שערי היחוד ואמונה, שער רביעי כז

1לכן כל היחוד והעבודה דכעת הכוונה הוא להוסיף אורות באצילות ואפילו בבחינת התפילה שהיא בחינת המשכת אלק"ותו בבחינת התגלות מעילא לתתא הוא גם כן הכוונה להמשיך אורות בכלים ולייחדם ולייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה כי קודשא בריך הוא נקרא בחינת זעיר אנפין שהוא המשכת עצמותו יתברך הנמשך על ידי כלים דאצילות ושכינתיה הוא בחינת גילוי עצמותו ברוך הוא בבחינת שם שהוא התגלות יחודו יתברך בבחינת המשכתו יתברך בבחינת כלים דאצילות להתגלות בחינת יחודו שבבחינת הכלים בבחינת התגלות אשר על ידי בחינת תפלה מייחדים זה לקודשא בריך הוא שהוא בחינת העצם דהיינו כחו בבחינת כלים מצד עצמותו ברוך הוא כידוע ששם הוי"ה ברוך הוא נקרא שם העצם ושם הוי"ה הוא בזעיר אנפין דהיינו הגם ששם הוי"ה ברוך הוא נקרא מצד הכלים כידוע שאותיותיו מורים על בחינת כלים יו"ד הוא חכמה ה"א בינה וכו' כידוע עם כל זה הכלים עצמם הם מצד עצמותו ברוך הוא:

2והנה הכלים דאצילות הוא הנערך בכחו יתברך כמו למשל מאדם שהוא חכם ומבין בכחו כל זמן שאינו בא לידי גילוי חכמתו הרי החכמה היא בכחו כן הכלים דאצילות שהוא חכמה בינה דעת וחסד גבורה תפארת ונצח הוד יסוד דאצילות שהם הכלים לגלות אור אין סוף כל זמן שהם אינם בבחינת גילוי הרי הם נערכים בכחו יתברך מצד כחו אבל כשנגלה יחודו יתברך על ידי הכלים אז נגלה המשכתו יתברך שבבחינת כלים האלו והגילוי הזה נקרא שכינתיה דהיינו למשל מאדם שבכח נפשו המתפשטת בגוף יש בה כל המדות כאשר הם אצלו מצד עצמו ובכח חיות נפשו המתפשטת בגופו יש לו שכל ומדות וזהו נקרא עצם אדם ומהותו הממולא מכל אלו הבחינות ויש בו גם כן בכחו בחינת הגילוי דהיינו לגלות חכמתו ומדותיו וההתגלות שעל ידי אותיות מחשבתו ודבורו וכלי המעשה שלו:

3והנה כשיש לו איזה התעוררות רצון וחכמה לההתגלות אז נתגלה כח הגילוי שבנפשו ומתייחד עם כלי הגילוי באופן מהותו בלי שינוי דהיינו שדרך כלל הוא אדם אחד בין מצד עצם חכמתו ומדותיו הכלולים בנפשו בין מצד גילוי חכמתו בכלי הדיבור הכלולים בנפשו נתגלה הכל למהות אחד אבל כשאין לו התעוררות רצון להגילוי אז כלי הגילוי מצד עצמם אין לתאר אותם אל מהות חכמתו ומדותיו הכלולים בבחינת חיותו מצד מהותו ואינו מתייחד עם הגילוי שלו ואינו נגלה ממנו כלום כי אם שנגלה בכלל שהוא אדם ויש בו נפש החיונית המחיה אותו בכלל אבל כליו שמצד ההתגלות המה בטלים וכן אפילו כלים שלו שבבחינת הנפש שהם חכמה ומדות שבכחו גם כן אינם נערכים אצלו בבחינת מהות מאחר שעיקר החכמה ומדות הוא בשביל הגילוי כי לעצם חיותו אין צריך חכמה ומדה כי אם כל החכמה ומדות הכל הם לבחינת הזולת דייקא נמצא כל בחינת החכמה והמדות המה בטלים בלי שום התפשטות ואינו נגלה כי אם הכלי בלי אור המתפשט בהם ממש כמו שנגלו כלי הדבור והמעשה בבחינת גוף לבד מצד שלא נגלה על ידיהם גילוי מהותו כן כל הכלים שמצד נפשו שהם לצורך הגילוי המה נגלים כגופא בלא נשמתא שאינו נגלה אור וחיות העובר בתוך הכלים האלו אבל בדרך כלל חיים כל הכלים מעצם חיות נפשו המתפשט בהם כן הוא בנמשל אשר כל עיקר אצילות הכלים שהם חכמתו ובינתו ודעתו וכו' הוא רק בשביל הגילוי שיהיה נגלה על ידי הכלים האלו יחודו דהיינו על ידי מדת מלכותו יתברך הנקרא שכינתיה ונקרא בחינת דבר הוי"ה שהיא בחינת דיבור כמו שעיקר גילוי חכמתו ומדותיו של האדם גילויים הוא על ידי הדבור כן כביכול גילוי חכמתו ומדותיו יתברך שהמה הכלים לגלות יחודו יתברך התגלותם הוא על ידי בחינת מלכותו יתברך שנקרא דבר הוי"ה:

4והנה גילוי הזה הוא על ידי עבודת התחתונים שעל ידי התעוררותם בביטולם ובמסירת נפשם להוי"ה ובאהבתם ויראתם בהתעוררותם זה הם מעוררים אתערותא דלעילא כביכול להתגלות ולהמשיך יחודו יתברך שבבחינת כלים הם חכמתו ומדותיו יתברך לגלותם בבחינת הנבראים לייחדם אליו ולהתגלות יחודו יתברך אפילו בבחינת העולמות לכן בבחינה זו הם שני בחינות יחוד ואתהדרו לחד דהיינו שבאמת הכל הוא יחוד אחד ושני הבחינות של היחוד שבחינה אחת הוא שמתייחד עם הכלים דאצילות מצד מהות הכלים בעצמם דהיינו שנמשך אור אין סוף בהכלים ומתייחד בהם ביחוד עצום ויחוד השני הוא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה דהיינו כביכול שמתייחד עם בחינת הגילוי שבכחו שהוא בחינת דבר הוי"ה דהיינו שיהיה ממשיך בחינת הכלים עם אור אין סוף המתייחד בהם להתגלות עולמות הנבראים וכשתעיין בזה הכל הוא בחינת יחוד אחד כביכול שמצד התעוררות התחתונים שהם בבחינת התגלות העולמות מעוררים כביכול אצלו הגילוי שיהיה נגלה בעולמות והגילוי הוא דייקא על ידי הכלים כי שלא בבחינת כלים אינו בערך התגלות לכן על ידי זה נמשך אור אין סוף ברוך הוא בכלים האלו דהיינו בחכמתו ובינתו ודעתו וחסדו וגבורתו ותפארתו וכו' בכדי לגלות על ידיהם רצונו יתברך בבחינת התגלות נמצא הכל הוא בחינת יחוד אחד וכל היחוד הזה הוא על ידי רצונו יתברך אשר מצד רצונו יתברך שהוא בחינת כתר דאצילות על ידו הוא כל בחינות היחוד:

5אבל חס ושלום כשאין התחתונים מעוררים בהתעוררותם דלתתא אזי כביכול אינם מעוררים ברצונו יתברך להתגלות אלק"ותו יתברך בחינת אין סוף ברוך הוא בבחינת הגילוי לעולמות ואז כביכול אינו מתייחד עם הכלים להמשיך יחודו על ידיהם כמבואר לעיל אשר עיקר הכלים הם בשביל גילוי יחודו יתברך ואז הוא כביכול אינו מתייחד עם שכינתיה שהיא בחינת הגילוי לעולמות נמצא גורמים בזה שני פגמים כביכול בענין המשכותו יתברך לעולמות אחד הוא בבחינת יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה והשני הוא בבחינת יחוד אורות עם הכלים שגורמים בחינת הסתלקות אורות מהכלים ובחינת הכלים נראים בטלים כגוף בלא נשמה אשר אינו נגלה מהגוף כלום כן אינו נגלה כלום וכמאמר אליהו זכור לטוב וכד אנת תסתלק מנייהו אשתארו כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא וכידוע ששמהן הם הכלים דאצילות כי שם הוא בחינת הגילוי והכלים הם עיקרם לגילוי וכשאין רצונו יתברך בבחינת הגילוי הרי הכלים אין פועלים כלום וזהו כד אנת תסתלק מנייהו שהוא כתר דאצילות שעל ידו הוא יחודו יתברך בהכלים:

6אבל כשמעוררין רצונו יתברך אז מתחבר אור אין סוף בהבלים ומתייחד בהם על ידי רצונו יתברך וזהו אנת הוא ממלא כל שמהן ואנת הוא שלימו דכולהו ועוד זאת שנעשה תוספות אור בהבלים על ידי התגלות חפצו בביבול בבחינת תענוג לגילוי המשכתו יתברך הנגלה מכח השוואתו יתברך שהוא בחינת עתיק כמבואר לעיל מעט ויתבאר עוד לקמן בעזרת השם וכל זה הוא מצד העולמות שהם בבחינת אורות וכלים הם התוספות והגרעון אבל בבחינת חיותו יתברך המחיה את העולמות הוא המחיים בלי הפסק כי חיותם של העולמות שהוא חיות אין סוף ברוך הוא הנמשך בהעולמות לחיות אותם ולקיים אותם הנמשך מעצמותו ברוך הוא בבחינת קו זה לא נפסק אפילו רגע ומצד עצם החיות אין לתאר כל אלו הבחינות כי כל אלו הבחינות הם נאמרים הכל מצד הגילוי מצד בחינת עולמות כמבואר לעיל שאין העולמות תופסים בו לאיזה מהות שיהיה מצד העולמות איזה שינוי אצלו ברוך הוא כי אם מצד הגילוי בבחינת העולמות הם כל השינויים ואם התחתונים מייחדים למטה בעבודתם אזי מעוררים יחודו יתברך בבחינת הכלים ומתייחדים קודשא בריך הוא ושכינתיה ונתגלה פנימיותו על ידי הכלים ואם חס ושלום אין מעוררים רצונו אזי אינו נגלה כי אם חיצוניות הכלים בבחינות חיצוניות ואחוריים כמבואר לעיל:

7והנה בעת הגלות נאמר נאלמתי דומיה שבחינת שכינתיה הוא הדבור הוא בבחינת אלם שאינו נגלה בעולמות יחודו בגילוי ממש והגם שאפילו בגלות מעוררים יחודו יתברך בחינת יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה ואורות עם הכלים אבל היחוד הזה הוא הכל בבחינת אצילות דהיינו כאשר הם בכחו יתברך שמתייחד בכחו יתברך ונמשך בהתגלות בבחינות הכלים ובבחינת כח הדיבור שהוא הגילוי אבל אלינו לא נגלה בגילוי ממש וכמשל המבואר לעיל מאב עם בנו וגם ממשל מאדם שמעוררים אצלו הגילוי וחפץ מאד לגלות חכמתו לזולתו על ידי הדבור וחפץ לדבר אך מצד איזה טעם ומניעה שיש לו נותן מעצור לרוחו שלא לדבר נמצא בכחו מתייחד עם כח הגילוי שהוא שכינתיה אבל הוא מצד כוונת ההסתר כמבואר לעיל: