שערי היחוד ואמונה, שער רביעי יז

1והנה כל זה הוא מצד הנגלה לנו בבריאה אשר מצד התגלותו בבחינת נבראים מוכרח להיות כל כחות וכלי הנבראים אשר מתמשך בהם בכחו יתברך לכן בכח כוונתו בבחינת כלי הבריאה כאשר הם בכחו יתברך בבחינה זו המה התוספות והגירעון אבל בעצם המשכתו יתברך אין בהמשכתו תוספות וגירעון כלל כי אם בבחינת כוונתו בהמשכתו בזה יש תוספות וגירעון שכשהתחתונים מטיבים מעשיהם נותנין כביכול עוז וכח לבחינת המשכתו זה בבחינת כלים אשר המה כלים לגלות אלקו"תו יתברך ועל זה בא המאמר ישמעאל בני ברכיני והיה לך ליישר כחי ומאמר הכתוב תנו עוז לאלקי"ם דהיינו על ידי עבודת התחתונים בבחינת יחודם מוסיפין כח בבחינת המשכה זו על ידי הכלים דווקא ולהיפוך חס ושלום נאמר צור ילדך תשי חלשת חילא דלעילא דהיינו כחו יתברך בבחינת כוונתו בבחינת כלי התמשכותו בכחו הנמשך בבריאה יצירה עשיה:

2אבל בעצם המשכתו יתברך הכל הוא עצמותו יתברך בלי שינוי כי כבר הקדמתי לעיל שכל הכלים הם לגבי דידן ומסטרא דילן שניא ולגבי דידן נקראו כלים אבל לגביה אינם כלים כלל כי העלמין אינם תופסים בו כלל לאיזה מהות או לאיזה דבר נוסף חס ושלום ועל זה נאמר אם צדקת מה תתן לו ורבו פשעיך מה תעשה לו כי קמיה כלא חשיבין מצד עצם המשכתו אך אף על פי כן עיקר כוונתו בבחינת בריאת העולמות הוא להטיב לברואיו ולהיות נגלה בהם יחודו אשר לזה היה עיקר כוונתו בבחינת כלי הנבראים הרי בבחינת מעשיהם מעוררין רצונו הקדום בבחינת עצמותו או להיפוך חס ושלום הסתלקות רצונו יתברך מבחינת הכלים ואז נגלים בחינת הכלים כגוף בלא נשמה דהיינו שאין מאיר הארת התגלותו יתברך על ידי הכלים ואינו נראה כי אם ההסתרה לבד וכן אנו מתארים כח של הכלים אצל כחו יתברך אשר לא נגלה בכח המשכתו על ידי הכלים כי אם חיצוניות ההמשכה ולא נגלה פנימיות המכוון וכל זה הוא מצד המשכתו אנו מתארין זה ואשתמודעין עילאי מתתאי אבל בעצם המשכתו הרי התהוותם של הכלים הכל הוא המשכת עצמותו יתברך הנקרא בשם קו ולגביה אין מסתירים הכלים:

3ועל זה מבוארים הפסוקים אשר קריאתם בוי"ו וכתיבתם באל"ף שהם לא אנחנו ולא צר ולא נתכנו עלילות שכתיבתם הוא באל"ף דהיינו לא דהיינו שבחינת העולמות אין נוגעין אליו יתברך מצד עצמות המשכתו והקרי הוא בוא"ו שמצד כוונת המשכתו יתברך בהם בבחינה זה לו נתכנו עלילות ולו צר כביכול ולו אנחנו שכשמטיבין מעשיהם מוסיפין כח וכו' ושני בחינות אלו שהם הפכים המה אצלו בנושא אחד מצד כחו השוה אבל הגם שאין הפגם נוגע למהותו כביכול בבחינת התפשטותו לעולמות כי אינו מקבל שינויים חס ושלום אבל אף על פי כן מצד שכל עיקר ההמשכה מצד עצמותו ברוך הוא הוא דייקא בשביל גילוי אלקו"תו יתברך אפילו בבחינת כלים בזה הוא הפגם שעל ידי מעשיו גורם הסתלקות רצונו יתברך וכוונתו אשר הוא מבחינת עצמותו יתברך אשר אינו בערך המשכה כלל:

4וזהו מאמר רבותינו זכרונם לברכה בחגיגה (דף ה':) התירוץ על הקושיא על מה שכתוב במסתרים תבכה נפשי והא כתיב עוז וחדוה במקומו ותירצו הא בבתי גוואי הא בבתי בראי אשר הקושיא מפורסמת אם לפי גירסת רש"י זכרונו לברכה שהוא גורס ובבתי בראי ליכא שמשמע שלפי התירוץ הבכייה היא בבתי גוואי יקשה הכתוב עוז וחדוה במקומו דמשמע אצלו יתברך ואם לפי גירסת הילקוט שגורס ובבתי גואי ליכא דמשמע שהתירוץ הוא שהבכייה היא בבתי בראי אם כן יקשה הכתוב במסתרים תבכה נפשי שמורה שהבכייה היא במסתרים אבל לפי המבואר לעיל יבואר הכל ודוקא כגירסת רש"י זכרונו לברכה דהיינו שהבכייה היא דוקא בבתי גוואי שהוא בבחינת הסתר דהיינו בכח עצמותו ברוך הוא שלא בבחינת המשכה דהיינו שכביכול לא נשלם כוונת רצונו הקדום בהמשכתו ואיך היא הבכייה בשם אין לתאר ולהעריך באיזה ערך ודמיון דהיינו מצד רצונו הגנוז והנעלם אשר אינו בערך השגה כלל והוא הנקרא בתי גוואי שהם עשר ספירות הגנוזות בכחו יתברך בבחינת עצמותו שלא בבחינת המשכה אבל בערך ההמשכה לעולמות הוא עוז וחדוה במקומו:

5וכמו למשל ממלך בשר ודם אשר נאבד אצלו דבר שהוא שוה פרוטה ושיש לו רצון נסתר ועמוק בדבר הזה מטעם הכמוס וגנוז אצלו אשר מצד הדבר ההוא בהתגלותו אין שייך כלל לומר שאבידת הדבר הזה אשר הוא שוה פרוטה נוגע אליו אשר אינה נחשבת למאומה לגבי גדולתו ולכן מצד הגילוי אין ערך לומר שהוא נוגע לו אבל מצד כוונתו וטעמו הכמוס וגנוז אשר יש לו בבחינת הדבר שנאבד מצד זה נוגע הדבר לעצמותו אבל איך נוגע זה הדבר אליו זהו נסתר מכל רעיון ואינו בבחינת השגה להשיג טעם לרצונו בהדבר הזה כן ויותר על כן הם העולמות שאינם נערכים לגבי אין סוף ברוך הוא לאיזה מהות להיות נערכים לאיזה בחינה שיהיו נוגעים לו כביכול בהתגלותם או בהיפוך שממש כלא חשיבין לגביה אבל מצד עצם רצונו יתברך בבחינת גניזו וסתימו אשר לזה היה עיקר הרצון בבריאות העולמות מצד התגלות שלימותו יתברך בבחינה זו היא כביכול הבכייה וכן בהיפוך השמחה והעונג בהשלמת רצונו יתברך על ידי בחינות הנבראים:

6וזהו המבואר במדרש אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא גנאי הוא שיבכה ארי לפני שועל ומלך לפני עבדיו אמר להם אלך לי אל מקום שאין לכם רשות ליכנס לשם וכו' כי בחינת מלאכי השרת השכלתם הוא מצד גילוי אין סוף ברוך הוא לכן אמרו גנאי הוא וכו' כי מצד הגילוי הלא אין העולמות נחשבים לאיזה מהות לגביה כביכול אשר כולא קמיה כלא חשיבא ואין זולתו לכן אמר להם אלך אל מקום שאין לכם רשות ליכנס לשם דהיינו בבחינת כח עצמותו ברוך הוא מצד שלימותו שלא בערך גילוי שהוא בחינת רצון הקדום שאינו בערך השגה ושם הוא הבכייה מצד שלא נשלם רצונו כביכול אבל בבחינת המשכת החיות בבחינת העולמות שהוא המשכות אור אין סוף ברוך הוא הרי אין להעריך בחינת העולמות בבחינתם הנגלית שיהיו נחשבים לאיזה בחינה לעורר בהתגלותם או בהעדרם איזה פגם או איזה תוספות וגירעון לגבי אין סוף ברוך הוא ולכן נאמר מצד המשכתו ברוך הוא בבחינת עולמות עוז וחדוה במקומו ודי למבין כי אם בבחינת הכלים מצד שרשם שהוא מצד רצונו הקדום בזה מוסיפין כח כו' ודי למבין: