שערי היחוד ואמונה, שער רביעי כה

1והנה על זה האופן היו כל הגליות והגאולות כי הגליות היו בשביל לברר בחינת ההסתרה שהוא בחינת התגלות היש אשר לזה המכוון היה הגלות בבחינת הסתרה דייקא שהיה בבחינת כוונתו יתברך לברר הבחינות ההם ואחר שנשלם הבירור של הבחינות שהיה בכוונתו יתברך היה הגאולה דהיינו גילוי יחודו יתברך בבחינה הזו דהיינו בגלות מצרים היה הגלות בבחינת בינה דהיינו שיתגלה בינה דקדושה על ידי בחינת ההיפוך דייקא שהוא בחינת בינה דקליפה כמו שכתוב יתרון לחכמה מן הסכלות וכו' שעל ידי ההיפוך יהיה התגלות הבנתו יתברך בבחינת אין סוף לכן היה הגלות במצרים בכדי שעל ידי הגלות בבחינת ההיפוך יתגלה בינה דקדושה שהוא הבנת יחודו ואחדותו בעולמות כי מצרים היו בינה דקליפה כידוע:

2וכמו שמבואר בכתבים שהוא הבינה בבחינת ההיפוך אשר לכן היו חרטומים וחכמים במצרים שהבינו כל התגלותו יתברך בעולמות בבחינות הכחות בפרטי הבחינות והיו מבינים הכחות שעל ידיהם הוא הנהגות עולמות אבל כל הבנתם היה דייקא בבחינת יש וכו' שהיו מבינים כל התקשרות העולמות בבחינת כחות נפרדים כי זהו בחינת בינה להבין כל בחינה ובחינה בפרטות ולהבדיל בין בחינה ובחינה ולהבין שורשם אך מצד הסטרא אחרא הבינו זאת דייקא בבחינת הבדל ובבחינת יש דהיינו שהבינו שההתגלות הוא בשביל היש וכו' וישראל על ידי עבודתם היו מבררים בחינת בינה זו דהיינו להבין מקורא ושרשא דכולא איך שהוא אינו בערך העולמות ואף על פי כן נמשך בכל הפרטים בבחינת יחוד לכן אחר צאתם ממצרים נתגלה אליהם כביכול בבחינת כל פרט וזהו מתן תורה כי בתורה הוא גילוי רצונו וחכמתו דייקא בבחינת היש בכל הפרטים כידוע ומבואר במקום אחר:

3ולכן כל הגלות היה בכדי לברר בינה דקדושה דייקא מתוך ההיפוך כי יתרון החכמה נגלה דייקא מתוך הסכלות לכן היה הגלות רד"ו שנה נגד מנין יו"ד פעמים אהי"ה כמבואר בעץ חיים שאהי"ה הוא בבינה וגם מבואר בזוהר ובעץ חיים שבעת הגלות היו משוקעים במ"ט שערי טומאה וביציאת מצרים נתבררו מ"ט שערי טומאה ונתגלו מ"ט שערי בינה דקדושה ובעת מתן תורה נתגלה שער הנו"ן אשר ידוע שנו"ן שערים המה הכל מצד הבינה לכן היה הגאולה מסטרא דיובלא שהיא הבינה כמבואר בזוהר ולכן אחר בירור בחינה זו נגלה עליהם יחודו יתברך באופן הבינה: וכן היה בגלות בבל כי עיקר גלות בבל היה לברר שבע מדות שהוא בחינת זעיר אנפין מצד ההיפוך לכן היה הגלות שבעים שנה כידוע שגלות בבל היה בבחינת זעיר אנפין דקליפה אשר הוא בחינת הצלם דקליפה כמו שכתוב אנת הוא רישא דדהבא שנבוכדנאצר היה בחינת חכמה בינה דעת דזעיר אנפין דקליפה וכו' וזעיר אנפין הם בחינות שבע מדות כידוע ליודעי ח"ן ואז אחר התבררות זו היה עלייה שנייה בבית המקדש שני דהיינו התגלות יחודו יתברך עליהם בבחינת המדות לכן לא היה ההתגלות כמו בבית ראשון כי אינו דומה התגלות יחודו כמו שהוא בבינה כמו התגלות היחוד כמו שהוא במדות ולכן פסקה הנבואה בבית שני מישראל כי עיקר הנבואה היא מבינה כי בינה עד הוד אתפשטת ומשם היה יניקת הנביאים מבחינת נצח הוד כי אם היו משתמשין ברוח הקודש ובבת קול כידוע שרוח הוא בזעיר אנפין וגם קול הוא בזעיר אנפין ועיקר גילוי הזעיר אנפין הוא על ידי הנוקבא וביאור הדברים ארוכים מארץ מדה ולקצר אני צריך כי אם לבאר מה שנצרך לעניינינו:

4והנה הגם שההתגלות היה בזמן בית המקדש אף על פי כן לא היה התגלות גמורה בבחינת גילוי יחוד האצילות ממש כי כלי היש בבחינת גילוי בחינתו עדיין במקומו היה עומד כי לא נתבטלו בבחינת חיצוניות הכלים כי אם שביטולם היה בבחינת ביטול היש על פי התבוננות ועל ידי בחינת ביטול המדות אבל עיקר גילוי היש בחיצוניותו לא נתבטל כי עדיין לא נתברר רוח הטומאה לגמרי והיה העולם נראה ליש גמור לכן היה הכל בבחינת גשמיות כי אם שהיו מבטלין ומייחדים אותם בבחינת בינתם ומדותם לאין סוף לכן הגילוי שנגלה עליהם היה גם כן באופן היש בבחינת התלבשות בבחינת היש וגילוי זה עדיין אינו הגילוי בעצם בהתגלות גמור בבחינת גילוי עצמותו ברוך הוא כי אם על ידי התלבשות היש בבחינת הארה אבל עם כל זה בהארה זו היה נגלה יחודו מצד העצם אבל בבחינת העולמות לא נגלה כי אם ההארה מצד ההסתרה כנזכר לעיל לכן היה התגלות הקול בבחינת קול גשמי רק שהיה מתגלה בבחינת היש גם הגילוי שהיה בקודש הקדשים בארון וכפורת וכרובים לא נשתנה בגילוי ממה שהיה דהיינו שהיה מתגלה בזהב גשמי רק שהיה בהם חיות אלק"י ולא שהיה אצלו יתברך שינוי בבחינת התגלותו בבחינת יש כי אצלו יתברך אין מסתיר היש אפילו בבחינת הסתרתו כי אם בבחינת מקבלים לא נגלה עצם יחודו כי אם הארתו שמתלבש בבחינת יש: