעולמות אשר על כן בבחינת מחשבתו הקדומה שהוא נקרא אדם קדמון נתגלה הרצון קדום הנזכר לעיל להתגלות והנה הרצון הזה אינו בבחינת המשכה כי אם שהוא רצון לההתמשכות דהיינו התגלותו להתמשך בעולמות לכן נקרא בחינת רצון הזה מצחא דאדם קדמון כמו שבמצח של אדם אינו יוצא ממנו התגלות כלל כי אם עצם הגלגלתא רק שהוא פנוי משערות לכן ראשית גילוי הפנים של אדם מתחיל ממצחא אבל כל ראשו הוא מוסתר בלי התגלות כן כביכול גילוי זה אינו נגלה ממהות פנימיות המחשבה קדומה כלל כי אם המשכה פשוטה המגלה פנימיות המשכתו בבחינת רצון סתם דהיינו רצון להמשכתו לכן אינו נגלה מהמצח שום הבל שהוא סתום כי לא נגלה עדיין מפנימיות מחשבתו הקדומה כי אם רצון סתם אבל ברצון זה אין נגלה המשכה עדיין ולכן נקרא ראשית הפנים דהיינו ראשית להתגלות פנימיותו ועל ידי בחינת רצון זה נגלה מפנימיותו אלו ארבעה בחינות הבלים דהיינו המשכות מעין המשכתו יתברך בבחינת הקו והם נקראים הבלים והארות מהמשכתו אך הגם שהם הארות לגבי עצם הגילוי אף על פי כן המה נמשכו ממהות הפנימיות כי אם שעצם המשכתו היא מוסתרת בבחינת מחשבתו הקדומה שלא יהיה נגלה כאשר הוא בעצם כי אם מעין המשכתו לכן נקרא הארה:

5והנה לגבי הגילוי נקרא הארה אבל לגבי ההמשכה הרי עצמותו נמשך בהארה זו וכמו למשל מאדם המסתיר חכמתו אצל המקבל וממשיך לו מעין חכמתו אך אף על פי כן עצמיות חכמתו נמשך בזה כי אם בהנגלה אין לתאר כי אם בחינת הארה ככה כביכול לגבי הגילוי הנגלה מתוך מחשבתו הקדומה נקראו המשכות האלו הארות כי אינו נגלה המשכת עצמותו מצד הסתרת כלי אדם קדמון הזה כנזכר לעיל אך אף על פי כן המשכות אלו הם מהמשכת עצמותו ברוך הוא הנמשך בהמשכות אלו והנה בהמשכות האלו אשר כל עיקרם הוא להתגלות כח הגבול הרי נכלל בהמשכות אלו כח הכלים אשר לזה היה רצונו הקדום ביותר התגלות מצד שההמשכות המה דייקא לבחינת כלים דהיינו להתגלות גמורה כביכול לכן בבחינת המשכה זו נרשמו הכלים בהעלם וכאשר נתרחקו ההמשכות האלו מבחינת מחשבה קדומה דהיינו כביכול שמרחיק המשכות אלו מערך ההמשכה שבבחינת מחשבה הקדומה בכדי שיתמשך יותר בבחינת התגלות למטה כי ההמשכות האלו שהם הבלים הגם שהם מעין מחשבה הקדומה אף על פי כן מצד שנמשכים ממחשבה הקדומה הרי אין ערך עדיין להתגלות בבחינת כלים בבחינת עולמות לכן מרחיק כביכול בחינת המשכות האלו מערך המשכתו בבחינת כלי מחשבתו הקדומה ואז בהסתכלות העיניים בהמשכה זו דהיינו כביכול הסתכלותו ברוך הוא בהמשכה זו מה יולד מהמשכות האלו מבחינת הסתכלות זה נגלים הפרטים בהמשכה זו והעיניים הם אצל המצח דהיינו שעיקר הרצון היה דווקא להתגלות הפרטים:

6והנה ההמשכות בבחינת אוזן חוטם פה המה המשכות סתם מאור עצמותו ברוך הוא דהיינו המשכה פשוטה וההמשכה זו מצד שהיא לבחינת הכלים ממילא יש בכח המשכה זו כח הכלים אבל הם הכל בבחינת המשכה אחת וכל זמן שההמשכה הזאת היא קרובה אל מחשבתו הקדומה דהיינו שנמשך ממחשבתו הקדומה עוד המשכה אבל מחמת שאדם קדמון הזה אינו בערך גילוי ככה ההמשכה הנמשך ממנו עדיין אינה בערך גילוי אבל כשנתרחקה ההמשכה דהיינו שנתפשטה להתמשך בבחינת התגלות יותר אז על ידי בחינת ראיה שהם העיניים דאדם קדמון שהוא כביכול השגחתו יתברך בבחינת מחשבתו הקדומה בבחינת המשכה בבחינת פרטים שיתגלו מתוך המשכה זו כי הראיה מתגלה דווקא בבחינת ריחוק וזהו איזהו חכם הרואה את הנולד דהיינו מה שיולד מזה ההתגלות לבסוף כך כביכול בחינת הבל העיניים הוא התגלות מתוך המשכת אור אין סוף ברוך הוא אשר עיקרה הוא דייקא לבחינת כלים וגבול כי אם שבחינת ההמשכה בעצמה אינה בערך התגלות הגבול רק מצד שכל עיקרה הוא בשביל התגלות נמשך מהמשכה זו על ידי בחינת כלי העיניים התגלות איך ובאיזה אופן יהיה הגילוי:

7ולכן העיניים המה מתגלים תיכף אחר המצח דהיינו כביכול מצד שהתגלות רצונו הקדום הוא דייקא בשביל הכלים אשר מזה נמשכו העיניים דהיינו שיהיה נמשך הארה מאור עצמותו ברוך הוא בבחינת ריחוק להשגיח בבחינת המשכתו מה יהיה נולד מהמשכתו זה ואז נתגלו פרטי כח הכלים והגבולים ואז לא היה כח בכלים לקבל אור המשכתו יתברך כי האור הוא נמשך מאור עצמותו אשר הוא בבחינת אין סוף ברוך הוא והכלים הם בבחינת היפוך דהיינו שיהיה נגלה דווקא ולכן נמשך מזה בחינת שבירה כמבואר לעיל בכמה מקומות:

8ואז מאיר בהם מצחא דאדם קדמון שהוא עצם רצונו יתברך אשר אינו בכלל המשכה כלל כי אם רצון קדום אשר הוא מבחינת רצונו הפשוט כנזכר לעיל אשר הוא קדם לכל ההתמשכות ואינו בערך המשכה כלל כמבואר לעיל שעצמותו אינו בערך המשכה כי אם שהוא ברוך הוא סובל הכל אשר אצלו שוין אורות עם הכלים וכח הגבול עם למעלה מהגבול המה אצלו בהשוואה גמורה לכן מצד עצמותו יתברך כל יכול לחבר האורות עם הכלים ולייחדם ביחודא חד האור עם הכלי הגם שאינו בערך אחד וממש הם שני הפכים אבל מצד עצמותו ברוך הוא מתייחדים האורות עם הכלים באופן שיהיו כלים ואף על פי כן לא יהיו מסתירים לאור אין סוף שבתוכם והוא הנקרא כלים דאצילות דהיינו שיהיה בחינת חכמה שהוא כלי אבל הוא חכים ולא בחכמה ידיעא הגם שהיא בחינת כלי אבל החכמה עצמה אינה ידיעא ומושגת מצד התדבקות והתייחדות אור אין סוף בהם ונעשה הכל גילוי אחד מעצמותו ברוך הוא וכן הוא בבינה וכן הוא בכל המדות עד שמצד התגלות אור אין סוף ברוך הוא בהם אינם נגלים לכלים פרטים כי אם הוא וחכמתו ובינתו ודעתו וחסדו וגבורתו וכו' הכל אחד בלי שום שינוי ופירוד חס ושלום כי הכל הם המשכה אחת מעצמותו ברוך הוא כי אם שבבחינת המשכה זו הרי נכללו בה כל פרטי הכלים של בריאה יצירה עשיה אבל הכל המה ביחודא חד מצד התגלותו ברוך הוא בהם והתגלותו בבחינת הכלים האלו והתייחדותו בהם הוא על ידי גילוי מחשבתו הקדומה בבחינת הכלים האלו והתגלותו הוא נקרא מלכות דאדם קדמון דהיינו הגילוי ממחשבתו הקדומה: