שערי היחוד ואמונה, שער רביעי ג

1והנה כל בחינה משני הבחינות אור יש בהם שני בחינות דהיינו בבחינת אור שהוא החיות בחינה הראשונה נקרא מאור שהוא העצם ובחינה שניה נקרא אור העצם ובחינת מאור שהוא העצם אינו בערך המשכה כלל ובחינת אור הוא בחינת המשכה מהעצם ונקרא אור עצמותו והעצם הוא עצמותו ברוך הוא שאינו בערך המשכה כי אם הוא עצם כל הכחות בבחינת עצמותו ומקורא דכל מקורין אשר ממנו המה כל המשכות והאור שהוא הקו הוא המשכה מעצמותו ברוך הוא לכן הצמצום היה באור דווקא דהיינו בהמשכתו והצמצום היה שלא יתמשך מעצמותו ברוך הוא כי אם המשכה דקה מן הדקה כי קודם הצמצום היה אור אין סוף ברוך הוא ממלא כל המציאות ולא היה מקום לגילוי הנבראים כמבואר בעץ חיים דהיינו שהיה המשכה בערך עצמותו אשר אין סוף להמשכתו כי כח כל המציאות בבחינת גבול היה הכל בכח האין סוף ברוך הוא אך ההמשכה בכח הגבול היה בערך עצמותו ברוך הוא אשר אין קץ להמשכתו והיה הגבול בטל במציאות לגמרי כביטול טיפה מן הים בים ויותר על זה אשר על כן היה הצמצום באור שהוא ההמשכה בבחינת עצמותו שלא יומשך מעצמותו כי אם המשכה דקה מן הדקה בכדי שעל ידי המשכה דקה זו יהיה מקום לגילוי כח הגבול שבכחו יתברך. לכן הצמצום היה בהאור אבל לא חס ושלום בעצמותו כי כח עצמותו שהוא העצם שלא בבחינת גילוי המשכתו לא סר מעולם ומה שנקרא מקום פנוי הוא לגבי ההמשכה שהוא אור נקרא מקום לגילוי האור בבחינת פרט והיה מצד הצמצום מקום פנוי משאר המשכות להתמשך בבחינת פרט אבל לגבי עצמותו שהוא כחו העצמי הכולל כל ההמשכות לית אתר פנוי מיניה ודי למבין כמאמר הכתוב הנה מקום אתי וכמבואר בעץ חיים שהמקום גופא הסובל את כל ההמשכות הוא עצמותו הגה"ה ובחלק שני יתבאר שבכדי שיהיה יתכן לכנות בשם אור אין סוף קדם הצמצום כי אור אין שייך כי אם על המשכה לאיזה דבר או לאיזה מהות ומאחר שאין זולתו ואין מהות בלעדו למי יהיה אור הוא ההמשכה אשר על כן לזה הבחינה גופא שיקרא בשם אור אין סוף קדם לזה צמצום הנקרא אויר קדמאה ויתבאר שם בביאור אם ירצה השם ויהיה בעזרי לגמרו:

2וכמו כן הוא למשל בהתפשטות של הנפש בגוף כל עצמותה של הנפש אינה מתפשטת בגוף כי אם המשכה מעצם הנפש בבחינת המשכה דקה אבל עצם הנפש בבחינת עצמותה אי אפשר לה להתפשט בגוף כי אם היתה מתפשטת בעצמותה לא היה הגוף סובלה ועצם הנפש כולה היא נשארה בבחינת מקיף וסובב על הגוף. אך על כל זה עצמות הנפש לא סר מעל כח הגוף בכללו ובפרטו אפילו בפנימיות כי אם שאינו בהתגלות ויובן יותר ממשל חכם גדול אשר הוא חכם בכח והנה כח חכמתו נקרא עצם חכמתו ויכול להשכיל בעצם חכמתו כמה מיני חכמות והשכלות גדולות לאין קץ וכשרצונו להתמשך לאיזה דבר פרטי מוכרח לסלק ולצמצם חכמתו העצמיית כי בעצם חכמתו יש כמה אופני השכלות לאין קץ אשר על כן לא יהיה מתגלה הפרט מצד גילוי השכלתו בבחינות השכלות עד אין קץ לכן מצמצם ומסלק חכמתו הגדולה המתרבה בהשכלות בכדי להמשיך ממנו המשכה דקה לאיזה פרט קטן אבל ההמשכה הגם שהוא דקה עם כל זאת היא נמשכת מעצם חכמתו: והנה הגם שמסלק ומצמצם עצם חכמתו אינו מסלקה לגמרי כי כח חכמתו נשארה אצלו כמקדם כי אם הסילוק הוא שלא יומשך עוד לאיזה השכלות אחרות וגם יומשך במדה שלא יומשך יותר מדאי:

3אבל עצם חכמתו כאשר היה מקודם הצמצום אפילו בעת המשכתו לדבר פרט לא סר מהמשכה זו עצם עיקרית חכמתו ועל פי עצם חכמתו הוא ממשיכה בכל האופנים הפרטים אפילו בבחינת צמצום המשכתו ובחינת הסתרתו ובחינת התלבשות ההמשכה באיזה אופן הכל הוא על פי עצם חכמתו רק שעצם חכמתו אינה נגלית כי אם בבחינת מקיף וסובב על ההמשכה בבחינה נסתרת:

4כן הוא כביכול שהצמצום היה בהמשכת אור עצמותו ברוך הוא כי אם לא היה הצמצום היה נמשך המשכות לאין קץ בערכו כביכול ולא היה מקום לגילוי העולמות כלל וגם הצמצום הוא שאפילו לפרט ההוא לא יומשך יותר מדאי וכל הצמצום הזה הוא לגבי גילוי ההמשכה אבל כח עצמותו לא סר אפילו בבחינת ההמשכה דקה שהוא הקו ועל פי עצמותו ברוך הוא הוא ממשיך הקו הזה בכל האופנים ומלביש הקו ומצמצמו בכלים הכל הוא על פי עצמותו ברוך הוא כי אם שלא נגלה עצמותו בגילוי ונקרא בחינת סובב ומקיף עליו בבחינת עיגול כמבואר בעץ חיים אבל בעצם לא סר כח עצמותו חס ושלום מכח המשכתו אשר נמשך הן בהמשכתו הן בהסתרתו אפילו בבחינת הצמצום ודי למבין והבן:

5והנה מבחינת הקו הזה הוא אור וחיות כל העולמות אשר המאציל ברוך הוא מהווה ומחיה ומקיים כל הנבראים וממנו חיים וקיימים ואלו היה הסתלקות הקו הזה חס ושלום אפילו רגע היה העולם חוזר למקורו הראשון ולא היה העולם במציאות כלל: